הרב בנימין בירנצוייג
"וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם…" (ל, מו)
הכפילות של "אני ה' אלוקיהם" המובאת בפסוק זה, כבר עמדו בה ה'אור החיים' הק' ועוד מפרשים, ובארו לפי דרכם.
והנראה כי כתבה לנו התורה הקדושה את יסוד מצוות האמונה, כי כבר פסק חבקוק הנביא: "צדיק באמונתו יחיה", מצוות האמונה היא לא רק ידיעה בעלמא, אלא זו החיות של האדם, לחיות אמונה, לחיות את מציאות הבורא יתברך בעולמנו, לחיות בהתבוננות שמביאה לחיות את האמונה.
זה אומרת התורה "וידעו כי אני ה'", אבל מי שמסתמך רק על ידיעה של הבורא, אזי ההרגל יכול לטשטש את ההתפעלות מידיעת הבורא, ולהפכו למקרי טבע, ולכן חוזרת התורה ומדגישה שהעיקר שהידיעה תהפוך למציאות של "אני ה' אלוקיהם", שהידיעה תהפוך לאמונה חיה, וזה על ידי ההתבוננות הקבועה בנפלאות הבריאה ובמציאות הבורא יתברך, רק כך אפשר להגיע למצב של 'לחיות אמונה'!
כשמרן ר' אהרון לייב זצ"ל היה בגיל 104, כששכב בתקופת מחלתו האחרונה בבית החולים, באחת הפעמים, כשמצבו הוטב לפליאת כל הרופאים וכלל ישראל, בזכות התפילות הרבות שנשאו לרפואתו, כשהוא פקח את עיניו אמר לו הרופא שטיפל בו: "הרב חי בנס!". מיד ענה לו ר' אהרון לייב בשנינות אופיינית: "גם אתה!"…
משפט זה דובר אז בכל העולם היהודי! לאמור: אנחנו לא חיים אמונה! אנחנו מסתובבים בעולם בהרגשה שאנחנו חיים כי אנחנו חיים, ורק זקן בן 104 שכבר כמעט שהיה שם… וחזר להכרה – זה נס! כאן רואים ריבונו של עולם! והאמת שבחיינו אנו צריכים לראות נס ואמונה!
משפט נוסף ומכונן אמר מרן ר' אהרון לייב זצ"ל, כשיהודי שומר מצוות נכנס עם אחיו דוקטור לפיזיקה באוניברסיטה מפורסמת בארצות הברית, הדוקטור פנה לר' אהרון לייב זצ"ל וטען בפניו: "חיפשתי את הקדוש ברוך הוא ולא מצאתיו"…
ענה לו ר' אהרון לייב: "חפש אותו בבטנך ותמצא! הקב"ה אינו משהו גשמי, שצריך לחפש אותו במיקרוסקופים שבמעבדה שלך… אין צורך לנדוד למרחקים, התבונן כאן בגופך ותמצא את הקב"ה, הבריאה מעידה על הבורא! הבגד מעיד על אורגו!".
פעם נכנם הגאון ר' שולם שבדרון זצ"ל אל ביתו של המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וראהו שהוא מלא שמחה עילאית. שאלו ר' שלום: "לשמחה מה זו עושה?", אמר לו המשגיח ר' יחזקאל: "בשנים עברו הייתי משמש כמשגיח בישיבת מיר בליטא, ומחמת הדחקות והעניות ששררה שם, היה מלתא דשכיחא שהיה מחסור בכסף ובמזון, ולא היה שום עסק להתפרנס בו אלא 'שכן ארץ ורעה אמונה' – 'איך אהב זעך גישייפט מיט אמונה' – העסק שלי היה אמונה.
"אבל באחרונה, אחר שעליתי לארץ ישראל, הציע לי הרב מפוניבז' שאבוא לשמש כמשגיח בישיבת פוניבז', והבטיח לי מתן שכרה בצידה בעין יפה. ובאותו זמן שקלתי האם לקבל את המשרה, אך חששתי מה יהיה עם האמונה, כי לתומי חשבתי שהוא משופע בנכסים ואין אצלו מחסור בכסף, ואם ישלם לי עתה משכרות מדי חודש בחודשו, לא אזכה עוד לסמוך ולבטוח בה' יתברך.
"אך הנה עתה, אני נמצא כבר שמונה חודשים בעבודתי בישיבה הקדושה, ועדיין לא שלמו משכורת, וכל משכורתי היא מ'אמונה' ממש כמו בליטא… לכן אין קץ לשמחתי, כי איך לא אשמח כמוצא שלל רב, על שחזרתי לחיות מאמונה??"…
סיפר הגאון רבי בן ציון פלדמן זצ"ל, ששמע שכאשר היה הבריסקער-רב זצ"ל בירושלים, ובעת המלחמה כשהיתה אזעקה -הוא לא רצה לרדת למקלט. פעם אחת כשהיתה הפגזה קשה מאד, הפצירו בו מאד שירד למקלט, וירד.
כאשר חזרו לבית, ראו שבדיוק במקום בו יושב הגרי"ז בחדר לימודו – נפל רסיס, ואילו היה נשאר בבית היה הרסיס פוגע בו. אמרו לו שזה סימן שבאמת היו צריכים לרדת למקלט, ובכך ניצל הרב מפציעה או מוות רח"ל. ענה הגרי"ז: "בדיוק להיפך, כל מה שהרסיס נכנס לביתי ולחדרי – זה היה בגלל שירדו למקלט, ואילו היו נשארים בבית – לא היה נופל הרסיס לתוך הבית".
זה היה הגרי"ז זצ"ל מבריסק, הוא חי את האמונה, היה פשוט לו שאם היה נשאר לא היה קורה כלום! וזה כמובן רק לפי דרגתו הכבירה, אבל כל אדם ראוי וצריך לעשות את ההשתדלות, שלא להיות במקום סכנה.
צורב אחד נכנס להרה"ק רבי שלום מבעלז זצ"ל, וביקש ממנו עצה איך להתחזק באמונה בהשם יתברך. השיב לו הרבי תשובה רבת משמעות: "אינך צריך חיזוק, לך להתפלל!". בתפילה לה', כשעומד ומבקש כל צרכיו ומאמין שרק הוא יכול לספקם לו – זו ההתחזקות הכי גדולה באמונה, ככה 'חיים אמונה'.