במסכת אבות נאמר: "רבי לויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הֱוֵי שפל רוח, שתקוַת אנוש רִמָּה". ומפרש רבנו יונה: "איך יתגאה האדם כל עיקר, ובסוף הרִמה תשוֶה יותר ממנו, ועל זה אמר מאוד מאוד הוי שפל רוח, להפליג בדבר ולומר – כמה גדול עונשה של גסות הרוח, והוא מתגאה…"
ומביא פירוש נוסף מהרמב"ם ז"ל – שכוונת רבי לויטס ללמדנו, כי אף שבכל המידות, הקו האמצעי הוא המשובח, וכגון במידת הנדיבות, שהפזרנות והקמצנות שתיהן רעות, ולכן יש לבחור במידת נדיבות בינונית; אבל במידה זו של גסות הרוח – צריך להתרחק ממנה עד הקצה האחרון, כיון שאין לך מידה קשה ממנה!
ומסיים רבנו יונה, שרוב העבירות שבתורה תלויות בגאווה, ונובעות ממנה, והיא משכחת את הבורא יתברך מלבו של אדם, כמו שנאמר: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ.
[רבנו יונה אבות ד, ד]