אבי מורי ז"ל היה מהעשרה ראשונים של הרה"ק מטאהש זי"ע, כ"ק מרן אדמו"ר מטאהש מרן משולם פייש בן רבי מרדכי זצוקללה"ה. אחרי המלחמה הנוראה – באותו זמן היה אבי ז"ל דר במונטריאל – שם היה ממקימי ומייסדי בית מדרשו של מרן זי"ע בעיר מונטריאל – לפני שבנה את קרית טאהש המעטירה – והיה אבי מורי ז"ל מה"מנין" שלו, ועמד על ימינו במסירות נפלאה.
* * *
זכיתי הרבה להסתופף בצילו הקדושה – האיש הקדוש הזה תפס אותי באופן מיוחד – אישיותו הנדירה, עבודתו הקדושה, וקדושתו העצומה והנוראה עד למאוד – קשה לתאר את ההרגשים שחוויתי בהיותי במחיצתו הטהורה, ופניו כפני מלאך אלקים, ובפרט עיניו המאירות באור נוגה כשמש בצהריים באופן מיוחד שלא רואים.
היה זה לפלא, שלמרות התנהגותו הפלאית שלא ישן ולא אכל – והיה טועם "פת שחרית" רק לאחר חצות הלילה! (ארוחה שכללה סעודות בוקר, צהריים, וערב גם יחד!) – מ"מ היה תמיד עירני [פריש] במלוא החיות! נסעתי בקביעות עם ילדיי שיחיו כדי להתבשם מעבודת הקודש שלו, בפרט היה זה מחזה הוד לראות איך שאמר את כל ספר התהלים ביחד עם בחורי ישיבתו הקדושה בעש"ק בבוקר קודם התפילה.
עדיין חקוק בזכרוני בימי ילדותי שהיה מרן הרה"ק זי"ע מגיע בכל שנה ושנה לבארא פארק לשבת, ואז זכיתי ביחד עם אבי מורי ז"ל לחסות ולהסתופף בצילו הקדושה במשך כל השבת, ולא מש מזכרוני העבודת הקודש הנפלאה שלו, בפרט כשהרבי זי"ע היה מקפץ ומכרכר בעת התפילה באימה ויראה.
* * *
האהבת ישראל שלו היתה באופן שאין לשער ואין לתאר – הוא היה אוהבן של ישראל יחיד במינו – הסכומים האדירים שהיה מחלק לכל נצרך ולכל דבר שבקדושה – הגבאים ניסו למנוע את חלוקת הסכומים האדירים, כי לבית הרבי לא נשאר אפי' פרוטה לפורטה, ומשהרגיש בזה הרבי, היה מטמין את הממון בנעליו למען לא ירגישו הגבאים בדבר, כה רבה היתה השתוקקותו לחלק צדקה לנצרכים…
כשהגבאים הערימו קשיים על הנצרכים להיכנס לבית הרבי, ניגשו להרבי בבית מדרשו, ואמר להם לבוא אליו כשהולך למקוה, ושם חילק סכומים אדירים הרחק מעינא בישא…
הרגשתו הנפלאה שנתן לכל אחד ואחד היתה להפליא ממש – חיוכו הנלבב והאבהי – לבו הפתוח כאולם לכל אחד ואחד, היתה פלאי פלאים – וכאשר אירע עמדי כמה מקרים מיוחדים שאיני יכול לספרם כעת.
מרן הרה"ק זי"ע העיד על עצמו שבטבע הוא ההיפך של "לב טוב" והוא גם קמצן, רק הוא עבד על מידותיו להפכן מן הקצה אל הקצה…
* * *
לפני מספר שנים הייתי אצל הרה"ק זי"ע, וביקשתי מהרבי שהייתי חפץ לקבל כיפה (קאפל) ממנו, וביקש הרבי מאחד הגבאים שילך להביא כיפה לבנה מחדרו הפרטי. כשהגבאי יצא לחוץ, אמרתי להרבי שהייתי חפץ בכיפה שהרבי לבש אותה באמת… וחייך הרבי.
