מי שצודק - הוא מי ששותק...
מנהג היה לו הגאון רבי יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל שלא נהנה מהכספים שהתקבלו ממכירת הספר"שמירת שבת כהלכתה", בטענה שכספים אלו הם "מעשה שבת"... כל כסף שהתקבל, הושקע מיד בעניינים של צרכי ציבור
"ואז מרן שר התורה ענה לי: קונץ עושים פעם אחת"
עיר: | אלעד | אשדוד | בית שמש | ביתר עילית | בני ברק | חיפה | ירושלים | מודיעין עילית | צפת |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
כניסה: | 19:22 | 19:20 | 19:12 | 19:13 | 19:28 | 19:21 | 19:13 | 19:22 | 19:25 |
יציאה: | 20:32 | 20:32 | 20:31 | 20:30 | 20:32 | 20:34 | 20:30 | 20:31 | 20:33 |
רבנו תם: | 21:16 | 21:16 | 21:15 | 21:14 | 21:17 | 21:19 | 21:14 | 21:15 | 21:18 |
'מחלוקת אחת - דוחה מאה פרנסות' - יזהר כל אדם משבע דחיות אלו שמנו חכמינו ז"ל
השמועה התגלגלה וכל אחד נעשה בר סמכא ובר דיעה בעניינים אלו כחפצו וכרצונו. החלו רבים לדוש ולישא בענין, כבקיאים וכרגילים. כך שם לב הרב מפוניביז' בבחורים המתגודדים בפינת הרחוב ונראים משוחחים בהתלהבות על ענין מאד חשוב. לכשהתקרב וביקש לדעת על מה הם משוחחים. ענהו הבחורים...
אחרי כל השמחה והעידוד, פתח מרן בעל 'אבי עזרי' זצ"ל ואמר לנו כך: את הסיפור החסידי שאני רוצה לספר לכם שמעתי ממרן הרב מבריסק זצ"ל, הרב מבריסק, לא היה רגיל לספר סיפורים חסידיים, ואם הוא סיפר את הסיפור, שמע מינה שהמסר העולה ממנו היה נכבד מאוד מאוד בעיניו, וכה דבר המעשה
למחרת בבוקר כאשר הוא מגיע לתפילת שחרית הוא מגלה להוותו ששוב אין מודעות... הפעם זה כבר בטוח לא המנקה... מישהו, מחמת סיבה לא ברורה, מתנכל למודעות. זה כבר שווה מעקב קטן...
הרב פיליפס סיפר בהתרגשות על שכנו 'סער חקלאי'. סער גדל בבית מנותק מחיי תורה בניתוק מוחלט, בצבא שירת ביחידת מסתערבים, והיה לאחד מאנשי המבצעים הגדולים. בשיא פעילותו השתתף סער במבצע בו ניסו הוא וחבריו לחלץ את החייל נחשון וקסמן הי"ד שנחטף על ידי מחבלים
וכך מצא רבי זונדל את עצמו שוכב על מיטת בית החולים בשוויץ, ממתין לקראת ההרדמה שלו לניתוח, בעודו ממתין לניתוח, הוא ביקש שייתנו לו דף ועט כדי לכתוב מכתב. נתנו לו נייר מכתבים רשמי של בית החולים, והוא כתב אלי את המכתב המרגש. היה זה לפני 46 שנה
'בשנים ההם הייתי בהולנד, והיתה תקופה בה לא יכלו להניח תפילין על מנת שלא תתגלה יהדותנו. היינו אנוסים, אך הרגשתי שלא שייך שיעבור עלינו יום אחד ללא תפילין ולכן הכנתי במסתור חתיכות עץ מרובעות ואותן הנחנו על מקום התפילין בזרוע ובראש. אמנם לא קיימנו בכך שום מצוה, אך רצינו להרגיש 'הרגש של מצוה'"
"התביישתי נורא", סיפרתי לילדים, "איזו הרגשה! אני מתארח בבית של אנשים אחרים ושופך כוס מלאה יין, הבגדים והכסא הלבן הבוהק הוכתם בכתם של יין אדום עז, נורא נוראות". בעל הבית דווקא נשאר רגוע: "אל תדאג אנחנו לא כועסים. אחרי יום טוב אני אגיד לך כמה עלה הניקוי של הכסא ואתה תשלם לי". ראיתי שהילדים מחליפים מבטים, וקצת כועסים על המארח הזה שדורש ממני לשלם לו על הניקיון של הכסא
"הגיהינום מלא גם באנשים צודקים. כי לא כל פעם הצדק מתיר להלבין פנים. הצדק לא מתיר לרסק משפחה. הוא לא מתיר לי לבזות את אשתי. הצדק לא מתיר לי לסכסך בין קהילות - גם אם אני צודק במאת האחוזים, לא תמיד מותר לפרסם קלונם של אנשים, או להקניט, להפסיד פרנסה ליהודים וכדומה"
פרשת קרח - ביאור הפרשה ע"פ ספר אור החיים הקדוש - תשפ"ג
פרשת השבוע – איך זה שלכל שבת יש פרשה?
