הרב ישראל מאיר שושן
"וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף" ( בראשית מ', ט')
יוסף פותר את חלומו של שר המשקים: שלושת השריגים הם שלושה ימים, "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך" – פרעה יחזיר אותך למקומך הראשון, "ונתת כוס פרעה בידו" – אתה חוזר לתפקידך הקודם "כמשפט הראשון אשר היית משקהו".
לאחר פתרון החלום לטובה, מבקש יוסף משר המשקים: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך" – הרי תשוב להיות קרוב למלך, תפגוש אותו מידי יום, אנא בקש עלי בפניו, הזכר גם אותי לטובה, "ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה"'.
מקשה ר' עקיבא איגר, לכאורה בפסוקים הנ"ל ישנן מילים מיותרות: "ישא פרעה את ראשך"- יחזיר אותך לתפקידך, ומיד אח"כ – "והשיבך על כנך". כפילות נוספת: "ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו" אם אתה חוזר לאותו תפקיד שהיית קודם, ודאי זה "כמשפט הראשון אשר היית משקהו"?!…
ובהמשך – "כי אם זכרתני", למה נכתבה המילה "כי", מדוע לא מספיק לומר "אם זכרתני"?
על מנת להסביר את תירוצו של ר' עקיבא איגר, נספר מעשה שהיה בבני ברק לפני קרוב לשבעים שנה עם מרן החזון איש זצוק"ל.
מרן החזון איש היה גר בגבעת רוקח, ליד ישיבת סלבודקא עד שנת תש"ז. (בסוף ימיו עבר לרחוב חזון איש).
בשנת תרח"צ עלה מהונגריה יהודי ירא שמים בשם ר' יעקב שוורץ ז"ל. שפתח חנות מכולת באזור.
כיצד היתה נראית מכולת בימים ההם? שני עמודונים של מדפים, ועליהם מונחים מעט המוצרים שנמכרו בחנות. קצת קמח, קצת קפה, סוכר ועוד אי אלו מצרכי יסוד נחוצים.
לפני חנוכה היו מוכרים בחנות גם נרות ופחיות של שמן זית. שמן הזית היה אז יקר מאוד, וכמעט לא נמצא מי שיקנה אותו. רק מעט אנשים, שהיו מהדרין מן המהדרין היו קונים את השמן היקר.
בשנה הראשונה לפתיחת החנות, הביא בעל החנות כחמש פחיות של שמן זית, הוא לא ידע כמה אנשים ירצו לקנות את המוצר היקר הזה. הפחיות של פעם, עשויות היו מפח דקיק, שעלול היה להינזק מכל מכה קטנה, פעמים רבות היו הפחיות נסדקות ותכולתן היתה נשפכת. רבי יעקב שמר על האוצר היקר במדף גבוה, כדי שלא ייהרס.
יום אחד, הגיע יהודי ירא שמים וביקש לקנות פחית של שמן זית. בדחילו ורחימו עלה רבי יעקב על הסולם וניסה להוריד את הפחית, אך אבוי, תזוזה לא נכונה גרמה לצניחת הפחית הישר לצינורות הגדולים שהחזיקו את המדפים והיו נטועים עמוק באדמה. משום מה כאשר "נבנתה" החנות, לא סגרו את הצינורות מלמעלה.
ההפסד היה גדול. כעת נשארו רק ארבע פחיות. בלילה, לאחר תפילת ערבית, קרא בעל החנות לאחיו מוטל שיבוא לעזור לו לחלץ את הפחית שנפלה, אולי בכל זאת יצליח להציל מעט מן השמן שהיה בה. ניסו שני האחים לחלץ את הפחית, זה מושך מפה וזה מושך מפה, כמעט שהצליחו, אך הפחית החמקמקה נשמטה מידיהם ונפלה בשנית.
אזרו השניים את כוחותיהם, נחושים להציל את המעט שאולי עוד נותר. ניסו וניסו, אך לשוא, הפחית היתה תקועה עמוק ורחוק, ולא היתה שום דרך להגיע אליה.
הצטער בעל החנות על אובדן הפחית, אך מיהר להזמין את הרתך שיסתום את הצינורות, וימנע אובדן של רכוש יקר נוסף.
השנים עברו חלפו, והמעשה נשכח מליבם של האחים. בינתיים, עבר מקומו של שמן הזית, וירד למדפים הנמוכים יותר.
בשנת תש"ח עם קום המדינה, היה המצב הכלכלי חמור ביותר. בכל א"י לא ניתן היה להשיג שמן זית. מיד אחרי סוכות יצא רבי יעקב לתור את הארץ בנסיון נואש להשיג מעט מן השמן הנכסף עבור נרות החנוכה, אך מסעו היה לריק, טיפת שמן לא נמצאה לו לרפואה.
תלמידי חכמים רבים שדקדקו בהלכה, היו מבקשים מן הרופא מרשם של שמן תינוקות. אם אין שמן זית – ידליקו לפחות בשמן הזה.
שבוע לפני חנוכה הגיעה הרבנית קרליץ, אשתו של החזו"א, לגב' שוורץ ושאלה: "נו, יש חדש עם שמן הזית?"
"אוי רבעצין", נאנחה בעלת החנות, "בעלי כבר התייאש מלהשיג את האוצר היקר הזה, בכל הארץ לא מצא ולו טיפה אחת קטנה"…
הרבנית שבה לביתה בפחי נפש.
יומיים לפני חנוכה, שבה הרבנית לחנות ושאלה: "האם כבר הגיע השמן?"
"לא, לא הגיע", חוזרת בעלת החנות על דבריה, "כבר אמרתי לך שאין להשיג אותו."
