"כה תברכו את בני ישראל" (ו, כ"ג)
עודנו שרויים תחת הרושם המרומם של חג מתן תורה, והנה אנו ניצבים בפרשת השבוע הנוכחי, בה ממתינה לנו אחת המתנות העוצמתיות והכבירות ביותר, הנושאת בחובה גם המשך ישיר ומזכרת לרגעים המרוממים של מתן תורה. אם במתן תורה זכינו לשמוע את קול ה' מדבר אלינו מתוך האש והערפל, עתה אנו למדים על מתנה ייחודית הנושאת אלינו את קול ה' מדי יום ביומו.
האומנם? כן, פשוט כך. מדי יום ביומו יכול יהודי לשמוע את קול ה', וזה קורה ברגעי מתנה מיוחדים שהוענקו לנו משמים, רגעים שה' יתברך נתן לנו כדי לייצב את מצבנו בעיתות הגלות והצרות, כדי להגן עלינו מפני הקמים עלינו לכלותנו, כדי לפתוח לנו את שערי השפע מדי יום ביומו. בכל יום מחדש ה' מעניק לנו הזדמנות להיות מוגנים בצלו, והוא בא לוודא שזה קורה, ומשמיע בקולו את ההבטחה הנפלאה:
ברכת כהנים!
שלושה פסוקים קצרים וקולעים, פוליסת ביטוח מפורטת היטב. ברכה, שמירה, הארת פנים, חן, נשיאת פנים, שלום. 6 אוצרות הכוללים בתוכם את כל מה שניתן להעלות על הדעת, ואת כל הששה אנו מקבלים באופן מרוכז, מפיהם של הכהנים. אבל לא רק מפיהם…
הנה תגלית דרמטית מדברי הטור בשם הירושלמי: ברכת הכהנים נשמעת מפי בורא עולם בכבודו ובעצמו! אמנם, הכהנים הם האומרים את הברכה, אך עליהם לומר את הברכה בקול רם – לפי שקולו של ה' יתברך נלווה עימהם. לא יאומן: ברכת הכהנים נשמעת מפי מקהלת כהנים, ובראשה נשמע קול גדול, אדיר וחזק, קולו של בורא עולם!
למעשה, הדברים הם פסוק מפורש: 'ושמו את שמי על בני ישראל' – הכהנים רק מבטאים את הברכה, רק 'מניחים' אותה עלינו. אבל מי המברך? מי זה שעומד ומברך את קהל שומעי ברכת הכהנים? – 'ואני אברכם!' – אבא שבשמים בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר, הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף! – הכהן רק אומר, ה' הוא המברך!
מעתה, אין פלא שברכת הכהנים היא תעודת הביטוח שלנו בימינו אלה, כי היא ההזדמנות היחידה שלנו לשמוע את קול ה' מברך אותנו ושומר עלינו. ברכת הכהנים היא הרגע בו מבטיח לנו בורא ה' את השפע שבאוצרותיו, את הטובות שבמתנותיו, את השמירה עלינו ועל ילדינו.
אבל לא מדובר רק בהבטחה כללית, אלא הרבה מעבר: בספר 'חסד לאלפים' מובאת תגלית מרגשת, שבברכת הכהנים טמונות כל בקשות בני ישראל, ובכל מילה ומילה ניתן לכוון בקשה ייחודית, ולהיוושע בה, פשוט כך, מפי ה' בעצמו!
ובעל ה'חסד לאלפים' מרחיב בדוגמאות על השפעות הברכה: אדם הזקוק לרפואה, חלילה – כל ימיו ולילותיו מירוץ מתמשך אחר עסקנים ורופאים, בתי מרקחת ומטפלים. בבוקרו של יום, בבית הכנסת, ממתינה לו ברכת בורא עולם 'וישמרך' – שמירת הגוף מכל חולי ומחלה! כמה כדאי להתאמץ לשמוע את הברכה, להאזין בקשב, לכוון להיוושע, ולראות בניסי ה'!
