ביום כ"ה באייר חל היא"צ של הגאון רבי יעקב לורברבוים זצ"ל הגאון מליסא, בעל ה'נתיבות המשפט' וה'חוות דעת' ועוד.
רבי יעקב נולד בשנת תק"ל לאביו רבי יעקב משה, שהיה נכדו של ה'חכם צבי'. אביו נפטר בטרם נולד, וכיון שגם אמו נפטרה בהיותו צעיר מאוד, אחותו שלחה אותו ללמוד תורה, והיא פרנסה אותו משאיבת מים. לימים אמר שכל תורתו ממנה, ושמר חסד זה לנכדיה.
גדל בבית בן דודו, הגאון רבי יוסף תאומים אב"ד 'בורשטיין', ואח"כ למד אצל הגאון רבי משולם איגרא זצ"ל, שאף הסמיכו להוראה.
בתחילה כיהן כרב ב'מנוסטריץ', ולאחר מכן ב'קאלוש', ובשנת תקס"ט נקרא לשמש ברבנות 'ליסא', ומילא את מקום הגאון רבי דוד טבלי זצ"ל, שנפטר י"ז שנה קודם.
מחמת כמה טעמים עזב את 'ליסא', ואחר כמה מסעות שימש ברבנות העיר 'סטרי', שם הלך לעולמו ביום כ"ה באייר תקצ"ב.
חיבר ספרים רבים בכל חלקי התורה: 'חוות דעת', על שו"ע יו"ד. 'מקור חיים', על שו"ע או"ח. 'תורת גיטין' על שו"ע אבה"ע ומסכת גיטין. 'קהילת יעקב' על הל' קידושין, 'בית יעקב' עמ"ס כתובות. 'נתיבות המשפט' על שו"ע חו"מ. 'מעשה ניסים' על הגדה של פסח. 'נחלת יעקב' על התורה. 'אמת ליעקב' על אגדות הש"ס, חמשה ספרים על חמש מגילות, ועוד.
"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר"… (כו מב)
למה נמנו אחרונית? כלומר, כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי, הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי הרי אברהם עמו, שהוא כדאי… [רש"י]
ותמוה, הקשה הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל: הרי יעקב הוא בחיר שבאבות, ואיך לא תעמוד זכותו לבניו? גם הלשון 'אינו כדאי' תמוהה!
ומיישב עפ"י פירש"י בפרשת כי תשא (שמות לב יג) שאם נתחייבו ישראל שריפה, זכור לאברהם שמסר עצמו להישרף עליך באור כשדים. ואם להריגה, זכור ליצחק שפשט צווארו לעקידה. ואם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן…
לכן מתחיל מיעקב שמכפר על חיוב גלות הקל, וממשיך ליצחק שמכפר על הרג שהוא קל מן השריפה, ומסיים באברהם שמכפר על החמור ביותר, שריפה. ואם כן הלשון אינו כדאי לא קאי על האבות עצמם, אלא על העונשים שהם מצילים מהם.
***
בתחילה עסק הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל לפרנסתו במסחר, ולצורך כך היה נוסע פעמיים בשבוע לירידים. אך כיוון שנסיעות אלו היו מבטלות אותו מלימודו, החליט הג"ר יעקב לחדול מעסקיו, והלווה את כל כספו לסוחר יין מ'סטינסלב' בהיתר עיסקא, והלה היה נותן לו מעט מרווחי עסקיו, וכך השתכר מפירות הקרן בצמצום.
יום אחד הודיע לו סוחר היין כי עסקיו בכי רע, וכיון שהוא מסר לו את כל כספו ואינו רוצה שיישאר בערום ובחוסר כל, הוא מחזיר לו את הקרן בשלמות.
לאחר מכן נודע לר' יעקב כי רק לו החזיר הסוחר את הקרן בשלמות, ואילו לכל שאר המשקיעים ובעלי החובות פשט את הרגל, הצר לו מאוד, ומסר את כל הכסף לבית הדין כדי שיחלקו אותו בין כל בעלי החובות כפי ראות עיניהם, והוא קיבל מהם רק סכום זעום.
עתה משלא נותרה לו ברירה, ופרנסה לא היתה מצויה לו, הסכים לקבל עליו עול הרבנות, אחר שקיבל היתר הוראה ממורו ורבו הגאון רבי משולם איגרא זצ"ל.
***
אמת היתה בפיהו, ובענוותנותו הלך אחריה בכל מאודו, אף שהדבר היה כרוך במיעוט ערכו.
בשנת תקמ"ד, פעל רבי יעקב רבות למינויו של הגאון רבי אריה ליב הלוי איש הורביץ זצ"ל לאב"ד 'סטניסלב'. שנים אחדות אחר מכן, נקלע רבי יעקב לדין ודברים עם שותפו לעסקים הג"ר אברהם זיינפלד זצ"ל, והחליטו כי יבואו להתדיין בפני האב"ד הג"ר אריה ליב הורביץ זצ"ל.
