המעשה דלהלן – אותו סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א – אירע עם יהודי יקר אשר נתברך מן השמים במתנת עשירות במנה גדושה, וזה מעשה עשירותו:
מתחילה הייתה העניות והרעב מנת חלקו. באותם הימים היה חבר בהנהלת ארגון חסד גדול בעירו. והנה באחד הימים ישבו כל חברי הוועד לאסיפה עם היו"ר הממונה עליהם, ומחמת איזו סיבה פתח היו"ר פיו וביזהו בבושות נוראות ובזיונות עצומים, עד שהעדיף להבלע מתחת פני האדמה ולא תראה בושתו לעין כל – אך היא לא פצתה את פיה…
גם שאר חברי הוועד לא עצרו כח לראות בשפיכת דם חברם, על כן בגמר האסיפה יצאו יחד עמו ל'יער ירושלים' להתוועד יחד באסיפת מריעים ולהפיג צערם במאכל ומשתה… והנה באמצע סעודתם נשמע קול נהי ויללה בכי ומספד. בתורם אחר מקור הבכי, ראו כי הוא בא מפי חתול שנשאר תקוע על עץ גבוה מאד, ולרוב פחדו החל לבכות וליילל…
נכמרו רחמיו של מיודענו, והחליט להציל את החתול בכל דרך. חישב ומצא, כי הקב"ה ברא בטבעו של החתול שאינו ניזוק מנפילה אף ממקום גבוה ביותר, נטל אפוא אבן גדולה בידו, זרקה לצד החתול. ואז לנוכח האבן, קפץ החתול עדי ארץ ונמלט על נפשו למרחבי היער…
אז נענה האברך ואמר: "עתה נוכחתי לראות כי לא כל 'מכת אבנים' באה להרע למוכה. אלא פעמים שטובה עצומה יש בה, והיא-היא הצלתו ממות לחיים ומאפילה לאור גדול". ובא לרמז על עצמו, כי שמא המכות שנחתו עליו היום – הן הן הפתח להצלתו.
ואכן כך הווה, כי אחר תקופה קצרה מאד נזרק האברך מחברותו בהנהלת הארגון, ואז יצא לדרכו בעסקי נדל"ן, ומאז הגביהו הקב"ה והרים קרנו מעלה מעלה עד שנהפך להיות מעשירי העיר.
וכל אחד ילמד לעצמו, לאו דווקא בעניין חברות בהנהלה, אלא איש איש על מעמדו ומכונו. פעמים ש'חשכות' באה עליו וכל מצבו ומעמדו מתערער עד היסוד – ה'בוס' הביט בו בעיניים רוגזות, או ראש הכולל שלחו לשלום מעל פני הכולל, וכיו"ב כל חד וחד בדיליה – אל יאבד עשתונותיו, אלא ידע כי בזה טמונה הצלתו והרווחתו לכל ימי חייו לטוב לו כל הימים. יפקח עיניו וימצא כי 'יש מנהיג לבירה'.
(באר הפרשה לך לך תשע"ט)