מנהגם של הראשונים היה להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כבר מי"ז בתמוז ועד תשעה באב. וכן מביא בספר "פתורא דאבא" (הגהות דף מב) שהאריז"ל לא אכל בשר ולא שתה יין כל בין המצרים, וכן היה נוהג המהר"ם אש זי"ע, והנודע ביהודה לא אכל דבר מן החי משך כל בין המצרים ומר"ח אב לא אכל כי אם לחם יבש עם אפר. והחתם סופר נהג להתענות מי"ז תמוז עד תשעה באב, ובזקנותו נהג על כל פנים שלא לאכול מאכלי בשר מי"ז תמוז.
מקור וטעם המנהג
מנהג זו מוזכר גם בשו"ע (סעיף ה). ורבינו שמשון משאנץ ("תשובות ופסקים מחכמי אשכנז") כותב שזה רק מנהג אצל גדולי הדור שנאמר (ישעיה סו, י) 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה' אבל סתם אנשים אי"צ להחמיר על עצמם.
ב"מאירי" (תענית ל:) וב"כל בו" מצינו שכך היה המנהג אצל נשים יקרות שנמנעות מאכילת בשר ושתיית יין משבעה עשר בתמוז עד עשרה באב ואומרות שכך קיבלו מאימותיהן דור אחר דור.
בעוד שבספרי רבותינו הראשונים מזכירים המנהג סתם בלי מקור, מצינו ב"סידור רש"י" וכעין זה ב"מחזור ויטרי" שמקור המנהג הוא ירושלמי (שלא נמצא תחת ידינו) הכותב 'אמר מר הני נשי דידן דלא שתו חמרא משבעה עשר בתמוז עד ט' באב מנהגא היא'.
בטעם המנהג כתב הראב"ן (מסכת תענית קפב) שהוא כנגד ג' שבועות שהתענה דניאל בבבל.
וב"שו"ת השיב משה" (יור"ד סי' כג) מביא מקור לזה מגמרא (בבא בתרא ס:) שרבי ישמעאל בן אלישע אמר שמיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן יכולים לעמוד בה, א"כ על כל פנים בימים אלו שהוא זמן אבילות לחורבן הבית שבוודאי כדאי וראוי למנוע מאכילת בשר ושתיית יין.
מנהגי ספרד ואשכנז
אצל אחינו הספרדים מצינו כמה מנהגים שונים בזה, יש נוהגים שאין אוכלים בשר ואין שותים יין רק בשבוע שחל בו תשעה באב, כעיקר הדין, בארם צובה וכן במרוקו נהגו להחמיר שאין אוכלים בשר ואין שותים יין מיום ב' אב, ובתימן מקילים באכילת בשר ויין עד ערב תשעה באב, ובג'רבה מקילים בשתיית יין אפילו בערב תשעה באב ורק בסעודה המפסקת אין שותים.
אבל באשכנז, המנהג אחיד בכל הקהילות, שרק מראש חודש אב נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין אבל לפני כן אין מחמירין כלל בזה.
להארות והערות ניתן לפנות למכון "המנהג" במייל: [email protected]