הרב בנימין בירנצוייג
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (א, א)
ופירש רש"י – "אעפ"י שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם".
והקשה ה'שפתי חכמים': מהי החיבה הגדולה שהמשילם לכוכבים? מה הגדולה המיוחדת שבכוכבים?
ויש שבארו באופן נפלא, בהביאם דברי הגמרא: 'אמר הקב"ה לכנסת ישראל י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות ושישים וחמשה אלפי כוכבים" וכו'.
ובספר 'תקופת החמה' להגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל חישב מספר אסטרונומי זה, ויצא לו חשבון בלתי נתפס – 1,064,340,000,000,000,000 טריליון ושישים וארבע אלף שלוש מאות ביליון.
אחרי ידיעת מספר מבהיל זה, הרי שדברי הנביא ישעיה שאמר: "לכולם שמות יקרא" מפליאים! הקב"ה קורא שם לכל כוכב וכוכב, וכל שם הוא מהות של פעולת אותו כוכב הממונה על פעולה מסויימת בבריאה, והנה הקב"ה מוציא במספר צבאם ולכולם שמות יקרא, מבהיל! כ"כ הרבה כוכבים ולכל אחד יש שם ולכל אחד תפקיד, וכל אחד הקב"ה קורא לו בשמו ומיעדו לתפקיד מסוים…
מעתה כשאומר לנו הקב"ה שהמשילנו לכוכבים, נבין עד כמה גדולה היא חיבתו לעמו ישראל, כ"כ הרבה אנשים ולכולם שם ותפקיד, ואין אחד נעלם ונפגם בחיבתו מפני ריבוי הפרטים, והוא מונם וסופרם ככוכבים עוד ועוד להודיע גודל חיבתם.
וזה בא ללמדנו, שאל יאמר שום אדם – מה אני ומה מעמדי, הרי אני גרגיר קטן בתוך כל יושבי תבל, מה כבר יכולים לפעול מעשי מטוב ועד רע? זו הרי מחשבת פסול!! שהרי הקב"ה המשיל את עם ישראל לכוכבים, לומר, כי כל אחד הוא אחד ויחיד בתוך האין סוף, ויש לו תפקיד ותכלית, ואסור לו לחשוב מחשבות הבל, של מה אני ומה פעלי (אוצרות התורה).
~~~~~~~~~
מסופר על ר"מ באחת הישיבות הגבוהות בארה"ב, שנפש כמנהג המקום בהרים בימי בין הזמנים, וישב ולמד בבית המדרש המקומי. הוא שם לב ליהודי מבוגר שישב ולמד בהתמדה גדולה ובקול נעים, מתוך גמרא בהוצאת 'שוטנשטיין'. הוא הבחין שאותו יהודי מתקשה בלימודו, ומנסה בכל כוחו להבין את דף הגמרא יחד עם הביאור המצורף, דבר שלא מנע ממנו להראות אותות של שמחה ושביעות רצון מלימודו.
בשלב מסויים התפתחה שיחה בין שניהם, וכך במהלך הזמן נהפכו לידידים הנפגשים בכל יום בבית המדרש. אותו יהודי מבוגר סיפר לר"מ, שבגופו מקוננת מחלה חשוכת מרפא. "כל הפרופסורים בעולם התייאשו מלנסות לרפאני, אך אני שש ושמח כי לפני מספר שנים זכיתי להתקרב ליהדות, ולטעום מטעם לימוד התורה, והלימוד הזה של דף הגמרא ממש מחייה אותי! אני אמנם מתקשה בהבנת הגמרא, בגלל שלא זכיתי לכך כל ימי – אבל בעזרת הגמרא המבוארת אני מצליח להבין את דברי הגמרא, לפעמים בקושי רב, אבל בסוף כל עמוד גמרא אני מרגיש רוממות מיוחדת, וכך אני מצליח להשכיח ממני את הדאגה מהמחלה המקננת בגופי".
