"נעשה ונשמע אמרו כאחד"
לפני כמה שנים ביקרתי אצל אלמנת הגאון הצדיק המקובל, חכם ששון מזרחי זצוק"ל, בעל 'באתי לגני' (בצפונות חכמת הסוד) ורב דבית המדרש 'שמש צדקה' דעיר הקודש ירושלים. עודו בחיים חיותו הייתי עמו בידידות עמוקה, אבדל לחיים.
התפעלתי מאוד מהשגתה של 'אשת חבר': כה סיפרה באותו מעמד: "דעו לכם ש" מסירות נפש לתלמוד תורה נדרשת הן מצד התלמיד החכם עצמו והן מצד האישה, שגם להיות 'אשת תלמיד חכם' צריך מסירות נפש!
היא סיפרה מעט מהנהגות בעלה המנוח: היו לו סדרי לימוד קבועים מחצות לילה ואילך. לפרנסתו עבד כארבע שעות ביום בלבד! נוסף לכל הסדרים הרגילים של שעורים וחברותות שלמדו עמו כמעט במשך כל שעות היממה, היה ער בכל שבוע בלילות ששי ובמוצאי שבתות קודש ללא שזה יפגע כלום בסדרים האחרים הרגילים מדי יום ביומו, כי כבר הורגל לכך שבלילות אלו אינו צריך לישון!
זה היה מנהגו שנים רבות, בקביעות מתמדת במסירות נפש, וכך זכה לצמוח גדול בתורה.
***
רבינו הגאון הרידב"ז (הרב יעקב דוד בן זאב) זצוק"ל, היה הוגה בתורתו הקדושה יומם ולילה, אך מפאת גודל עניותו לא היה בידו לרכוש ספרים. לכן היה יושב בבית המדרש, שם היו ספרים לרוב, ושם היה כותב את חיבוריו הנודעים.
משהתאחרה השעה ואחרוני הלומדים עזבו את המקום, בשעות הקטנות של הלילה, התיירא להישאר לבדו בבית המדרש, שהיה מרוחק מבתי התושבים. לפיכך היתה זוגתו, הרבנית המסורה, 'אשת חבר' באה לבית המדרש ויושבת ועושה שם את עיסוקיה, כדי שלא יישאר לבד! כך היה יכול להמשיך בתלמודו במנוחת הדעת.
ללמדך עד היכן מגעת מסירות נפש של אשת תלמיד חכם!
כמובן, היא עשתה זאת רק לאחר שנוכחה לראות כמה גדולה תשוקתו של בעלה ללמוד התורה: מדרגה כזו לא באה מצד האישה עצמה בלבד – כשאדם רוצה שתהיה לאשתו אהבת תורה, צריך הוא מקודם לאהוב בעצמו את התורה!
כאשר אברך חוזר מן הכולל ועל פניו נהרה ושמחה על כי זכה היום להבין 'תוספות' שלם על בוריו, מובטח הוא שגם אשתו תידבק מאותה שמחה: מאידך גיסא, אם חוזר הוא מן הכולל עייף ועצל וכו' מה לו לדרוש אהבת תורה מאשתו?
***
בשיעור הקבוע שהיה לי עם הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל, בעל 'אור החמה', מדי יום ביומו, היה עיקר הלימוד שלנו במסכתות הש"ס.
כאשר הגענו לסיום מסכתא, בסיעתא דשמיא, הוציא רבי זונדל מחיקו שני ביסקויטים לשמחת הסיום, אחד עבורי ואחד עבורו, היה אומר: "הדרן הלך מסכת פלוני", ותיכף מברך בכוונה ובשמחה עילאה "בורא מיני מזונות" אוכל את הביסקויט ומיד מתחיל במסכתא הבאה…
פשוט, היה חבל לו על הזמן של עריכת סעודה אריכתא!
***
סיפר לי הגאון רבי מנדל אטיק שליט"א, שאביו הגאון רבי שלמה אטיק זצ"ל היה לומד בחברותא עם הרב החסיד הנודע רבי יהושע העשיל הלטובסקי זצ"ל בעיר הקודש צפת, תיבנה ותיכונן, בהיותם צעירים.
שנה אחת עסקו יחדיו בעמל וביגיעה עצומה במסכת יבמות. לאחר שסיימו את המסכתא ביסודיות כמה פעמים עד שהיו בקיאים בה על בוריה, ירדו יחדיו אל העיר טבריה, לביתו נאוה קודש של רב העיר, הגאון הצדיק רבי משה קלירס זצוק"ל, וביקשו להיבחן אצלו עליה.
שמח רבי משה לקראת צורבים צעירים אלו וחקר אם אכן גרסו את המסכתא הדק היטב. משנענה בחיוב הורה להם להתיישב לפניו לבחינה.
ללא שום ספר לפניו החל לשואלם שאלות קשות וסבוכות בכל חלקי המסכת, והם ענו על הכול ברהיטות ובדייקנות.
פתאום שאל רבי משה: "אמרו נא, כמה פעמים מוזכר 'אביי' בפרק 'הבא על יבמתו'?"
הם נותרו נדהמים – לשאלה שכזו לא פללו ולא היתה תשובה מן המוכן בפיהם.
הוסיף ושאל רבי משה: "כמה פעמים מופיע 'שמואל' בדף ק"ח?"
הרבה עליהם רבה של טבריה בשאלות כיוצא באלו – כמה פעמים מופיע אמורא פלוני בכל המסכתא וכמה בפרק פלוני וכמה בדף פלוני.
אך על השאלות הללו לא היו תשובותיהם רהוטות וחדות – הם לא התכוננו למבחן שכזה…
הם חזרו אפוא לביתם והחלו שוב בלימוד המסכתא מתחילתה. הפעם שיננו לעצמם היטב כל הפרטים כולם במספרים מדויקים, שלא ישכח מהם אף לא שם אחד. כשסיימו חזרו שוב למבחן אצל רבה הגדול של טבריה, והפעם אכן עמדו בו במלואו, וכל תשובותיהם קלעו אל השערה.
רבי משה נהנה מאוד מידיעתם הברורה במסכת וציין: אכן, כך צריך ללמוד – זוהי ידיעת מסכת על בוריה! לא רק בהבנת סברות הדינים ומסקנות הסוגיא, אלא בשליטה ברורה על כל תיבה ותיבה שבגמרא הקדושה, בכל סדר השקלא וטריא בעל פה, שיהיו הדברים מחודדים בפיך, ואפילו לדעת כמה שמות של תנאים ואמוראים מוזכרים בגמרא…
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')