השבוע נעסוק בדברים שזכיתי לדבר עם רבינו שליט"א, וגם מדברים שראיתי וכן בני הבית ראו, והותירו אותנו המומים – כל מיני דקויות בעניין כיבוד אב ואם.
רבינו שליט"א ציטט לי היום 'תנא דבי אליהו', שאותו הביא גם בספרו 'שיח השדה', בציוני המקורות שכתב לספר 'אורחות חיים' להרא"ש, בהם הוא מביא מקורות מדברי חז"ל על כל מילה מדברי הרא"ש. הרא"ש כותב שם באות נ"ו בנושא כיבוד אב ואם: "וכבדם כפי יכולתך כל ימיהם". מרן שליט"א מציין שם ל'תנא דבי אליהו' הכותב: "כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, יעשה את רצון אביו ואמו". לאחר מכן ציטט את הלשון: "ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אביו ואימו".
דבר שמאוד תפס את רבינו שליט"א, ותמיד הוא חוזר ומספר על כך בהתפעלות, הוא, שכאשר סבתו מצד אמו (אמו של דודו ורבו המובהק מרן החזון איש זיע"א) התגוררה בבני ברק ומרן החזון איש גר בקרבתה, היה עולה מדי יום לביתה ומשוחח עמה בערך כמחצית השעה. ועל מה היה משוחח עם אמו? – מה היה בקוסובה וכדומה, וכל מיני דברים בעניני דעלמא…
מרן שליט"א אמר לי: "כשהייתי צעיר וראיתי את זה, לא הבנתי מה החזון איש לוקח את הזמן היקר שלו, ומקדיש אותו לדבר עם אמא שלו, לכאורה בדברים של מה בכך. אבל אחרי זה, כשגדלתי הבנתי, ידעתי מה זה המושג של כיבוד אב ואם. כזו מצוה גדולה. החזון איש ראה להקדיש לזה זמן לשוחח עם האמא".
סיפרתי את הדברים לרבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, שהגיב בהתפעלות ואמר לי: "אתה מבין מה כתוב פה בסיפור? אתה יודע מה זה חצי שעה של החזון איש? זה סעיף קטן בחזון איש! לומדים מכאן מה זה המושג של כיבוד אב ואם. החזון איש הקדיש כל יום סעיף קטן בחזו"א בזמן שדיבר עם אמו, בשביל מצוות כיבוד אם!".
מספר בנו של רבינו, הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א: "המושגים של אבא שלי בכיבוד אב ואם, אי אפשר לתאר כלל. הוא סיפר לי מספר פעמים: 'את כל השמות של הילדים, ואת כל השמות של הספרים שלי – הכל שאלתי את ההורים, אבא ואמא. כשרצינו לקרוא לילד שם או לספר שהוצאתי, שאלתי את ההורים, ומה שהם אמרו זה מה שעשיתי'".
עוד מספר בנו הגאון רבי יצחק שאול: "לא הייתה פעם אחת שאבא יצא מהעיר לפני שהלך לבקש ברכה מאביו, מרן הסטייפלער".
עוד סיפר: "כל השנים כשהיינו כילדים רוצים משהו בבית, ואבא אחז שלא צריך את זה מכל סיבה שלא תהא, אז אם היינו מאוד מאוד רוצים ולא יכולים להתאפק, היינו הולכים לסבא, לסטייפלער. כמובן לא לכל דבר הוא היה מסכים, אבל כשהוא הסכים למה שביקשנו, או שסבתא הסכימה, והם אמרו לאבא – באותו רגע הוא ביטל את דעתו. זה לא היה הסכמה של 'אין ברירה'. שהוא בעצם לא רוצה, אבל כך ביקשו אביו ואמו. אלא באותו הרגע זה היה נהפך אצלו לדבר של לכתחילה, כביכול מעולם לא אמר כלל משהו אחר".
שמעתי ממרן שליט"א, שכאשר אמו הייתה חיה, היה הולך לבקרה בביתה מדי יום. לאחר שנפטרה המשיך ללכת לאביו הסטייפלער יום יום עד יום פטירתו, אני זוכר זאת.
והוסיף בנו הגאון רבי יצחק שאול שליט"א: "אבא היה ממתין שסבא יסיים להתפלל שחרית והיה מקפל לו את התפילין. לא פעם שמעתי את סבא אומר לאבא: 'אני מחפש באיזה מקום ר' ישעיה מדבר על נושא פלוני' (מרן הסטייפלער היה קורא לגיסו מרן החזון איש – "ר' ישעיה"). רבינו שליט"א היה הולך לארון, מוציא כרך של החזון איש ומביא לסבא.
• • •
דבר נוסף מעניין מאוד, שעל אף שהוא מפורסם ראוי להביאו שוב: רבי משה כהן היה שכן של הסטייפלער, והא מספר את הסיפור הבא כפי שהוא עצמו ראה: יום אחד נכנסה אחת מנכדותיו של מרן הסטייפלער ואמרה: "לחיים כואב הגב". הסטייפלער חשב שלבנו רבינו שליט"א כואב הגב. הוא נטל את המקל, הלך לביתו של מרן ואמר לו: "בוא תשכב במיטה". באופן נורמלי, כשקורה דבר כזה האדם שואל: מה קרה? כך באמצע היום… אבל רבינו שליט"א לא אמר מילה ונשכב במיטה. הסטייפלער לקח שמן, מרח על גבו ואמר לו: "תשכב כך עד הבוקר ויעבור הכאב".
כשחזר מרן הסטייפלער לביתו התברר לו שנכדתו התכוונה לבעלה, הגאון הגדול רבי חיים קלופט שליט"א ראש ישיבת "קהילות יעקב"… הסטייפלער נורא צחק אז ואמר: "חיים שלי עוד עלול לשכב כך עד הבוקר"… הוא הלך שוב לביתו של רבינו ואמר לו: "אתה יכול לקום" – ורבינו קם בלא אומר ודברים ובלי לשאול כלום.
עד היום, רבינו שליט"א לא שאל מה אבא רצה ממני, למה אמר לי לשכב, למה מרן עלי שמן, ולמה הורה לי לשכב עד הבוקר. דיברתי על כך עם רבינו שליט"א כמה פעמים, והוא חייך מאוד ואמר: "לא זוכר, לא יודע"…
• • •
מרן הסטייפלער זיע"א נפטר בליל שבת. עד אחרי הבדלה רבינו שליט"א לא הוריד דמעה, הרי בשבת אסור לבכות. מיד כשסיים הבדלה אמר: "אי אפשר להאמין!" (שאבא לא פה) ופרץ בבכי שכזה, שהקירות רעדו. לאחר מכן נשאר לישון ברשב"ם 10. את המשכו של הסיפור אני יודע מתוך הבית, מהגאון רבי משה ברזם שליט"א שאמר לי: "איזה בכיות היו שם כל הלילה. לרגע אחד נראה שנהיה שקט, ומיד פרץ רבינו שליט"א שוב בבכיות נוראיות. זה היה ממש כמו גלי הים הבאים ומתפרצים שוב ושוב, כך עד הבוקר", אז התקיימה ההלוויה.
הוסיף וסיפר לי הגאון רבי משה שליט"א, שאחרי שאמו של רבינו שליט"א נפטרה, בכה רבינו כילד הבוכה על אמו. הכל חלק מכיבוד אב ואם המופלג שהיה לו.
(הביא לדפוס: הרב ישראל קוטלר. מתוך מגזין 'במה' – 121)