כשחזר הגבאי עם כיפה בידו, הוריד הרבי את הכיפה שהיתה מונחת על ראשו הקדוש, ולבש את הכיפה שהביא הגבאי, ולאחר שהסירה מראשו מסרה לידי ושאל אותי כשבת שחוק על פניו "נו, עכשיו טוב?"…
ובדרך אגב, כשהושיט לי הרבי את הכיפה, היתה הכיפה חם מאוד, וכשיצאתי לחוץ לבשתי על ראשי את הכיפה, והוכרחתי מיד להורידה, כי הרגשתי כאילו יצאה הכיפה מכבשן האש…
* * *
סיפר לי גיסי הרה"ג ר' אלכסנדר בלויא שליט"א ראש ישיבת סקווירא – מונטריאל, שהרה"ק זי"ע היה הולך בכל חודש עם אחד ממקורביו לעיר מונטריאל לבקר את החולים בבית החולים. הרבי היה הולך ומבקר בכל הקומות של הבית החולים – וכשמסתובבים בבית החולים היה קורה לעתים קרובות שפגש הרבי אנשים ממכיריו או סתם אנשים שהתפתח ביניהם שיחה על דא ועל הא.
לאחר שעברו כמה שנים, אירע פעם אחת שהבחין הרה"ח ר' אהרן קרויס שליט"א – שליווה את הרבי לבית החולים – שמה שהרבי פגש אז "במקרה" את פלוני בפרוזדור של הבית החולים, לא היה זה מקרה כלל וכלל, ולאחר כמה בירורים התוודע לו לר' אהרן, שרובם של אלו שהרבי "פגש" אותם, היה מתוכנן מקודם – והם היו אנשים נצרכים שהיו צריכים לעזרתו של הרבי, ולא היו יכולים להגיע אליו, לכן קבעו אתם שהרבי יפגוש כל אחד מהם בבית החולים בקומה פלוני ובמקום פלוני ובשעה פלונית, ושם היתה לו גם ההזדמנות לתת להם ממתנת ידו הרחבה והמלאה…
* * *
קידושא רבא ש"ק פרשת שופטים תשע"ה
פעם אחת נכנס יהודי נגיד אל הרה"ק מטאהש זי"ע, ומסר לידו מעטפה סגורה עם סכום גדול. לאחר שיצא, נכנס יהודי אחר שהיה נצרך לבריות ל"ע, וכשיצא מהקודש, הבחין בהעשיר שעודנו שם, וכששמע שהוא נוסע למונטריאל ביקש ממנו שיסיע אותו לשם, והעשיר נעתר לבקשתו ולקחו עמו ברכבו.
באמצע הדרך, ראה העשיר שהנצרך מוציא מכיסו איזה מעטפה, ושולף משם סכום עצום של שטרות כסף ומתחיל לסופרם, כשהבחין העשיר בשם החברה שבבעלותו שמתנוססת על המעטפה – כמעט שנתעלף – וכאשר שאל את העני מנין לו מעטפה זו, השיב היהודי, שהרבי מטאהש מסרה לו, והבין העשיר שהמדובר במעטפה אותה מסר לפני כשעה קלה להאדמו"ר מטאהש, ושאל העשיר את היהודי "שמא אתה יודע כמה כסף יש כאן", אמר לו היהודי "אני הולך עכשיו לספור", אמר לו העשיר "אינך צריך לספור, יש כאן עשרת אלפים דולר"…
העשיר נדהם מאוד ממעשה זה, ולכן לאחר שהוריד את היהודי במקום שהיה צריך להיות שם, חזר על עקביו ונסע מיד בחזרה למעון קדשו של האדמו"ר מטאהש, ונכנס שוב להקודש פנימה ואמר להרבי: זה שהרבי נתן ליהודי את הכסף שמסרתי להרבי – זה בסדר – הלא נתתי את זה להרבי במתנה, וברשותו לעשות עם הכסף כחפצו, אבל לזאת מלאני לבי לשאול, למה הרבי אפילו לא פתח את המעטפה לספור את הכסף? השיב לו הרבי כשבת שחוק על פניו: לספור את הכסף – לזאת אל תדאג – העני כבר יספור טוב את הכסף…
* * *
יהודי אחד שהיה עסקן גדול, היה נכנס מידי תקופה אצל הרבי מטאהש זי"ע, והרבי מסר לידיו סכומים עצומים של כסף על מנת שיחלקם לנצרכים. כשהגבאים עלו על הדבר, שכשאותו עסקן נכנס אצל הרבי, נעלמים כל הסכומים העצומים של כסף שהיו שם, ולא נותר אפילו ללחם לאכול, הערימו קשיים והקשו מאוד על אותו עסקן שלא יוכל להיכנס אצל הרבי. כשהעסקן ראה שאין מניחין לו להיכנס, עמד אצל פתח הבית והמתין לשעת הכושר לגשת אל הרבי.