מה מקסימום הפרשות שיכולות להתחלף בתוך שנה אחת, ומה המשמעות של פרשת השבוע?
פרשת השבוע היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. לכל שבוע יש פרשה משלו, ותמיד החשבון מסתדר כך שהשבת האחרונה שלפני חג הסוכות היא שבת פרשת האזינו, כך שבשמחת תורה נוכל לקרוא את 'וזאת הברכה' ולסיים את חמשת חומשי התורה.
אבל איך באמת מתבצעת החלוקה הזאת של פרשת השבוע?
בסך הכל מחולקת התורה ל-54 פרשות. 'וזאת הברכה' נקראת כמובן בשמחת תורה ואינה בחשבון השבתות, ולכן נשארנו לנו עוד 53 פרשות שנקראות בשבתות השנה.
המספר הגבוה ביותר של שבתות בשנה אחת הוא 55, אם זו שנה מעוברת.
היות ששבועות וסוכות מורכבים כל אחד משבעה ימים, לכן תמיד יורדות לפחות שתי שבתות מהחשבון של 55 השבתות, כי בשבתות אלו קוראים מענייני החג ולא קוראים פרשת השבוע.
כך נשארו 53 שבתות לכל היותר, בהן יש לקרוא פרשת השבוע, ולכן חולקה התורה ל-54 פרשות, שאחת מהן נקראת כאמור בשמחת תורה ו-53 האחרות בשבתות השנה.
ברוב המקרים יש פחות מ-53 שבתות, ולכן בחלק מהשבתות בשנה קוראים פרשת השבוע כפולה, כלומר פרשת 'אחרי מות' מוצמת לפרשת 'קדושים תהיו'. פרשת 'תזריע' מצורפת לפרשת 'מצורע'. פרשת 'בהר' מוצמדת לפרשת 'בחוקותי' וכדו'. כך יוצא שכל פרשת השבוע נקראת בכל שנה, ובחג שמחת תורה אנחנו מסיימים את התורה כולה, בקריאת פרשת השבוע 'וזאת הברכה'.
פרשת השבוע – האם יש לה משמעות מיוחדת?
צדיקי הדורות לימדו אותנו שיש חשיבות רבה לקריאת פרשת השבוע, ולזמן בו נקראת פרשת השבוע.
כלומר, אם השבוע נקרא פרשת השבוע שעוסקת ביציאת בני ישראל ממצרים למשל, הקריאה הזאת מעוררת את האורות שהתנוצצו בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים, ובשל כך לכל אחד יש יכולת לצאת משעבוד לגאולה.
יתירה מזאת, החלוקה לפרשות מאפשרת לנו להתמקד בכל שבוע בפרשה אחת, חלק קטן יחסית מהתורה, ולעסוק בו בצורה רצינית.
מי שזוכה ללמוד את פרשת השבוע בכל שבוע, יכול אחרי שנה לחגוג את שמחת תורה ביתר שאת, כי הוא באמת זכה ללמוד את התורה מתחילתה ועד סופה.
כמו כן ההלכה אומרת שכל אדם צריך לקרוא בכל שבוע את פרשת השבוע 'שניים מקרא ואחד תרגום', כלומר לחזור על כל פסוק פעמיים, ובנוסף לקרוא פעם אחת את ה'תרגום אונקלוס' שנכתב בשפה הארמית.
חלק מהפוסקים סבורים שהחובה לקרוא את פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום היתה נהוגה בזמן שהשפה המדוברת היתה ארמית והתרגום בעצם היה המפרש המרכזי על התורה, אבל כיום שהשפה המדוברת אינה ארמית, הם סבורים שטוב יותר ללמוד את פרשת השבוע כל פסוק פעמים עם פירוש רש"י, ובכך לצאת ידי חובה.