הרב בנימין בירנצוויג
"ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו" (א, א)
שירה מן התורה מנין?! – דורשת הגמרא בערכין (י, א) מפסוק זה, שהיה די לכתוב 'בכתף', למה כתוב 'ישאו', אלא מכאן לשירה מן התורה!
טועים העולם ששירה היא רק אמצעי לרומם את האדם לדבקות ורוממות!
מלמדת אותנו התורה מפסוק זה, שמדברת על עבודת כלי הקודש הארון וכליו, שהם מפני קדושתם לא יינשאו בעגלות אלא בכתף ישאו! ומזה נלמד לשירה, ללמדנו ששירת קודש היא עצמה כלי קודש ככלי המקדש, סגולתו של שיר קודש מצד עצמותו ומצד קדושתו – להביא את אדם לרוממות ודבקות בה' יתברך.
הדיבור הוא מנפש האדם – 'נפש ממללא'. השירה היא מלב האדם – 'מנגנת על מיתרי הלב'. היא עצמה יש בה קדושה שכוחה להלהיב ולהצית את ליבו של האדם לדבקות ורוממות.
אבל יש לזכור: השיר הוא 'כלי ביד היוצר', היוצר והשר הוא זה שיוצר את הכלי – כמה תהיה בו קדושה וממילא כמה הוא יקדש וירומם, מי ששר בדבקות יוצר שיר קדוש ומרומם, מי ששר בריקנות ופיזור, הרי השיר שיצר לא יביא לשום דרגה ושום התעלות!
><><><><><><
ידוע שהגר"א זיע"א החשיב מאד את השירה, ואמר שדרגת הנגינה נמצאת ברום דרגות הקדושה, לפני דרגת התשובה שהיא הדרגה הכי גבוהה. ומפורסם בשמו שאמר, שלכך אם לא היה חיוב של "והגית בו יומם ולילה", היה עוסק בעולם הנגינה שממנו אפשר להגיע לשיא הדבקות בבורא העולם.
בהקדמה לספר 'פאת השולחן' מסופר על הגר"א דברים נפלאים, בקשר לחכמת הניגון וז"ל: "כל החכמות נצרכים לתורתנו הק' וכלולים בה, וידעם הגר"א כולם לתכליתם, והזכירם חכמת אלגעבר"ע וחכמת מוסיק"ה ושבחה הרבה. הוא היה אומר אז 'כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני הזוהר, א"א לידע בלעדה, ועל ידה יכולים בני אדם למות ככלות נפשם מנעימותיה, ויכולים להחיות המתים בסודותיה הגנוזים בתורה'".
בספר 'שומרי אמונים' (עמ' תכ) הביא: "ככה היה גם מנהג של הבעש"ט הקדוש זי"ע, בעת ישיבתו יחד עם החבריא קדישא, היו מזמרין שירין ותשבחין בגודל התלהבות, עד שבאו להתפשטות הגשמיות ונתדבקו באורות ובעולמות לפי מדריגתן הנעלה, וככה הנהיג את תלמידיו לעשות קיבוצין יחד ולזמר שירות ותשבחות לה'".
><><><><><
בעל ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זצ"ל, נסע לברלין לעבור ניתוח לכריתת רגלו, הוא שכב במיטה והביט בבנייני ברלין המפוארים, ונזכר בירושלים בחורבנה, ואז עלה בליבו חיבור של ניגון כואב על המילים "אזכרה אלוקים ואהמיה בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיתה". ואז הגיע זמן הניתוח, וניגש אליו הרופא כשברצונו להרדימו לקראת הניתוח, הרבי זצ"ל לא ניאות והמשיך לשיר, כשהרופא מבצע את הניתוח של כריתת הרגל, תוך כדי שירתו המרוממת של הרבי, שלא שם לב כלל לכאבים ולניתוח.
בחדר סמוך שכב גנרל גדול ומפורסם שגם עבר ניתוח, ואף אחרי שהורדם, בכה וגנח מכאבים כל הזמן, אמר לו הרופא: "כאן לצדך שוכב רבי יהודי, ששר בדבקות בניתוח ללא שום גניחה של כאב, ואתה כל הזמן בוכה וגונח"…
זוהי דרגת שירה בדבקות, היא מרוממות את האדם לדרגות כה גבוהות, שהוא מתנתק מגופו וגשמיותו.
><><><><
הגאון הגדול רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, היה ידוע מלבד גאונות המפליגה בתורה ומהיותו מגדולי מרביצי התורה מעתיקי השמועה, שהיה משקיע בעולם הנגינה כפי שקבל מרבו בעל ה'ברכת שמואל' זיע"א, ורבים מנגינותיו התפרסמו בעולם הישיבות, והם השראה לשירת דבקות בבורא יתברך.
קלטת או דיסק מנגינותיו לא יצאו בחייו, אבל קלטת אחת מנגינותיו כן יצאה, ושמה היה 'מארק המשוגע', וכך היה סיפור הדברים: בבאר יעקב שכן בית חולים לחולי נפש, ואחד הטיפוסים ההזויים ששבית חולים נקרא 'מארק המשוגע', הוא היה יהודי גלמוד וערירי שניצל מהתופת של השואה, והיה שבור ורצוץ בגופו ונפשו.
רק הנאה אחת נותרה לו בחייו: פריטת צלילים של מנגינות על הכינור שהיה ברשותו. שמעו של הגאון הגדול רבי משה שמואל זצ"ל ועוצם שירתו המרגשת הגיעו לאזנו, ומני אז – הדקות השמחות ביותר בחייו היו, כאשר הגיע לנגן יחד עם ר' משה שמואל את מנגינותיו כשהוא לצידו.
וכך רבי משה שמואל זצ"ל היה יושב ליד 'מארק המשוגע' מנגן את ניגוניו הדבקים, ואותו מארק מלווה את ניגוני ר' משה שמואל בכינורו, וכך במשך הזמן הקליט אותו 'מארק' את ניגוניו עם ר' משה שמואל, והוציאם בדיסק שקראו לו 'הדיסק של מארק המשוגע'. זו היתה גדלותו של ראש ישיבת 'באר יעקב' זצ"ל, שבדבקותו בשירת ה' היה נוהג חסד עם אחרים, ומדביק את כל סובביו שיצאו אחר שירתו, מרוממים ודבקים בה' יתברך.
פעם אחת הסב הגאון רבי משה שמואל זצ"ל עם תלמידים, ושר עמם את הניגון הישיבתי הידוע 'אמר אביי', כשהוא מציע בפניהם נידון הלכתי מעניין הנגזר משיר זה.
הוא סיפר שהרבי ר' יואל מסאטמר שאל את מרן החזו"א האם באמירת המילים 'אמר אביי' מקיים האדם מצוות תלמוד תורה, או שמא רק באמירת המימרא עצמה? והנה אמר הגאון ר' משה שמואל: "ממה נפשך, אם מקיימים מצוות תלמוד תורה בעצם הזכרת המילים, אז עכשיו כשאנו שרים מילים אלו, אנו שרים מתוך מצוות תלמוד תורה, ואם אין מקיימים במילים אלו מצוות תלמוד תורה, הרי שאת מתיקות המילים של 'אמר אביי' אי אפשר לקחת! כמה אנחנו אוהבים את אביי!!!"… ושב לנגינתו בדבקות עצומה.