הרב שמע את טענות שני הצדדים, והחליט לפסוק לטובת השותף. רבי יעקב שהיה בטוח בצדקת טענותיו, סבר כי הרב טעה בדין, ועל כן יצא מן החדר בכעס גדול, וטרק אחריו את הדלת בחזקה.
בערב, בא אליו השותף, בעל דינו, והוכיח אותו על התנהגותו כלפי הדיין. ולטענת רבי יעקב כי הדיין טעה בדין, אמר השותף: 'ניתי ספר וניחזי', ואכן הם עיינו בשולחן ערוך, והנה נוכח רבי יעקב לראות כי אכן הצדק עם הדיין ועמו הטעות…
"מן הדין שתלך לפייס את הדיין", העיר השותף הג"ר אברהם.
"פיוס הוא דבר קל" – ענהו רבי יעקב – "אלך ואקבל ממנו נזיפה…"
וכך עשה, הלך לבית הדיין הג"ר אריה ליב, חלץ את נעליו והודה בפניו כי צדק במה שפסק, ואף קיבל ממנו נזיפה…
והיה הסיפור לשיחה בכל העיר, איך הגאון רבי יעקב, שהיה גדול בתורה ורב בשנים מהדיין, בא לקבל נזיפה מהרב הצעיר, ומאז נעשו שניהם אוהבים זה לזה.
***
בתחילת כהונתו ב'ליסא', אירע שחתנו אשר היה סמוך על שולחנו, ה"ה הג"ר אלעזר הכהן זצ"ל, הרב מפולטוסק, נתכבד בעליית 'כהן', אלא שהוא עדיין לא התפלל שחרית ולא בירך ברכת השחר.
לאחר העליה לתורה שאל את חמיו הג"ר יעקב, אם יצא בברכות שבירך בעלותו לתורה ידי חובת ברכות השחר, או שצריך לחזור ולברך הברכות, והשיב לו רבי יעקב שלא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך.
לאחר מכן נזכר רבי יעקב כי הדין אינו כן, אלא יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור. בשעת המנחה קרא לכל דייני ומורי ההוראה והלמדנים שבעיר, וציוה לחתנו שיחזור על שאלתו בענין ברכות התורה, וסיפר להם כי בטעות פסק לו לחזור ולברך, ואמר להם: "כיון שטעיתי בדין, הריני כזקן ששכח תלמודו, ומעתה איני פוסק יותר בדיני איסור והיתר ואני מסתלק מן הרבנות, כי איני רוצה להכשיל את הרבים…".
דבריו נפלו על רבני ופרנסי העיר כרעם ביום בהיר, ולא אבו לקבלם ואמרו לו: "הרינו מקבלים על עצמנו כל מה שיפסוק הרב, לאיסור או להיתר וסומכים עליו בלי ספק", אך רבי יעקב עמד בסירובו, והוסיף: "אם לא תקבלו את התפטרותי ולא תצוו לבני העיר להפסיק לשאול אותי בהלכה, אאלץ לעזוב את העיר באישון ליל, ולא ידע איש את דבר צאתי…".
לא נותר בידיהם ברירה והכריזו שלא להטריח את הרב בשאלות איסור והיתר, אלא יפנו אל הדיינים או הלמדנים שבעיר. אז הסכים להישאר בעיר.
כשראו הפרנסים את יושרו וצדקותו, החליטו להוסיף לו עוד על משכורתו, למען יוכל לישב ולעסוק בתורה במנוחה וביישוב הדעת.
***
היה נקי כפיים בתכלית, ונזהר מאוד מליהנות מפרוטה שאינה ביושר, ומעשה שהיה שפעם התארח אצלו יהודי אמיד מאוד, ולפני שנפרד ממנו השאיר אצלו סכום כסף גדול כמתנת פרידה, כאשר היה נהוג באותם הימים.
ראה רבי יעקב שהשאיר סכום גדול מאוד, רץ אחרי האיש ואמר לו כי אינו חפץ בממון זה. העשיר הפציר מאוד ברב שייקח הממון כי רוצה לעזור לו בפרנסתו, אך רבי יעקב עמד בסירובו ולא הסכים לקחת הממון בשום אופן.
כעבור כמה ימים באו אנשי העיר לקרוא לשו"ב לדין תורה, ואז נודע כי השו"ב הוא גיסו של אותו עשיר, שהתארח אצלו ורצה לתת לו כסף רב, או אז הבין רבי יעקב שכל רצונו היה לשחד אותו, וכי בסירובו ניצל מאיסור שוחד.