כן חנו לדגליהם וכן נסעו (ב, לד)
המדרש (ויקרא רבה לה א) .. הדא היא דכתיב (תהילים קי"ט נט) 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך' אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך.
סיפור מופלא סיפר לי ש"ב האדמו"ר מבאסטאן ביתר שליט"א שבדידיה הוי עובדה. לפני כשלושים שנה בראשית שנות התש"ן סובבה ההשגחה העליונה והוא נקלע לעיר תל אביב. וכידוע ההליכה ברחובות תל אביב אינה נוחה ליהודי ירא שמים, ולכן הדבר היסב לו עגמת נפש. והנה הוא עובר בסמוך ל'תחנה מרכזית', לפתע ניגש אליו פקיד אחד מפקידי המקום וכשהוא מלא שמחה עצר אותו ואמר לו, כמה טוב שבאת הנה, בדיוק עכשיו נוצר לנו וויכוח, ואתה תוכל להכריע. העובדים התווכחו ב"ריתחא דאוריתא" האם מותר לכהן להינשא עם גרושה… האדמו"ר השיב כמובן בשלילה וציטט להם את הפסוק המפורש, בפר' אמור 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדוש הוא לאלוקיו', הנוכחים שמחו בהתרת הספיקות, ובזה הציל כרם ישראל מנישואי איסור ר"ל… עתה הובנה לו דרכי ההשגחה טעם ביאתו הנה, בכדי להציל נפשות מבית ישראל.
גם אני הקטן, ראיתי בעיניי ההשגחה בעניין זה, וכך היה מעשה: לצורך מסעיי הגעתי למדינת 'פורטו ריקו' אשר במזרח אמריקה, היה זה בחודש אדר. משנודע הדבר לקומץ היהודים תושבי המקום ביקשוני למסור בפניהם שיחת חיזוק והדרכה לקראת מצוות ימי הפורים והלכותיה.
השיחה עברה בטוב ובנעימים, הצימאון של אותם יהודים נידחים הוא כאיל העורג אל אפיקי מים -השקיקה והצימאון לא ניתן לתאר. משסיימתי שיחתי סברתי לתומי כי בכך תמה שליחותי, אך טעיתי.
בדרכי חזרה מחמת טלטולי הדרכים הפסדתי את טיסתי ונאלצתי להמתין בבית הנתיבות לטיסה הבאה, ואז, ניגש אלי מאן דהו ובנימוס מלא הערכה מבקש את רשות הדיבור, נעניתי לו בחיוב והוא החל לגולל ולומר כי הנה הוא נמצא כאן כבר שעות מספר יען הפסיד גם הוא את טיסתו למחוז חפצו, אך עתה שש ושמח כי הפסיד טיסתו ולו רק בכדי למצוא איש יהודי… מתברר: איש זה יהודי הוא, אך מעבר ליהדותו אינו יודע מאומה, אט אט החל חפץ ד' לבעור בקרבו אך בבורותו ר"ל החל ללכת מדי שבת בשבתו למה שחשב שביהכ"נ יהודי הוא, אך עד הנה לא ידע כי מדובר בבית תיפלה רפורמי ר"ל בו מתפללים תוך כדי חילול שבת ורמיסת הדת. העמדתי אותו על טעותו, חיזקתיו ועודדתי אותו בדברי אמונה והדרכה, ובסופו של דבר, כהיום הריהו מחשובי האברכים בקהילה היהודית דשם. עתה ידעתי סיבת איחור טיסתי, ואת סיבת איחור טיסתו.
וחסדי ד' עולם אשירה. מדי דברי בו מחובתי להודות ולהלל לקוב"ה על הנס שאירע עמדי באותה נסיעה האמורה ל'פורטו ריקו': כנס החיזוק האמור, התקיים אי שם מעבר למדבר שממה ובדרך נסיעתי לשם, והיה זו בחשכת הלילה, שמעתי קול שעטת סוסים אדירה, קול פרסאות חזק כצבא מלחמה מימי קדם, אני מסובב פני 'והנה מצרים נוסע אחריהם' אני רואה מולי ולצידי חבורת סוסי פרא דיירי המדבר שועטים לעבר הלא נודע, רומסים כל הנמצא בדרכם, והנה הם כפסע ממני… ה"י. באותה שעה קוים בי הפסוק 'שומר מצווה לא ידע דבר רע' וכפסק חז"ל שלוחי מצוה אינן ניזוקין, בריך רחמנא שעשה לי נס במקום הזה.
וממעשים אלו נלמד מוסר השכל, לכל אורך חיי האדם, לדעת שהכל מושגח בהשגחה פרטית. פעמים רבות קורה שהאדם מחשב דרכיו ללכת למחוז חפצו, אך רצון הבורא מביאו למקום אחר ממה שחשב והתכוון, אם מאונס אם מרצון. עמקו מחשבותינו מלדעת ולהבין את השליחות שהוטלה עלינו במקום זה, אך ללא ספק שלא הגיע לשם בטעות, ר"ל, אין שום מקרה בעולם כלל, לכל דבר יש תכלית וסיבה, מעבר לנראה לעיני בשר. אין אדם תועה כלל, הכל מושגח בהשגחה פרטית.
זהו מאמר המשנה (אבות ד ג) שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום, אלא כל מקום ושעה מכוון בדיוק רב הדק היטב בהשגחה פרטית לכל מקום, אדם וזמן.
נעים זמירות ישראל אומר בתהילים (לז כג) 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ' ומסביר הבעש"ט הקדוש (מובא במאור עינים פר' ויקהל ד"ה וזהו שאמר) 'מה' מצעדי גבר כוננו', כל צעדיו של אדם שמוליך אותו ה' למקום ההוא עבור הצטרכויותיו שיש לו שם, אין ההצטרכות העיקר, כי אם הסיבה שיגרום לאדם לחפוץ ללכת למקום ההוא, אך הסיבה האמתית הוא 'ודרכו יחפץ' שחפץ ה' את דרכיו של האדם במקום ההוא בכדי לתקן שם את עצמו או את מקומו. וכדאמרי אינשי 'א מענטש טראכט און גאט לאכט'.
ובעניין זה ידוע מה שסח הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זי"ע ואמר: "יתכן שאדם נוסע לעיר לעמבערג לצורך עסקיו, וסבור הוא שעסקיו הם העיקר, אך אינו מודע כלל שהשי"ת סיבב את כל נסיעתו ללעמבערג בכדי שיברך יהודי במקום ההוא ברכת 'שהכל נהיה בדברו' על כוס מים" (נר ישראל ב, אות קנה).
זוהו הפשט כאן בדברי מדרש, דוד המלך אומר לנו: לפעמים חושב לו יהודי שלמקום פלוני הוא הולך, או למדינה אלמונית, ואינו יודע שרגלי מוליכות אותי לביהמ"ד להורות שם הלכה או דברי חיזוק, דווקא במקום הנידח ההוא, ואשר לכן סיבב המסבב כל הסיבות שילך למקום פלוני דייקא. היא ואין בילתה !
יהודי אף פעם לא הולך להיכן שהוא רוצה, כי אם למקום בו מוליכים אותו מן שמיא.
יהודי אף פעם לא הולך לבד, אלא 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך'.