- מתי החל רבנו ה'חפץ חיים' לחבר את המשנה ברורה?
בגיל 36 החל מרן החפץ חיים' להוציא אל הפועל את שאיפתו הכבירה. הוא התייגע על חיבור פירושו הגדול על סימן אחד בשולחן ערוך ושלח אותו אל כמה מגדולי המשיבים בדורו כדוגמה ואות למפעל אותו הגה, וצירף מכתב ובו הרחיב בגודל נחיצות המפעל והפציר באותם גאוני ארץ לחגור מתניהם וליטול על שכמם את המלאכה הכבירה של כתיבת חיבור מעין זה על כל חלק אורח חיים.
אותם גדולים בחנו את מלאכתו בכובד ראש ונמנו וגמרו כי קריינא דאיגרתא איהו להווי פרוונקא. הם כתבו אליו בחזרה וחיוו את דעתם כי הוא הוא ולא אחר המוכשר לקרב אל המלאכה וסמכו את ידיהם עליו להוציאה לאור עולם. ראשית מלאכת החיבור החלה כבר בקיץ תרל"ה בעיירה ליפנישאק, שם חיבר רבנו את המשנה ברורה על הלכות ציצית ותפילין, אולם לאמיתו של דבר חלפו עוד כמה שנים עד אשר נחת רבנו לעסוק ראשו ורובו במלאכת החיבור.
- כיצד השיג רבנו את הספרים הרבים בהם נצרך לעיין?
דבר פלא ששב והתרחש פעמים רבות במהלך השנים הארוכות בהן עסק בחיבור, היווה עבורו כעין 'הסכמה' משמים על מלאכתו והוא נהנה ממנה רבות. היה זה כאשר נצרך לספרים שונים שדבריהם היו חשובים מאוד להבנת והכרעת העניינים בהם עסק באותה עת, והנה זה פלא, בדיוק באותה עת הזדמן לעיירה מוכר ספרים שהעמיד למכירה את הספר המבוקש.
פעמים רבות היה הספר המבוקש ספר נדיר ביותר אשר על פי דרך הטבע לא היה שייך שיוצע למכירה בעיירה קטנה ומרוחקת, אלא שההשגחה העליונה שציפתה וייחלה ליציאת חיבור כביר זה לאור עולם, דאגה להמציא לו לרבנו את כל הצטרכויותיו
- מדוע זכה ה'חפץ חיים' שבספריו יהגו יותר מאשר ספרים אחרים?
מדוע זכה החפץ חיים' שבספריו יהגו יותר משאר ספרי מחברים אחרים? כי הגם שהיו עוד מחברים שלמדו לשם שמים וכתבו את חידושיהם לשם שמים והפיצו לשם שמים, אמנם תחילת לימודם לא היתה במטרה כדי להפיץ את לימודם אלא למדו לעצמם ואחר כך הפיצו. אבל ה'חפץ חיים', תחילת חיבור כל ספר מחיבוריו היה לשם זיכוי הרבים בלבד (תלמידו הגאון רבי חיים יצחק פופקא זצ"ל משמיה דמרנא האמרי אמת זצוק"ל. 'מאיר עיני ישראל').
- כמה פעמים היה רבנו לומד הלכה בטרם כתב אותה והדפיסה?
בנו רבי אהרן העיד כי שמע מפי זקני ראדין כי בטרם כתב את ההלכה נהג רבנו ללמוד אותה עשרים וחמש פעמים. גם לאחר שכתבה לא נחה דעתו, ובטרם מסר אותה לדפוס שב ולמד אותה עוד עשרים וחמש פעמים. וגם לאחר שיצאו הדברים מן הדפוס היה שב ומעיין בהם הדק היטב כדי לוודא כי אין סתירה לדברים מדברי הש"ס והפוסקים, ורק אז נחה דעתו (לשון חכמים מרפא).
רבנו בעצמו, בעת שנשאל על ידי מרנא הגאון רבי חיים מבריסק מאין שאב את תעצומות הנפש להכריע בחיבורו בדברים השנויים במחלוקת בין גדולי הראשונים, השיב לו, כי בבואו להכריע במחלוקות מעין אלו הוא לומד את הסוגיה ביגיעה רבה ובעומק העיון כשלושים ושש פעמים, ואז מוצא הוא בנפשו את העוז לקרב אל המלאכה ולהכריע הלכה למעשה. ויהי כשמוע הגר"ח את הדברים יוצאים מפורש מפי כהן גדול, ענה ואמר בהתפעלות: אם כן באמת שפיר כוחו להכריע בדבר.
- ההכרזה: "כל עוד נשמתי באפי לא אפסיק את העסק במשנ"ב"
כאשר התייגע על עריכת גולת הכותרת של החיבור – חלק ג' העוסק בהלכות שבת החמורות, חלה בנו המופלג רבי אברהם אשר התייסר במכאוביו הקשים משך מספר שנים. רבנו שעסק עמו ברופאים ורפואות במסירות נפש, המשיך לשקוד על החיבור ובכל המקומות בהם היטלטל עם בנו החולה המשיך לעמול על יצירתו.
בשנת תרנ"ב בעת ששהה רבנו בוורשא לצורך הכנת הכרך להדפסה, קיבל את הבשורה המרה על הסתלקותו של בנו לשמי מרום. רבנו נכנס אל בית המדרש וקרא: "שטן שטן, יודע אני כי הצרה שהתרגשה עלי מטרתה להניאני ולבטלני ממלאכת חיבור המשנה ברורה, אולם מודיע אני בזאת כי הדבר לא יקום ולא יהיה, וכל עוד נשמתי באפי לא אפסיק את העסק במשנה ברורה" (נשמת אדם פרק כב)
(ע"פ מאמר מאת הרב צבי אריה אדלר, המבשר תורני נצבים תשע"ג)