איך שייך מציאות שהלב רואה?

האם יש דין לבו רואה את הערווה כלפי ערוות חברו?│ומה הדין באדם שעבר וקרא קריאת שמע בשעה שלבו רואה את הערווה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן ע"ד סעיף א']  

עיניו רואים את הערווה

אסור לאדם לקרוא קריאת שמע, וכן להתפלל או לומר ברכות, בשעה שעיניו רואים ערווה, והדבר אסור אפילו כאשר ערוותו מגולה ואינו רואה אותה, ולומדים זאת מזה שכתוב בפסוק, 'ולא ייראה בך ערוות דבר', ולא כתוב 'ולא תראה', משמע, שאף על פי שהוא נמצא ברשות אחרת, כגון, אדם שנמצא ערום בביתו, ומטה את ראשו לעבר החלון, כך שראשו לא נמצא באותו מקום שבו הגוף שלו נמצא, בכל זאת הדין הוא, שאסור לו לקרוא קריאת שמע בצורה הזאת, כיוון שערוותו מגולה.

לבו רואה את הערווה

יש דין שלבו רואה את הערווה, והוא דין דרבנן, ונאמר בדין הזה, שאדם שיש על גביו חלוק או טלית או סדין, בכל זאת אסור לו לקרוא קריאת שמע, אלא אם כן הוא אוחז בידיו מתחת הלב, ומצמיד את הטלית או הסדין מתחת הלב, כדי שתהיה הפסקה בין הלב לבין הערווה, והוא הדין ברואה ערוות חבירו, דהיינו, שני אנשים ערומים, ולבו של האחד רואה את ערוותו של השני, אסור לקרוא קריאת שמע באופן הזה, ומביא המשנה ברורה, שהמקור לכך הוא מהפסוק 'ולא ייראה בך ערוות דבר', וכתוב 'ולבי ראה הרבה חכמה', רואים ששייך לשון ראייה גם בלב ולא רק בעיניים.

קרא קריאת שמע בשעה שלבו רואה את הערווה

אדם שעבר וקרא קריאת שמע באופן שלבו רואה את הערווה, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע, ואם התפלל באופן כזה ולא הצמיד את החלוק לגופו מתחת ללב או בלב עצמו כדי שיהווה הפסק בין לבו לבין הערווה, מביא המשנה ברורה בשם החיי אדם, שיש להקל בזה, וכן לגבי ברכות, ולא יחזור לברך שוב.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א