"ודרשת והגידו לך את דבר המשפט", (י"ז, ט')
הנני להציג לפניך קורא נכבד מה שעבר ביני ובין הגר"ח שליט"א בענין מעלים עין מן הצדקה וכו', כשנכנסתי אליו לבקרו בחודש מרחשוון תשע"ב לפ"ק במשכן כבודו בבני ברק. באותו מעמד היה עם חתנו הרה"ג ר' יצחק קולדצקי שליט"א, ועוד כמה מבאי ביתו שהטו אוזן והיו עדים לשיחה שהייתה בינינו.
שאלתי את הגאון רבי חיים, כיצד עלי להתנהג בזמן שהנני בא לבית המדרש להתפלל והרבה אנשים הולכים לקבץ מעות בבית המדרש, למשל עשרים מאספים נדבות בבית המדרש, ואם אני נותן רק לעשרה מהם האם הנני בכלל מעלים עין מן הצדקה חס וחלילה משום שנתתי לעשרה אנשים והתעלמתי מהשאר.
והשיב לי רבי חיים: "בוודאי אתה חייב לתת איזה סך לכל עני ועני, ולכל הפחות פרוטה אחת תיתן לכל אחד אם אפשר, ובזה תצא ידי חובה שלא תהיה בכלל המעלים עין וכו'", עד כאן העובדא הזו.
וכיוצא בזה אמר לי הגאון הצדיק עובד ה' במסירות נפש מוהר"ר ישראל יצחק קאלמאנאוויטש שליט"א, ראש הכולל בבני ברק, כשזכיתי לארח אותו בביתי לפני זמן־מה, וכאשר שאלתיו כנ"ל כיצד לנהוג כשיש הרבה נצרכים בבית המדרש אם חייב אני לתת צדקה לכל אחד מהם, והגאון הנ"ל עיין בגמ' בבא בתרא הנ"ל ואמר שלפי דעתו נראה מהגמרא דכל כהאי גוונא נותנים לכל עני הפושט יד.
וכשהרציתי שאלתי לפני ידידי הג"ר אברהם ישעי'ה קנייבסקי שליט"א, בנו הגדול של מרן הגר"ח, ששימש את זקנו בעל ה'קהילות יעקב' עשרות בשנים וכמעט לא זזה ידו מתוך ידו, אמר לי כי בספר 'תולדות יעקב' (שחיבר הגאון ר' אברהם ישעי'ה הנ"ל) יש עובדא מזקנו שאף הוא עלה ונסתפק בשאלה זו ממש, כיצד יש לנהוג בזמן שבאים לפניו הרבה עניים האם הוא מחויב לתת לכולם, ואם ייתן רק לחלק מהם יהיה בכלל מעלים עיניו מן הצדקה, או די לתת לאיזה מהם.
וכתוב שם, כי מרן ה'קהילות יעקב' זי"ע נכנס אל גאון ישראל רבי חיים עוזר גראדזינסקי זי"ע בווילנה והציע לפניו שאלתו זו. והשיב הגאון ר' חיים עוזר: "כשהייתי רב בעיר קטנה 'איוויא' הייתי מדקדק להיות מקדים שלום לכל אדם שפגשתי בבוקר, כי הא דר' יוחנן (ברכות יז.), ואחר־כך כשנעשיתי רב בעיר הגדולה לאלוקים ווילנה ראיתי כי אם אקדים שלום לכל אדם אין לדבר סוף, ואין דנין אי אפשר משאפשר, והחלטתי להקדים שלום לאיש שאפגשנו ראשון ובזה יצאתי ידי חובתי".
ומתשובה זו הבין ה'קהילות יעקב' את התשובה לשאלתו, שאם באים אליו הרבה עניים ייתן לעני הבא ראשון ויוצא בזה שלא יעבור על המעלים עינו מן הצדקה. עד כאן העובדא בספר 'תולדות יעקב'.
ושאלתי את הגאון רבי חיים האם ידוע לכם העובדא מאביכם הגאון הסטייפלער מה שעבר בינו ובין ההגאון ר' חיים עוזר, והשיב: "כן, ידוע לי". וטענתי דאם כן נמצא דיש כאן מחלוקת, דדעתו של מרן [הגר"ח שליט"א] שהנני מחויב לתת פרוטה לכל עני ועני, ואם לאו הרי זה בגדר מעלים עינו וכו', ואילו הגאון ר' חיים עוזר פסק לאביכם איפכא דדי לתת לעני הבא ראשון ובזה יוצא ידי חובתו. ונענע לי הגר"ח שליט"א בראשו כשבת־שחוק מרחפת על שפתיו, והבנתי כאילו היה אומר אמת נכון הדבר, יש כאן ב' דעות חלוקות.
אם לומר תיקון ליל שבועות או גפ"ת
והנה, בהיותי בארץ־ישראל בשבת קודש לפני היארצייט של מרן ה'חזון איש' זי"ע (ט"ו מרחשוון) ראיתי בקונטרס אחד סיפורים שסיפר הגאון רבי חיים על דודו מרן ה'חזון איש' זי"ע, ובתוך דבריו שם מביא כי פעם אחת שאל בן תורה אחד את מרן ה'חזון איש' זי"ע, היות והוא נוהג לומר בכל שנה בליל שבועות סדר 'תיקון ליל שבועות', אמנם לבו נוקפו שמא מוטב לו שילמד בליל שבועות גמרא ותוספות, ומה עליו לעשות – האם ימשיך באמירת התיקון כדרכו מדי שנה או שילמד גפ"ת. והשיבו ה'חזון איש' שיכול הוא להמשיך באמירת התיקון כמנהגו ולא ידאג.