הרבנית חוזרת לחנות כעבור חצי שעה ואומרת: "אינני מבינה, בעלי הרב, טוען בתוקף שבחנות של שוורץ יש שמן זית, חייב להיות פה! אולי תחפשי שוב?"
"כיצד זה יתכן?" מופתעת בעלת החנות, "הנה, הביטי, כל המדפים פתוחים לפניך"…
בחנות הקטנה, שהכילה מספר כה מועט של מוצרים, ניתן היה לראות בנקל שאין שום פחית של שמן זית על המדפים.
הרבנית עזבה את החנות בידיים ריקות.
אך גברת שוורץ, שהיתה יהודיה הונגריה בעלת אמונת חכמים חזקה ותמימה, לא אמרה נואש. כאשר שב בעלה מן השיעור הקבוע בדף היומי סיפרה לו את פרטי המעשה, כיצד אמר החזון איש בבטחון כה רב כי בחנותם ניתן להשיג שמן זית.
הבעל לא ידע כיצד לעזור לה: "מה אפשר לעשות?! השנה אין לי"…
לפתע נזכרה האשה: "האם זוכר אתה? לפני הרבה שנים, כבר אינני זוכרת מתי, נפלה פחית לתוך אחד הצינורות…"
"מי אמר שהיה זה שמן זית?" שאל רבי יעקב בספקנות, "אולי היתה זו פחית של סרדינים? וגם אם כן, הרי ניסיתי בזמנו להוציא אותה בעזרתו של אחי ולא הצלחנו, היום בודאי הכל מלא בחלודה…"
אך האשה לא אמרה נואש: "אולי אתה זוכר באיזה עמוד זה היה?"
"אני ממש לא זוכר", ענה הבעל בעייפות, "ומה את רוצה שנעשה עכשיו??"
"יענקל, יענקל", קוראת האשה בעוז, "אם החזו"א אמר – אז יש פה, חייב להיות!"
"האם את מתכוונת לפרק את כל החנות??" שואל הבעל בתדהמה,
"כן", עונה האשה בלהט, "בקשתו של החזון איש – שווה כל מאמץ!"
לא נותרה לו כל ברירה, והוא מרוקן בזריזות את המדפים, מביא מברג ומפרק אותם אחד לאחד. אחר כך מחפש בעל מלאכה ערבי שיעקור לו את הצינור הימני שמחזיק את המדפים. הצינור תקוע בעומק של מטר בתוך האדמה, והערבי מתחיל לעבוד.
כעבור שעתיים וחצי, מלאה כל החנות באבק, הכל שבור ומפורק. רבי יעקב, בכוחות משותפים עם הערבי, מוציאים את הצינור מבטן האדמה, אך הצינור – ריק!!
האכזבה רבה. ההרס והבלגן גדולים, והתשלום לבעל המלאכה – גם הוא לא זול.
אבל האשה הצדקת לא מתייאשת: "יענקל, אם לא מצאת בצינור הימני, נסה עכשיו את הצינור השמאלי!" הערבי ממשיך במלאכתו ושובר במלוא המרץ.
אחרי שלוש שעות מסיים הערבי את מלאכתו, וביחד עם הערבי הוא שולף את הצינור. הצינור יוצא מבטן האדמה, ולפתע, מתגלגלת לה מעדנות על רצפת החנות – פחית שמן זית מלאה וחתומה. פח שמן בחותמו של הכהן גדול, אין שום סדק!
ר' יעקב תופס את הפחית בשני ידיים, משאיר את הערבי עם הצינורות על הרצפה, וביחד עם אשתו הם רצים לביתו של החזו"א: "רב'ה, הבאנו לכם את שמן הזית!!" החזו"א רואה את השמן ואומר בשמחה: "אמרתי לכם, ידעתי שבחנות של שוורץ נמצא שמן זית".
בני הזוג היו מאושרים. החזו"א שילם להם טבין ותקילין, סכום שכיסה את כל השבירה, ור' יעקב אמר לאשתו: "לפני עשר שנים, לא העלינו בדעתנו, מדוע זה שכחנו לסתום את פתחי הצינורות שבחנות, אך הקב"ה, שמנהל את העולם, ידע גם ידע שבעוד עשר שנים, בשנת תש"ח לא ניתן יהיה להשיג שמן זית, מיד הוא שמר פחית אחת של שמן זית לעושה דברו, לחזו"א. זו גם הסיבה שלא הצלחנו לחלץ אותה משם, כי הפחית הזו היתה כבר שמורה למרן החזון איש!!"
זהו גם תירוצו של ר' עקיבא איגר, יוסף הצדיק פתר לשר המשקים את חלומו, שיחזור להגיש משקאות לפרעה, אך שר המשקים פחד: "כיצד אוכל לשוב ולהגיש משקאות בפני המלך? הרי כאשר אזכר כיצד נזרקתי לכלא בפעם הקודמת – ודאי ארעד מפחד ואשפוך בטעות את המשקה", ענה לו יוסף: "אל דאגה, אתה תשוב להיות שר המשקים, 'כמשפט הראשון אשר היית משקהו', בדיוק באותו בטחון שהגשת לו את המשקאות בעבר, כך תגיש לו כיום. כל הסיבה שהגעת לכלא לא היתה בגלל הזבוב, אלא בעבורי, 'כי אם זכרתני', כדי שתכיר אותי בבית האסורים ותוכל להזכירני בפני המלך".
הקב"ה רצה שיוסף הצדיק יצא מהבור, מיד הוא מפיל את שר המשקים לבור. כאשר יידע שר המשקים מה היתה תכלית כניסתו לבור, יוכל לשוב ולשרת את פרעה ברוגע ובשלווה, 'כראשונה'…
יתן הקב"ה, שנזכה לחיות תמיד עם אמונה חושית, שכל אשר נעשה סביבנו – הכל בהשגחה פרטית!
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".