וכך הם הפכו כמעט לחברותא, כשהר"מ עוזר לאותו זקן בהבנת דברי הגמרא שהוא התקשה בהם. אלא שיום אחד נכנס אותו ר"מ לבית המדרש, וראה את היהודי הזה יושב מדוכדך ועצוב, "מה קרה?", הוא שואל אותו.
"ישבו כאן לפני כמה זמן קבוצה של תלמידי חכמים, ודברו ביניהם בלימוד התווכחו והתפלפלו בהבנה עמוקה ובבקיאות עצומה… ומראה זה גרם לי חלישות הדעת גדולה, מי אני ומה שווה לימודי? הרי יש בעולמו של הקב"ה כ"כ הרבה תלמידי חכמים, הלומדים בהבנה ובעמקות ויודעים את התורה, מה שווה בפניו הלימוד האיטי שלי, כשבקושי אני מצליח לסיים דף גמרא באופן מושלם ומובן". דכדוכו נשמע עמוק עמוק מתוך ליבו…
חשב הר"מ בליבו: 'מה אענה לו כדי להרגיע את רוחו?'. ואז נצנץ במוחו רעיון, ממש השגחה פרטית. חייך אליו ואמר לו: "בוא תראה ידידי, איך הכל מסובב משמים. הבוקר קראתי משהו שיש בו תשובה ניצחת לטענתך! הבוקר ישבתי במזנון של ארוחת הבוקר במלון, וקראתי באחד העיתונים על ספר חדש שמוציא לאור עיתונאי בשם 'זקס', שהוא ספר ביוגרפיה על אחד המלחינים הגדולים בארה"ב, ישיש שחיבר במהלך חייו יצירות מוזיקאליות מורכבות ביותר, שאין תזמורת פילהרמונית מכובדת בארה"ב שלא מנגנת מיצירותיו. העיתונאי נפגש עם המלחין הדגול פעמים רבות, וראיין אותו על חייו, מחשבותיו, דעותיו והלחנותיו.
"באחד הימים בקש העיתונאי זקס לבוא לבית המלחין כדי להמשיך ולשוחח איתו על מפעל חייו, אך המלחין סירב! 'בערב הזה אני לא יכול להיפגש!'. 'מדוע?' תמה העיתונאי? והוא אמר לו, שהתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, שהיא אחת התזמורות הנודעות של ארה"ב והוותיקה שבהן, מבצעת ערב גדול שכל כולו מוקדש רק ללחנים וליצירות שלו, בהשתתפות מעל מאה נגנים מכל הסוגים. 'הם כמובן מאד רצו שאשתתף בערב הזה, אך כוחותי לא עומדים לי לטוס לניו יורק, לכן הם ארגנו לי שידור לווייני ישר לביתי, ושם אני רוצה לשבת ולשמוע לבדי בקשב רב את כל מהלך הערב'.
"העיתונאי ביקש ולחץ בכל זאת לבוא ולהשתתף איתו בהאזנה לערב המוזיקאלי הזה, והוא הסכים ובתנאי שלא יפריע לו כלל בשאלות במהלך הערב. הוא הגיע לביתו וביחד האזינו בקשב רב לכל הערב הנפלא, המלחין הישיש נהנה עד מאד ואף התרגש… אבל בסוף הערב היה נראה כי הוא מאוכזב ומדוכדך. 'כל כך יפות ומיוחדות היצירות שלך, שנוגנו ונשמעו בכל רחבי ניו יורק, מדוע אתה מאוכזב?', שאל העיתונאי את המלחין.