ועוד פעם אחת אירע בבן תורה אחד ששאל את ה'חזון איש' זי"ע, היות ודרכו ללמוד גפ"ת בליל חג השבועות ולבו נוקפו שמא לא טוב הוא עושה ומוטב לו לומר תיקון ליל שבועות, ונפשו בשאלתו מה יעשה – האם ימשיך ללמוד גמרא ותוספות או יאמר 'תיקון ליל שבועות'. והשיבו ה'חזון איש': "תמשיך ללמוד גפ"ת ואינך צריך לשנות מנהגך ולומר תיקון ליל שבועות". והסביר הגאון רבי חיים הטעם מדוע שינה ה'חזון איש' לפסוק לאחד לומר תיקון ולשני ללמוד גפ"ת, וכי אין אלו תרתי דסתרי, וממה נפשך הי מינייהו עדיף. והסביר, שה'חזון איש' ראה על הראשון שהיה חושש שמא אינו עושה יפה ומוטב ללמוד, לכן ענה לו כפי נטיית לבו, שיכול הוא להמשיך ולומר 'תיקון ליל שבועות', ואילו הבן תורה השני היה חפצו ורצונו ללמוד גפ"ת בליל שבועות כדרכו מימים ימימה, אלא שהיה נוקפו שמא אינו עושה כהוגן וצריך הוא לומר תיקון, ע"כ ענה לו ה'חזון איש' לפי מה שהיה לבו מושכו שיכול הוא ללמוד גמרא ותוספות.
אחרי שנדפס ספרי 'שדה צופים' על מסכת סנהדרין והגיע הספר לידי הגאון רבי חיים שליט"א, סיפר לי בנו ידיד נפשי הגאון ר' אברהם ישעי'ה שליט"א, כי אביו הגאון עבר על הקדמת ספרי ואמר על מה שכתבתי כי הוא היה הבחור שחפץ יותר ללמוד מלומר תיקון, לא כן הדבר אלא ההיפוך הוא האמת – "אני הייתי הבחור שרצה לומר תיקון ליל שבועות משום שכך נהג אבי מורי [הסטייפלער] זי"ע ורציתי לנהוג כמותו, והשיב לי ה'חזון איש': 'אמור תיקון'".
ואחר שראיתי שמרן ה'חזון איש' זי"ע היה פוסק לשני בני־אדם מהיפוך להיפוך לכל אחד כפי דרכו, דהכל לפי האדם ולפי מה שהעריך את מצבו ועניניו, ואין פסק אחד סותר למשנהו, נצנץ בלבי שמא היתה זו גם כוונת הגאון רבי חיים כאשר הצעתי לפניו שאלתי, ואין כאן מחלוקת כלל בין מה שפסק הגאון רבי חיים לבין מה שפסק הגאון ר' חיים עוזר לאביו הסטייפלער, דהכל תלוי מי השואל ומה מצבו ומעמדו; ולזאת, כאשר הצעתי אני הקטן את שאלתי לגאון ר' חיים, והוא יודע ומכיר בי שהנני סוחר ובעל יכולת, פסק לי לפי מצבי ומעמדי שהנני מחויב לחלק צדקה לכל עני הבא לפניי. לעומת זאת, כאשר הציע ה'קהילות יעקב' את שאלתו לפני הגאון ר' חיים עוזר והכיר בו שהוא מבני תורה הממיתים עצמם באהלה של תורה וביתם ריקם מכל, על כן פסק לו לפי מצבו כי די לתת לעני הבא ראשון.
ואם עדיין הנך מפקפק בזה – קורא יקר – ראה גם ראה שהגאון ר' חיים עוזר הביא לו דוגמה ממה שהיה נוהג להקדים שלום לכל אדם ובבואו לווילנה חזר בו והנהיג עצמו להקדים שלום לראשון בלבד, באמרו אין דנין אי אפשר משאפשר, הרי לך הוכחה חותכת דגם הנידון של ה'קהילות יעקב' שהקיש לשאלתו אם יקדים שלום דומה לראיה, שמצבו של ה'קהילות יעקב' היה בגדר אי אפשר, ודו"ק.
והצעתי את הרהורי לבי לפני ידיד נפשי הג"ר אברהם ישעי'ה קנייבסקי שליט"א, כי לדעתי זאת היתה כוונתו של אביו הגאון ר' חיים כשפסק לי לתת צדקה לכל עני ועני, שהוא על־פי העובדא ממרן ה'חזון איש', ואמר לי ששאל את אביו ונענע בראשו בחיוך והסכים כי כיוונתי נכון, ואין כאן מחלוקת כלל אלא הכל לפי הענין והמצב והאדם.
ועוד סיפר לי, כי הבן־תורה הראשון שציווהו ה'חזון איש' להמשיך היה לא אחר מאביו הגאון ר' חיים בעצמו.
(מתוך הספר – בדידי הווה עובדא מאת הרב שמואל דוד הכהן פריעדמאן)