הרב חיים צבי שיינבך
"וָאֶתְחַנַּן אֶל ד' בָּעֵת הַהִוא" (דברים ג', כ"ג)
רבינו זצ"ל היה רגיל לספר מעשה נפלא, ששמע מהרה"ח המפורסם רבי נחום יואל הלפרין ז"ל: מעשה בסוחר, חסיד קרלין, שנסע לרגל מסחרו לוינה, והוצרך לשבות שם. החליט שיתפלל בשבת בבית מדרשו של הרבי מטשורטקוב. ביום רביעי נכנס אל הקודש פנימה לקבל ברכת שלום, וביקש, הואיל ומנהג קרלין להתפלל בקול ובצעקה, שהרבי לא יקפיד אם כך ינהג. שמע הרבי והגיב בקפידה: "איזו דרך זו לצעוק בתפילה? והרי עומד אתה לפני המלך, ויש להתפלל בשקט ובמורא, כך מנהגנו, ואין לשנות!".
חשב החסיד בליבו: 'לא אוכל לבוא שם להתפלל'. אבל כשהגיעה שבת, ולא היה לו מקום אחר, הלך להתפלל שם, והשתדל בכל כוחו לכלוא התלהבותו ולרסן רגשותיו. אך בהגיעו ל"נשמת כל חי" נפרצו הסכרים, שכח עולם ומלואו וצעק בכל כוחו.
לאחר התפילה חלשה דעתו, שהפר צוויו של הרבי, וחשש מהקפדתו, נכנס שוב אל הקודש פנימה, וביקש מחילה.
השתומם הרבי: "על מה ולמה? אדרבה! הצעקה – אחת מלשונות התפילה היא! וטובה התפילה בצעקה מתפילה קרה וקפואה"…
לא ידע החסיד נפשו מרוב תדהמה: "והלא הרבי אמר"…
חייך הרבי, וענה: "הלא תבין, כשבא יהודי ביום רביעי ומודיע מראש שבכוונתו לצעוק בשבת, חובתי להודיעו שאין זה מעיקר התפילה וצביונה, אבל כשעומד הוא בתפילה, ולבו עובר על גדותיו ונגדש בצעקה, אין נאה ומשובח הימנו!!"…
חטוף ואכול – לתפוס עוד ועוד מצוות
רבינו זצ"ל היה מספר בהתפעלות, מעשה נפלא ששמע מבנו של בעל המעשה, רא"י שפירא ז"ל, מחסידי גור. אביו החסיד רבי רפאל יעקב שפירא ז"ל היה כהן, והסתופף בצילו של הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע, והרבי מאלכסנדר סיפר זאת בשולחנו בדרך עבודה ומוסר השכל, באמרו: "שמעתי זאת מפי כהן מיוחס".
וכך היה המעשה: ר' רפאל יעקב נכנס אל הרבי והניח 'פיתקא' על שולחנו. בפיתקא נכתבה בקשה ל'פרנסה טובה'. הרבי הגביה את עיניו מה'קוויטל', בהבעת חיוך על פניו: "רק בשבוע שעבר היית אצלי, וסיפרת לי כי זכית במכרז, בסכום אדיר של ארבעים אלף רובל, וא"כ מה פישרה של בקשה זו?"
נענה אותו חסיד ואמר: "אמת, זכיתי במכרז בסכום כה גדול, ואמנם הקרן שלי גדלה בהרבה, כי לפני שבוע היו נכסי שווים כך וכך, ועתה נוספו עליהם ארבעים אלף רובל, אבל מלבד זאת, הלא צריכים גם כסף בשביל פרוסת לחם לאכול"…
הרבי מאלכסנדר כשסיפר עובדה זו, הסביר לחסידיו כי מחסיד זה יש ללמוד דרך בעבודת ה': "לפעמים תופסים מצוה גדולה ששוויה רב ועצום, אך זה לא מספיק, הקרן אכן גדלה והולכת, אך צריכים לחטוף בכל יום עוד ועוד מצוות, כמו שצריכים לאכול לחם!"
