"זכרון תרועה" (כג כג)
…ראש ישיבת 'פורת יוסף', מרן הגאון רבי שלום כהן שליט"א, ראש מועצת חכמי התורה, אמר דברים מופלאים ששמע ממרן הגרא"מ שך זצ"ל, המצביעים על האושר הגדול של היהודי, ביודעו עד כמה הוא צריך להיות נקי-נקי מכל בדל-של-עבירה, וגם בעשותו מצוה – צריך הוא לעשותה בשלמות הראויה, ושלא תתערב בה שום מחשבה רעה, שלא ממין המצוה.
הגר"ש כהן סיפר שבערב ראש השנה, לפני שנים רבות, הגיע אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל, כדי להתברך לקראת השנה החדשה. במהלך הפגישה שאל את ראש ישיבת פוניבז', באיזה דברים הוא מציע לו לחזק את בני ישיבתו בדרשה שיישא בראש השנה.
מרן הגרא"מ שך זצ"ל אמר לו, שבמדרש מובא פירוט רב, על ניסיונותיו של השטן למנוע מאברהם אבינו להעלות את בנו על המזבח. בין אחד הניסיונות הללו, היתה גם אמירתו של השטן לאברהם, שאם ישחט את בנו ויעלהו על המזבח, הוא ייחשב כרוצח! לא פחות ולא יותר!
ושאל מרן זצ"ל: הרי גם השטן, בבואו לפתות את היהודי שלא לעשות רצון בוראו רח"ל, צריך לדבר דברי-טעם! לא יתכן שטענותיו תהיינה מבוססות על דברי הבל וריק! ואם כן, כיצד יתכן להאשים את אברהם ב'רציחת' בנו, הרי השי"ת ציווה אותו במפורש להעלות את בנו על גבי המזבח?!
מרן זצ"ל היקשה וגם תירץ, וכך אמר לראש ישיבת 'פורת יוסף' באותו ערב ראש השנה: "כל יהודי, בבואו לקיים מצוות בוראו, צריך להקפיד, עד כמה שהוא מסוגל, לעשות את הציווי המוטל עליו במחשבה נקיה לחלוטין, ובפרט כאשר הוא הולך להרוג את בנו – אסור שתתגנב כאן מחשבה זרה.
"ולמשל: אם היה מעלה בדעתו שאנשים יפארו וישבחו אותו ויאמרו 'תראו איזה צדיק וירא -שמים הוא', וכשהיה שוחט את בנו היה 'מכוון' גם לשם ההתפארות הזו, אפילו שרובא-ורובא של ניצוצי-המחשבה הם לשם-שמים, כבר המצוה אינה נחשבת כמעשה שלם. וחלק זה היה נחשב רצח, כי שחט את בנו כדי שיכבדו אותו.
"והנה", המשיך מרן הגרא"מ שך בדבריו, "כשהשי"ת ציווה את אברהם לשחוט את בנו, צריכה גם המצוה הזו להיעשות בלב נקי מכל מחשבה אחרת. וכשהוא מקיים את רצון ה', בוודאי שאין להחשיבו כרוצח.
"אבל, אמר לו השטן: הרי הינך צריך לחשוש שלא תכוון ממש רק לקיום רצונו יתברך, שהרי יש בליבך אי-אלו מחשבות ורגשות של רחמים וחמלה, ואם כן בחלק הזה, שלא כיוונת כראוי, תיחשב כרוצח!"
***
והנה סיפור נוסף הקשור לדיני נפשות:
התייחסותו ה'שכלית' לכל דבר וענין, של מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל, גרמה לפעמים לתדהמה בקרב השומעים. אחד הרופאים הזהיר אותו באשר לתרופה פלונית, ואמר לו שאסור לשכוח אותה אפילו יום אחד, ושמדובר בסכנת חיים.
המשגיח התערב בדברים ואמר: "אסור גם לשכוח ללמוד מוסר אפילו יום אחד"…
בעת שריפת החמץ שאל המשגיח את הילדים: "מהי המצוה שעלינו לקיים עכשיו?"
וכשהילדים השיבו, כל אחד בסגנונו, שזו היא המצוה של שריפת החמץ, הגיב המשגיח: "לא, ילדים חביבים! המצוה המוטלת עלינו עתה, היא להיזהר מהסכנה של האש"…
אחד הרופאים המומחים שביקר אצלו, התגורר בקרית טבעון הסמוכה לרכסים. כשנכנס אליו המשגיח, שאלו הרופא אם כואב לו משהו, והתשובה היתה: "לא". –"מטריד אותך משהו?", והמשגיח השיב שוב בשלילה. "אז למה באת אלי?" – התקשה הרופא להבין. ורבי דב השיב: "כדי שלאחר הטיפול שלך, ארגיש יותר טוב"…
כשחזר מביתו של הרופא, הוסיף המשגיח ואמר למקורביו, שהנה רואים כאשר ילד נופל ומקבל מכה, הוא בוכה. אימו ניגשת אליו ומרגיעה אותו, והוא נרגע.
ויש לתמוה: מה הרגיע את התינוק? הרי הכאב לכאורה לא עזבו! אלא, שכאשר הילד מרגיש את האהבה והדאגה של אימו, ניטל ממנו החלק הרגשי של הכאב, וממילא גם הכאב הגופני נחלש.
"גם אני", הוסיף המשגיח, "משתדל לחשוב כל העת על אהבתו ודאגתו של השי"ת אלי, וממילא לא כואב לי כלום"…
והנה כמה דוגמאות מתגובותיו השקולות והמדודות של המשגיח, כפי ששמענו מבעלי המעשה עצמם: לאחר שובו מבית החולים, אמר לו אברך אחד ש"היה לי קשה לראות את מקום המשגיח ריק בסדר מוסר". הגיב המשגיח: "אני שמח לשמוע שהיית בסדר מוסר"…
בדרכו של המשגיח לתפילה, ניגש אליו אברך וביקש לדבר עימו. אמר לו המשגיח בתמיהה: "וכי אינך רואה שאני נמצא עכשיו בהכנה לפגישה חשובה? אני הולך להיפגש עם הקב"ה!".
כמו-כן היה אומר שאין לו בעיה לכוון בתפילה, כיון שהוא מדבר עם הקב"ה במשך כל היום…
כשלקחו אותו פעם לרופא המתמצא באבחון מדויק על פי הלשון, ביקשו הרופא להוציא את לשונו. המשגיח יושב במקומו, ואינו עושה כפי שהתבקש. הרופא מבקש שוב ושוב, עד שהמשגיח השיב: "איך אני יכול להוציא לשון ליהודי??"…
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה', בעריכת הרב משה מיכאל צורן)