"והוא ענה לו: 'היה חסר כנר אחד מתוך 15 הכנרים שצריכים היו להופיע ביצירות האלו', אמר בביטחון מופגן הקומפוזיטור הישיש, 'זאת מנין לך?', תמה העיתונאי. 'כיצד מתוך כ"כ הרבה כלי נגינה מעורבים אחד בשני, אתה יכול להבחין בזה? אולי טעית?'. חזר הישיש בביטחון: 'בכאלו יצירות צריכים להופיע 15 נגנים והיו רק 14!!'…
"העיתונאי שהבין שנפל לידו סקופ גדול על המלחין, התחיל במסע ברורים מקיף אצל האמרגן של התזמורת, שאישר לו שהתזמורת הייתה בהרכב מלא כולל 15 כנרים! העיתונאי לחץ שיבדקו שוב, כי המלחין טוען בתוקף שהיה חסר כנר אחד, ואז התבררה האמת, שברגע האחרון ממש אחד הכנרים קבל חום גבוה ולא הגיע, והיו רק 14 כנרים.
"'כיצד ידעת זאת, כאשר אפילו מנהלי התזמורת עצמה לא שמו לב לכך? גם מנצח התזמורת בכבודו ובעצמו לא שם לב לכך?'. ענה לו המלחין הישיש: 'אני הוא שהלחנתי את היצירות האלו, לכל אחד מהנגנים יש תווים מיוחדים הנותנים ביחד יצירה מוזיקלית עריבה לאוזן. מדובר בהבדלים דקים וקטנים שכל תו של כל כלי נגינה – מוסיף בכל קטע וקטע בשילוב נפלא ומנצח, אפילו בעלי שמיעה מוזיקלית מעולה – לא תמיד יכולים להבחין בכל גווני התווים המושרים בהרמוניה מושלמת, וכשזה מופיע ביחד – כל תו ותו משלים את היצירה המולחנת, ולפעמים יש לכל תו ונגן – קטע של כמה שניות ששם הוא נותן את הטעם ואת הקניעטש של הקטע, וקטעים אלו של הכנר ה-15 היו חסרים לי, היצירות לא היו מושלמות, ולכן אני בעצב שעד שעשו כזה אירוע גדול – זה לא היה מושלם', סיים המלחין.
"הר"מ סיים את הסיפור שקרא בעיתון הבוקר, ואמר לישיש שישב לידו: 'אתה מבין? אולי לאנשים הפשוטים אין מושג ברור, מהו תפקידו המיוחד של אדם בעולם. גם מביני דבר וחכמים לא תמיד מבינים מה תפקידו של כל יהודי בעולם, אבל מי שיצר את היצירה יודע הוא את תפקידה עד דק מן דק, הוא יכול להבחין בכל ניגון קטן וחרישי. הוא יודע איזה תו וניגון שייך לכל יהודי ברחבי העולם. דע לך! הניגון של הוא ערב ביותר לפני זה שיצר אותו, בלעדיו חסר לו ביצירה המושלמת הזו של לימוד התורה בעולם כולו!". היה נראה על הזקן כי התיישבה דעתו. הוא הודה לו מקרב ליבו ושקע שוב בשמחה בתלמודו.
כעבור שנה בבין הזמנים. שב אותו ר"מ למקום נופש זה וסר לבית המדרש, בתקווה לראות את ידידו הזקן יושב ועמל בהבנת עוד עמוד גמרא בשמחה ואושר, אבל הוא לא מצאו, משבירר הדבר אמרו לו שהוא נפטר לפני כמה חודשים. חברו שהכירו סיפר לר"מ שבשנה האחרונה הוא למד תורה בשמחה עצומה, וכל פעם לפני שהתחיל את לימודו היה אומר בשמחה גלויה: "אני הולך עכשיו לנגן את הניגון והחלק המיוחד שלי ביצירה של הקב"ה!!"…
מרגש עד מאד! ובעיקר נושא בחובו מסר עוצמתי מאין כמותו: 'כל אחד ואחד יש לו את הניגון שלו את החלק שלו, שבעל היצירה הקב"ה לא מרגיש שיצירתו שלמה בלעדי ניגונו. כמה דבר זה משמח אותנו כשאנחנו חושבים מי בעל היצירה שלנו ושכל אחד מנגן את היצירה שהולחנה במיוחד בשבילו על ידי בעל היצירה הגדול – מלך מלכי המלכים הקב"ה!!!