יעקב א. לוסטיגמן
חודש אלול זה זמן של תשובה ושברון לב. כל יהודי שיראת ה' נוגעת אל לבו, עוסק בתשובה ובמעשים טובים כדי להתכונן ליום הדין.
אבל ישנם גם כאלו שנופלים לייאוש חלילה. הם מרגישים שמאחר שהרבו לחטוא בחטאים כל כך גדולים ונוראים, ממילא התשובה לא נועדה עבורם. לחזור בתשובה, כך הם חושבים, זה רק לצדיקים. אבל אנשים כמונו, שהרבו לחטוא וללכת אחר תאוות הלב ועצלות הגוף, מה לנו ולחזרה בתשובה….
כמובן שדברים אלו דברי הבל ורעות רוח הם, ולא זו אף זו, יש בהם גם צד של כפירה רח"ל, כפי שנבאר בהמשך הדברים…
הגמרא בחגיגה (דף טו) מספרת על רבי מאיר שהיה מהלך בעקבות רבו, אחר, שהיה רוכב על הסוס בשבת ולומד תורה מפיו, וכשהגיעו לתחום שבת אמר לו אחר שיחזור לאחוריו כי הוא שיער את מספר פסיעות הסוס שכבר הגיעו לתחום שבת. אמר לו רבי מאיר אף אתה חזור בך, אולי גם אתה תפסיק לחלל שבת ותעשה תשובה. השיב לו אחר ולא כך אמרתי לך, שמעתי מאחורי הפרגוד שוב בנים שובבים חוץ מאחר…
רבי מאיר כבר שמע מפי אחר שהוא שמע בעצמו מאחורי הפרגוד שאין לו כל דרך לחזור בתשובה, ובכל זאת הוא קורא לו חזור בך. הדבר צריך ביאור!
יש ווארט נורא של ה'בני יששכר' שבו הוא מבאר שהתורה אומרת "והיה אם שכוח תשכח את ה"א, והלכת אחרי אלהים אחרים והשתחווית להם… התורה מעידה במי שעובד עבודה זרה הולך אחרי אלוהים אחרים ומשתחווה להם וכו', מה העונש שלו, העידותי בכם כי אבוד תאבדון… למה? עקב לא תשמעון בקול ה' אלוקיכם…
לכאורה צריך להבין למה התורה מוסיפה את העניין של 'לא תשמעון', הרי מדובר כאן באדם שעבד עבודה זרה רח"ל….
אומר ה'בני יששכר' דבר נורא, שלפעמים אפשר לגרום לקב"ה נחת רוח גדולה מאוד מתוך מעשה של עבירה, ואפילו עבירה חמורה כמו עבודה זרה. איך? על ידי שחוזרים בתשובה שלמה. ובמיוחד כשהתורה מעידה בעובר העבירה שהוא יאבד מכל העולמות, ובכל זאת הוא לא נרתע וחוזר בתשובה לקב"ה, שומע בקול ה', זה נחת רוח גדול מאוד שיהודי גורם להשי"ת.
לשם שמים בלבד
מסופר על המגיד ממעזריטש שהיה עני מרוד, ולא היה בביתו אוכל לפי הטף. יום אחד, כשגבר עליהם הרעב באה אליו הרבנית ותינתה בפניו את צערה שאין לה מה לתת לילדים לאכול. מתוך צער בקעה אנחה מלבו הטהור של המגיד זיע"א, ומיד הוא שמע כרוז שמכריזים בשמים שהוא איבד את חלקו לעולם הבא, בגלל אותה אנחה, שהרי הקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה.
בתחילה היתה לו חלישות הדעת. הרי הוא כל כך עמל ומתייגע בתורה, וכעת אין לו מזה כלום. שום שכר בעוה"ב… אבל מיד הוא התחזק בכל כוחו ואמר "אם עד עכשיו למדתי עם פניה עצמית וחשבתי גם על השכר שאקבל, מעתה ואילך אעסוק בתורה רק כדי לעשות נחת רוח לבורא העולם, כי לי עצמי הרי לא תהיה שום תועלת מזה כבר איבדתי את חלקי בעולם הבא…". ומיד שב ללמוד בכל כוחו, עד ששמע כרוז נוסף שמכריזים בשמי מרום ששוב זכה בחלקו לעוה"ב מחדש.
