מתי מותר לשבת בתוך ד' אמות של המתפלל?

באיזה אופן מותר לאדם חלוש לשבת לפני המתפלל? │ ומה יעשה אדם שהתיישב ולפתע הגיע אדם ונעמד להתפלל לצידו?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן ק"ב סעיפים א' – ג']  

ישיבה בד' אמות של המתפלל

כותב השולחן ערוך, אסור לשבת תוך ארבע אמות של המתפלל בין מלפניו, בין מן הצדדים, ואפילו מאחוריו, ומוסיף המשנה ברורה, הוא הדין לעמוד או להיסמך על דבר אחר, אסור בין מלפניו ובין מצדדיו או מאחוריו של המתפלל, אלא אם כן מדובר בסמיכה במקצת, דהיינו שהוא נסמך על גבי דבר אחר, באופן שאם יינטל אותו דבר שהוא נסמך עליו, הוא לא ייפול, שאז אפשר להקל בזה בשעת הדחק, עוד כתוב במשנה ברורה, שבאופן כזה שיש איזה שהוא דבר שמפסיק בינו לבין המתפלל, אם באותו דבר יש בגובהו י' טפחים וברוחבו ד' טפחים, מותר לו לשבת בצד השני, אבל אסור לעבור כנגד המתפלל, משום שכל שהמתפלל יכול לראות את אותו, הוא מפריע לו בכוונתו, ולכן, לגבי לעבור כנגד המתפלל, אומר המשנה ברורה, אפשר שאם המתפלל יכול לראות את אותו שעובר מלפניו, אפילו אם יש דבר שמפסיק ביניהם שיש בגובהו י' טפחים וברוחבו ד' טפחים, זה לא מועיל, כי המתפלל יכול לראות את אותו שעובר לפניו, אלא אם כן אותו דבר הוא גבוה באופן כזה שהמתפלל לא רואה את מי שעובר לפניו, ובאופן כזה שאותו שיושב עוסק בתפילה ואפילו בתיקוני התפילה, כגון שאומר פרק  איזהו מקומן, אין בזה קפידא, ומסתמא ביאור הדבר, משום שכל הסיבה שאסור לשבת בתוך ד' אמות של המתפלל, היא מפני שנראה הדבר כמו שהוא לא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולכן, אם אותו אחד שיושב עוסק בענייני תפילה ואפילו בתיקוני תפילה, אי אפשר לחשוד בו שהוא לא מקבל על עצמו עול מלכות שמים.

מביא השולחן דעה נוספת הסוברת, שגם אם אותו שיושב עוסק בענייני תורה, מועיל, והדבר מותר, ואומר המשנה ברורה, לא מספיק שהוא יושב ומהרהר דברי תורה בליבו, כי אם לא יראו אותו שהוא מוציא את דברי התורה מפיו, עלולים לחשוד בו שהוא יושב ודומם, וממילא יש בזה בעיה שהוא יושב בד' אמות של המתפלל סתם, ולא מקבל עליו עול מלכות שמים, ולכן, בין אם הוא מתפלל או יושב ועוסק בתורה, צריך להוציא את המילים מפיו.

הדעה השלישית סוברת, שאסור לשבת אפילו כמלוא עיניו של המתפלל, ואפילו אם הוא עסוק בקריאת שמע, ומבאר המשנה ברורה, שהטעם לחומרא הזאת, הוא משום שזה נראה שהמתפלל משתחווה לו.

הכרעת המשנה ברורה להחמיר כדעה הראשונה, שהעוסק בתורה לא מועיל, אבל אם הוא יושב ועוסק בתפילה, מועיל, והדין הוא שבעמידה חוץ לארבע אמות כמלוא עיניו, אין מקום להחמיר בכלל, אבל בישיבה במרחק כמלוא עיניו, יש מקום להחמיר.

היושב במקומו ובא אדם ונעמד להתפלל לצידו

מותר לאדם לשבת בצד המתפלל אם הוא חלוש, וצריך שיהיה ניכר שהוא חלוש, שאם לא יהיה ניכר, יחשדו בו שהוא לא מקבל עול מלכות שמים, ואדם שיושב, והנה בא אדם אחר ומתפלל לצידו, מכיוון שהוא קדם לו, אינו צריך לקום בפניו, ומכל מקום מידת חסידות לקום גם באופן כזה, משום שבזה שהוא יושב, הוא מכשיל את אותו אדם שמתפלל, ואומר המשנה ברורה, שמה שכתוב בשולחן ערוך שאם הוא כבר התיישב ובא מישהו אחר והתפלל הדין הוא שמותר לו להמשיך לשבת, זה הכל כאשר לא מדובר בבית הכנסת, אבל כאשר מדובר בבית הכנסת, מכיוון שיש לו רשות להתפלל שם, אותו אדם שהתיישב צריך לקום.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א