ההיתר המיוחד של רבנן מפני ביטול תורה

מדוע הקלו חז"ל להמשיך בלימוד תורה בשעה שיש ריח רע מהפחת חבירו?│ומה ההבדל בין קריאת שמע לתפילה לעניין הפחה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן ע"ט סעיפים ח' – סימן פ']  

הזכרת דבר שבקדושה ליד אשפה

אסור להזכיר דבר שבקדושה ליד צואה, אלא צריך להתרחק ממנה ארבע אמות כאשר היא מלאחריו, ואם היא מלפניו, כמלוא עיניו, ואשפה שריחה רע, אפילו אם אין בה שום צואה ולא מי רגליים, בכל זאת דינה כדין צואה, ומדאורייתא, אסור להזכיר לידה שום דבר שבקדושה כמו צואה, מלאחריו ד' אמות ומלפניו כמלוא עיניו, שנאמר 'והיה מחניך קדוש', ובזמן שיש לידו אשפה שריחה רע, אין מחניך קדוש.

הזכרת דבר שבקדושה בעת הפחה

אדם שהפיח מעצמו, צריך להמתין עד שיכלה הריח, ואז מותר לו לקרוא קריאת שמע ולהזכיר דבר שבקדושה, אבל כאשר ההפחה היא של חבירו, מותר לו לעסוק בדברי תורה, משום שתלמידים ישנים בבית המדרש, ותוך כדי השינה הם מפיחים, ואי אפשר למנוע מלעסוק בתורה, מפני ביטול תורה, ומחמת החומר של ביטול תורה, הקלו שיהיה מותר לעסוק בדברי תורה בהפחה של חבירו, ומוסיף המשנה ברורה, שבעצם, כל הפחה אין בה איסור מן התורה, משום שזה ריח רע שאין לו עיקר, ומכיוון שהאיסור הוא רק מדרבנן, חז"ל הקלו בהפחה של חבירו מפני ביטול בית המדרש, אבל לגבי קריאת שמע או שאר ברכות, בזה חז"ל לא הקלו, משום שיש לו אפשרות לצאת מהחדר, ולקרוא קריאת שמע או לברך את הברכה.

מי שיודע בוודאות שהוא לא יוכל למנוע את עצמו מלהפיח בשעת קריאת שמע או בשעת תפילה, עדיף שלא יתפלל ולא יקרא קריאת שמע, מאשר שיקרא קריאת שמע ויתפלל בגוף שאינו נקי, ולכן, אם ודאי לו שהוא לא יכול להיזהר מלהפיח עד שיעבור זמן קריאת שמע או תפילה, ימתין ולא יקרא קריאת שמע בזמנו ולא יתפלל בזמנו, כיוון שאסור להתפלל באופן שגופו אינו נקי, אלא יתפלל במנחה שתי תפילות, מפני שהסיבה שהוא לא התפלל שחרית, היא משום אונס.

המשנה ברורה מביא, שהאחרונים מסכימים עם מה שכתוב בשולחן ערוך, שכאשר ברור לו לאדם שהוא לא יוכל למנוע את עצמו מלהפיח, אסור לו להתפלל, אבל מה שכתוב שאסור לו לקרוא קריאת שמע, בזה חולקים על השולחן ערוך, ויתכן שגם השולחן ערוך עצמו לא התכוון לכך, ומבאר המשנה ברורה, שבתפילה, אדם עומד לפני המלך, וממילא אם הוא מפיח באמצע, זה גנאי גדול למעמד שהוא נמצא בו שהרי הוא עומד לפני המלך, אבל קריאת שמע אינה מוגדרת עומד לפני המלך, אלא זה מוגדר כקיום מצות המלך, ולכן, עדיף שיקרא קריאת שמע גם כאשר אינו יכול לשמור את עצמו מלהפיח.

עוד כתוב במשנה ברורה, זה הכל כאשר אדם מפיח דרך מקרה, כגון שאכל מאכל מסוים שמזיק לו, והוא לא יכול למנוע את עצמו מלהפיח, ועל זה כתוב, שעדיף שלא יתפלל מאשר יתפלל בגוף שאינו נקי, אבל אדם שבאופן קבוע לא יכול למנוע את עצמו מזה, וכי לעולם לא יקרא קריאת שמע ולא יתפלל? ולכן, כתוב במשנה ברורה, שאיסור הפחה שהוא רק מדרבנן, נדחה מפני קריאת שמע שהיא מדאורייתא, ומפני תפילה שהיא מצוה דרבים, כלומר, יתפלל גם באופן שאין גופו נקי, ומביא בשם הפרי מגדים, שאפילו לגבי תפילין יש צד, שאדם שמפיח באופן קבוע, וכי לא יניח תפילין לעולם? אלא יניח תפילין אף על פי שאין גופו נקי, אבל אם הוא יכול להניחם רגע אחד, יעשה כך, וכן אם יכול להיזהר ולהניח תפילין רגע אחד ולשמור שגופו יהיה נקי, יעשה כך, אף על פי שיצטרך להניח אחד אחד, של ראש ואחר כך של יד בנפרד.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א