זאת התשובה גם למעשה עם אחר ורבי מאיר. נכון, הכריזו מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. אבל היה מצופה מאחר שיעשה מעל ומעבר, שיקרע את עצמו בתפילה ובתחנונים, שיחזור בתשובה למרות הכל, וכך היה עושה נחת רוח הרבה הרבה יותר גדולה לקב"ה.
רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שהרחמים שאנחנו מרחמים על בנינו, הם מעט מזעיר מעין הרחמים הגדולים שהקב"ה מרחם עלינו. הוא מסביר שהקב"ה רצה שנדע עד כמה הוא מרחם עלינו ואוהב אותנו, אז הוא האציל לנו ממרומיו מעט מן המעט, משהו שבמשהו דומה לרחמים שהוא מרחם עלינו, וזאת האהבה שאנחנו מרגישים כלפי הילדים שלנו. כדי שנדע מה זה אהבת אב לבנו, ומזה נוכן להשכיל ולהבין כמה גדולה ועצומה אהבתו של הקב"ה אלינו.
סיפר לי פעם יהודי שהיה לו בבית ילד קטן שהפריע לישון בלילות, ופעם אחת הגדיל לעשות ובכה כל הלילה, עד שהאב לא יכול היה לתת שינה לעיניו, וממש התמלא כעס על הילד הקטן והמפונק. בצר לו פנה לפחות להתפלל ותיקין אם הוא אינו ישן בשעות אלו, ובשובו מהתפילה סר וזעף על בנו, ניגש אליו והילד שישב במיטת התינוק חייך אליו חיוך רחב ומתוק, כדרכם של תינוקות. "באותו הרגע", סיפר לי הרב, "כל הכעס שהיה לי נמוג כלא היה. החיוך שלו המיס את לבי ונתחדשה אהבתי אליו כאילו לא הייתי ער כל הלילה".
ואם האהבה של אב לבנו היא רק משל ודוגמה לאהבה שאוהב הקב"ה את ישראל שעליהם אמר 'בנים אתם לה"א', על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים רק לחייך אל הקב"ה, להראות לו שאנחנו אוהבים אותו וחפצים לעשות רצונו, ובתוך רגע הוא מקבל את תשובתנו בזרועות פתוחות כביכול.
להפנות עורף לעבירה
הרבי ר' הערשלי מרימנוב זיע"א אמר על הכתוב "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו פשעינו", שכמו שאדם נמצא עם הפנים למזרח, ובן רגע הוא מסתובב ומהפך את פניו למערב, כך גם הקב"ה עושה עם הפשעים והעוונות שלנו. ברגע שאנו הופכים פנינו מהם ומבקשים לשוב אליו, באותו רגע רחקו ממנו פשעינו וחטאותינו כלא היו…
כמובן שאסור לשכוח את מה שאמרו חז"ל על מי שאומר שהקב"ה ותרן ח"ו, וכידוע האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו וכו'. צריך לדעת ולזכור בכל עת את מאמרי חז"ל הללו, ובוודאי ש"אשרי מי שלא חטא", אבל "מי שחטא ישוב ויימחל לו", כמו שרש"י הק' אומר על הכתוב "ונשב בגיא מול בית פעור – ועתה ישראל שמע אל החוקים" וכו', ואומר רש"י "והכל מחול לך".
על כן, כשאדם נתקף בהרהורי ייאוש שכאלו, כאילו שהוא אינו ראוי ואינו כדאי לעשות תשובה חלילה וחס, צריך לזכור את כל האמור לעיל, ולדעת ש"יברכוך טובים הרי זו דרך מינות", כי כל הנשמה תהלל י-ה, וגם אדם שבאמת הרבה לחטוא ולפשוע, גם הוא ברכתו חשובה ותפילתו נשמעת, ובוודאי לאחר שעשה תשובה שהכל נמחל לו וזדונות נעשים לו כזכויות אם זכה לעשות תשובה מאהבה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
על אחת כמה וכמה כשאנחנו נמצאים בדור שפל כל כך, אחרי אלפי שנות גלות, אחרי שנים רבות כל כך של רדיפות וגזירות שמד, ובכל זאת אנחנו נאחזים בתורה הקדושה ומשתדלים לקיים אותה ככתבה וכלשונה, כמה כל מעשה טוב של אנשים בדור הזה חשוב בשמי מרום.