מהותו של רבי
מעשה אותו היה רגיל לספר רבינו זצ"ל אודות זקנו הגדול, כ"ק מרן האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע: "בעת שהותו של זקני בירושלים, היה יוצא ונכנס אצלו חסיד שעלה מפולין לארה"ק בשנים ההן. באחד הימים פונה אליו ידידו מהבנין ממול ושואלו: 'יסביר לי ידידי, מתי מספיק הרבי ללמוד? הלא כל היום אני רואה שבאים ויוצאים מאצלו?' הלה נצר את התמיהה בליבו, וכשנכנס פעם אל זקני החליט לספר לו זאת. בשמעו את התמיהה פנה אליו זקני ושאלו: 'וכי ענית לו תשובה על זה?' – 'לא עניתי מאומה', השיב. אז פתח זקני ואמר לו: 'היית צריך להשיבו (רבינו זצ"ל בספרו מעשה זה, היה מדגיש כי זקנו דיבר בכללות מענין 'רבי', אך המובן מזה היה על אופן הנהגתו שלו בעצמו), ש'רבי' הוא זה שבכל תנועה שעושה, הוא מחשב את כל דקדוקי ההלכה ופרטי הדינים בזה, למשל כשמתחיל את עבודת היום, מתחילה מעביר במחשבתו את הלכות השכמת הבוקר, סדר הברכות והלכות בית הכסא, וכך הלאה כשמגיע לביהכ"נ ורוצה להתעטף בציצית ולהניח תפילין, אח"כ יש כל מיני הלכות בפסוקי דזמרה – היכן מותר או אסור להפסיק, לאחמ"כ יש דיני ק"ש וברכותיה, שמו"ע וחזרת הש"ץ, שם יש כל מיני ספיקות – אם שכח מתי צריך לחזור, אחרי התפילה כשנוטלים ידיים לפת שחרית, הרי יש את הלכות נטילת ידיים, ובהלכות ברכת הנהנין ישנן הרבה הגדרות קשות (כלשונו של רבינו זצ"ל), ואחרי כל זה באים יהודים ונכנסים לשאול עצות, זהו כבר החלק הכי קשה בהלכות שבין אדם לחברו, זה כבר נוגע לחלק חו"מ, להשיאו עצה הוגנת, ולהיזהר מהלאו ד'לפני עוור לא תתן מכשול'… אמור נא לי אתה', סיים זקני, 'האם זה אינו נקרא לימוד?'…"
תפקידו של מנהיג – נושא בכל עת
סיפר רבינו זצ"ל ששמע מהרה"ח המופ' רבי משה שרייבר ז"ל: אל ביתו של מרן החזו"א זצ"ל נכנס בעיו"כ יהודי אמיד, שעסק לפרנסתו במקצוע היהלומים. הלה ביקש את ברכת החזו"א לקראת השנה החדשה. החזו"א עיכבו זמן מה, והחל מתעניין איך מצב הפרנסה בביתו, וכן הלאה עוד פרטים ושאלות, אותו יהודי התפלא ושאל את החזו"א בדרך ארץ, האם עכשיו הוא הזמן המתאים להתעניין בדברים פשוטים אלו. ענה לו החזו"א: "זה תפקידי בעיו"כ, להתעניין ולשמוע מיהודי איך מצב הפרנסה שלו…".
רבינו זצ"ל היה מקיים סיפור זה הלכה למעשה. כל משחרי פניו זוכרים היטב, איך היה מקבל את כל הנכנסים אליו בעיו"כ, מתעניין במצבם הרוחני והגשמי, מאחל להם בלבביות ומאור פנים שנה טובה ומבורכת. והוי עובדא פעם בת"ח מיקירי אנ"ש, שנכנס אליו בעיו"כ והגיש לו קוויטל כנהוג. כשקרא רבינו את הפתקא, שאלו בקול: "ולפרנסה אינך צריך?" רק אז נזכר האיש ששכח לכתוב בקשה על פרנסה, ובאותה שנה היתה לו דחקות גדולה בפרנסה. מיד נענה הלה: "בודאי שאני צריך פרנסה". רבינו זצ"ל הושיט לו את ידו ואיחל לו במאור פנים: "פרנסה ברווח". והעיד הלה שבשנה ההיא הצליח באיזה עסק למעלה מן המשוער, וראה שברכת רבינו זצ"ל עשתה פרי.
כמו"כ סיפר אברך אחד מאנ"ש, שנסע פעם עם רבינו זצ"ל בערב ר"ה לבקר חולה בבית החולים. כשנכנסו לביה"ח, תיכף נכנס רבינו זצ"ל בעובי הקורה כדרכו, וטיפל בעניינו של החולה כמה שעות. חקר אצל הרופאים על מצבו, סעד את לבו, ואף יעץ לבני המשפחה על המשך הטיפול. כששב לביתו שאלו האברך שנסע עמו: "האם נהגו אצלנו לצום בערב ר"ה?" אחרי הרהור קל נענה רבינו זצ"ל: "הנסיעה הזאת לבית החולים, לבקר ולסייע לחולה, נחשבת ממש כמו הצום…"
קביעין כן תהוון
סיפר רבינו זצ"ל, ששמע מפי אביו כ"ק מרן האדמו"ר האמצעי מסטריקוב זי"ע, על הגה"ק רבי ליבוש חריף זצ"ל, שהיה נוהג לדרוש בביהמ"ד שבעירו מידי שנה, בליל יוה"כ לאחר 'כל נדרי'. שנה אחת בעת שעלה לפני ארון הקודש, וראה את ההתעוררות של הציבור, התכופף הגאון ר' ליבוש אל ארון הקודש ואמר הפסוק (תהילים פ"ה:) "אשמעה מה ידבר הק-ל", שכביכול מטה הוא את אזנו שרוצה לשמוע מה הקב"ה אומר על מעמד זה של "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו", שיש בו התעוררות גדולה ושבים כולם בתשובה, כי שלום רומז לתשובה, ואז הסתובב לציבור ואמר: "ואל ישובו לכסלה" – שהקב"ה מבקש, שגם לאחר יום הכיפורים תישאר בקרבנו אותה ההתעוררות שיש עכשיו, ושיהיה לזה קיום לבל יחטאו עוד.
שקיעות בלימוד
בעת ששקע רבינו זצ"ל בסוגיא, היה נתון בריכוז עצום עד שלא הבחין כלל בנעשה סביבו. וסיפר אחד החסידים שנכנס פעם לקודש פנימה לשאול עצה מפ"ק, ורבינו אחז באמצע הלימוד בחברותא (כי דרכו בקודש היתה שלא להגביל את מי שבא בשעריו בשעות מסוימות, אלא בכל עת היתה דלתו פתוחה בחמלה, לכן קרה שחסיד הגיע באמצע הלימוד). והמחזה היה נורא הוד: החסיד עומד מולו, ורבינו ממשיך לדבר בסוגיא שעסק בה, בלא שהבחין כלל שהלה עומד מולו, עד שהעירו החברותא, או אז מיד פנה אליו והצטדק שלא ראהו עד כה…
לשליחת תגובות לכותב הטור, הרב חיים צבי שיינבך שליט"א,
יש לכתוב ל: gmail.com@619742