כשהרבי יצא להתפלל, ניגש אליו היהודי הזה ואמר לו שאינו יכול להיכנס, והרבה נצרכים משכימים לפתחו שיתן להם כסף להצטרכיותם, ואין לו כסף. אמר לו הרבי עיין במסכת פסחים בדף פלוני, ובמסכת פלוני בדף אלמוני… היהודי לא הבין מה הקשר בין בקשתו למראי מקומות שהרבי אמר לו, אבל החליט לבדוק את הדבר. נכנס העסקן הזה לבית הרבי, והוציא מסכת פסחים מהארון, ומצא בדף אותו נקב הרבי סכום עצום של כסף, וכך חזר הדבר ונשנה במסכת האחרת שאמר הרבי, שמצא עוד סכום גדול של כסף, עד שהיהודי הבין שהרבי מסר לו מראי מקומות היכן למצוא את הסכומי כסף…
פעם נכנס נצרך אל הרבי זי"ע, ושפך את לבו על מצבו וגורלו המר שאין לו לחם לאכול, ובאו מים עד נפש, הרבי – נכמרו רחמיו עליו – ואמר להגבאי שימחול בבקשה לצאת מחדרו, ולהיכנס לחדרו הפרטי – של הרבי – ולהביא משם נדבה להעני. הגבאי יצא מהחדר, ותיכף הוציא הרבי ממנעלו מעטפה עם סכום של עשרת אלפים דולר ומסרם להעני, ואמר לו להכניס את המעטפה בכיס מיד ולא לדבר על כך כלום. כשנכנס הגבאי הביא עמו עשר דולר לתת נדבה להעני, הרבי קיבלו מידיו ומסרם להעני, ואמר לגבאי שמצוה רבה לתמוך בעני זה, ורמז לעני לשתוק ולא לדבר מהסכום הקודם שכבר נתן לו…
* * *
מסופר על הרבי מעשה נפלא: פעם נכנס אליו יהודי שהיה דר במונטריאל, ואמר לו שבא להיפרד ממנו, מפני שהוא עומד לעזוב את העיר ולעבור להתגורר בעיירה מרוחקת. העיירה ההיא היתה כמעט ריקה מכל סממן יהודי, והרבי שאלו איך יתכן הדבר שיהודי כמוך יגור במקום שכמעט אין שם אידישקייט. אמר לו היהודי שהדבר הוא מפני שאירע לו ל"ע אסון גדול, והוא מספר להרבי, שהיה לו סכום גדול מאוד של כסף כדי לקנות דירה במונטריאל, וכאשר נסע פעם לאנטוורפן, נגנב ממנו כל הסכום, ועכשיו שהציעו לו איזה משרה באותה עיירה, אין לו ברירה ומוכרח הוא לעבור לשם כדי שיהא לו פרנסה וכלכלה. אך הרבי לא הרפה, ואמר לו שאף על פי כן לא כדאי הדבר להחריב את ביתו מכל האידישקייט, וכדאי לו להישאר במונטריאל.
למחרת, כשהיהודי התפלל בבית המדרש, נכנס יהודי לא מוכר, וניגש אליו, ושאלו אם הוא היה פעם באנטוורפן ונגנב ממנו סכום עצום של כסף, ומשהשיב לו היהודי שכן, אמר לו היהודי בשקט שהוא נתפתה מיצרו, והוא גנב ממנו הכסף, ועכשיו הוא מתחרט, והחזיר לו כל הכסף, ואמר לו שיש כאן עוד כמה אלפי דולרים על העגמת נפש ותיכף ברח הגנב…
היהודי לא האמין למשמע אזניו, הוא לקח את המעטפה עם הכסף, וראה לנכון שאכן כל הסכום העצום שנגנב ממנו נמצא שם – עם התוספת. היהודי ראה בזאת סייעתא דשמיא עצומה שעליו להישאר במונטריאל ולא לעבור למקום ההוא, ושמח שגם הרויח כמה אלפי דולרים מכל הגניבה הזאת, ואכן כן עשה, הוא נשאר שם, וקנה דירה חדשה והקים בית יהודי חסידי לתפארת.
שנים רבות אחר מאורע זו, פגש היהודי באותו גנב שהחזיר לו לפני שנים את כל הכסף, והיהודי ניגש אליו והודה לו שבזכות זה שהחזיר לו הכסף נשאר במונטריאל והקים בית חסידי לתפארת,
וכאשר ראה שהיהודי לא מבין, גילה לו את הסוד, ואמר לו שהוא לא היה מעולם באנטוורפן, רק האדמו"ר מטאהש ביקש ממנו להיכנס אליו, ולספר לו כל המעשה הזה – כאילו הוא היה הגנב – וליתן לו כל הכסף הזה כדי שישאר במונטריאל ולא לעבור למקום ההוא, ולכן לו אתה צריך להודות ולא לי…