וכעין זה אומר סנגורן של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, על הכתוב לאחר חטא העגל "ביום פקדי ופקדתי". ידוע הפשט הפשוט שעם כל עונש שעם ישראל יקבל לאורך הדורות על חטאיו ח"ו, יהיה תוספת על העונש גם קצת מהעונש של חטא העגל.
40 יום בלי חטא!
אבל הרה"ק מברדיטשוב אומר פשט אחר, והוא מסביר את זה עם משל לילדים ששיחקו בחצר המלך, זרקו אבנים ואחד מהחלונות היקרים נשבר. היתה זאת זכוכית יקרה שייבאו במיוחד מאיטליה, צבעונית ומעוצבת, ממש מעשי ידי אמן. אם בן הכפר שבר את החלון, המלך יכעס עליו, אבל הוא יבין שהילד הזה הוא בן כפר, אין לו כל הבנה בגינוני מלכות והוא בכלל לא מבין כמה יקר הוא החלון הזה שנשבר על ידו. אבל אם בן מלך זרק אבן ושבר חלון כזה יקר, הכעס של המלך יהיה גדול הרבה יותר, כי הרי בן המלך יודע מה רב ערכה של אותה שמשה, ואם כן מוטל היה עליו להיזהר הרבה יותר ולא לשבור את החלון היקר כל כך.
כך גם לגבי חטא העגל. מתי בני ישראל חטאו בעגל? אחרי 40 יום שהם היו במדבר. 40 יום תמימים הם הצליחו להחזיק מעמד בלי חטא! ומתי באו 40 הימים הללו? אחרי 210 שנים שהיו במצרים, בבית עבדים, עינו אותם ושעבדו אותם. הם היו במקום הכי טמא בעולם במשך 210 שנים. הם יצאו משם כמו אותו בן כפר, לא היה אפשר לצפות מהם לשום דבר, ובכל זאת מיד כשיצאו הצליחו להימנע מהחטא במשך 40 ימים תמימים!!
על זה אומר להם הקב"ה, אומנם אני חייב להעניש אתכם על החטא החמור, חטא העגל, אבל את ההתגברות הזאת שלכם אחרי 210 שנה, את זה לא אשכח לכם לעולם. וביום פקדתי ופקדתי. תמיד תמיד אזכור לכם את זה, וכשיהיה ח"ו מצב של כעס וחרון אף על עם ישראל, הזיכרון הזה של אותם 40 ימי התגברות, יעלה לפני הקב"ה כדי לעורר רחמים על עם ישראל ולהפחית מהחרון אף כנגדם…
על כן, בבואנו לפני המלך, מלכו של עולם, כשמתקרבים ימי הדין, עלינו לזכור שהקב"ה מבקש מאתנו "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם", וידוע מה שאמרו חז"ל שאפילו קידשו את החודש בטעות ואפילו מזידים, החודש הזה לכם ראש חדשים, עם ישראל הם אלו שקובעים מתי ראש חודש, מתי ראש השנה, וגם כשהם קבעו במזיד חלילה יום אחר כראש השנה, בכל זאת הקב"ה רוצה שבאותו היום יאמרו לפניו מלכויות, כדי שנמליך אותו עלינו. עד כדי כך גדולה החשיבות של כל יהודי, שאפילו כשהוא מזיד, הקב"ה מחכה להמלכה שלו, שיגיד ה' מלך, שישמע קול שופר, ובוודאי שמי שעוסק בתשובה ובמעש"ט בחודש אלול, מזכך ומטהר את עצמו לקראת יום הדין, בוודאי ובוודאי שגדולה עבודתו לאין שיעור, והוא עושה נחת רוח עצומה בשמי מרום.