כל אחד מאיתנו שואף וחושק להצליח בתורה, לזכות להבינה, להתמיד בה, להתעלות בה. זו שאיפה המשותפת לזקנים עם נערים, בחורים צעירים שכמהים לעלות ולהצליח, כמו גם יהודים מבוגרים שרוצים לזכות בעוד מצוף התורה. לא תמיד זה קל, אבל כל יום ממתינה לנו הזדמנות להתברך בברכת התורה מפיו של נותן התורה, במילים 'יאר השם פניו אליך' – שהיא ברכה על המאור שבתורה. הבה נכוון בברכה הזו, ונזכה שאור התורה יאיר את ליבנו!
אדם הזקוק לשלום בית, חייו אינם חיים. ביתו מלא מריבות, טענות ומענות. חשוב מאוד שינסה למצוא כל דרך להתמודד, שיתייעץ, שישתדל. אבל לצד זאת, כמה כדאי שלא יזניח את ההזדמנות בה ה' בא לברכו, ואומר לו 'וישם לך שלום' – שיהיה לך שלום בבית, בית מאושר ושמח, בית שכל כולו טובה ואורה!
אדם הזקוק לישועה בפרנסה, מה לו מבקש ממעסיקו העלאה בשכרו, מדוע הוא משקיע כל כך הרבה אנרגיה בעבודה חדשה. לא עדיף להגיע לבית הכנסת, להאזין לכהן האומר 'יברכך', ולתת לבורא עולם לצוות את הברכה? לא כדאי להשאיר למי שמפתח של פרנסה בידיו להרעיף שפע של פרנסה? הרי הוא בכבודו ובעצמו מגיע לבית הכנסת לברך אותך בפרנסה, רק תכוון ותיקח!
הבה נעריך את הרגעים הנעלים של ברכת כהנים, את המתנה האדירה הזו. הבה נזכה לכוון בכל מילה, לזכות באוצרו של ה'. לא נשמור את המתנה הזו רק לעצמנו, בספר 'תשובות והנהגות' גילה שניתן לכוון גם לנשים ולטף שבבית, וגם על ידידינו שבחו"ל שאינם זוכים בברכה הזו בכל יום. אם נכוון עליהם – אנו יכולים להרעיף גם עליהם את הברכה, לזכות גם אותם. הבה נברך ונתברך בברכת כהנים, לנו, למשפחתנו, לכל העולם כולו!
מאבטחים סמויים בעת צרה…
הממלכה כולה היתה בהלם, השמועה עשתה לה כנפיים במהירות הבזק. בנו של המלך, יורש העצר העתידי, נתפס במעשה מעילה חמור וקיצוני. היה ברור כי למרות מעמדו – לנוכח עוול שכזה לא ניתן לעבור לסדר היום, הוא יידרש לעמוד לדין ולשלם מחיר כבד…
ביום המשפט, הס הושלך באולם, את המתח ניתן היה לחתוך בסכין. המלך נכנס לאולם המשפט, כשמנגד – על דוכן הנאשמים, ניצב לא אחר מאשר בנו האהוב, הוא ולא אחר. הקטגור נתן את קולו והסביר על העוול הנורא, הסנגור – בקושי מצא מילים להגן על המעשה הנבזי. כל הצופים הבינו היטב כי לו היה הנאשם אדם מן היישוב – היה נגזר עליו עונש מוות, השאלה מה ייעשה כשמדובר בבנו של המלך…
לבסוף הלם המלך בפטישו על השולחן, וקבע כי בנו יקירו יישלח לגלות בפאתי המדינה, במקום בו שוכנים יערות עד, חיות, וחיות אדם מהלכות על שתיים בדמות ליסטים ושודדים. 20 שנות גלות נגזרו על בן המלך, שלא ידע את נפשו לנוכח פסק הדין…
אבל לא רק הוא. לבן המלך היה ידיד אוהב מאוד, שלבו נחרד לנוכח גזר הדין החמור. הוא ידע שהפסיקה הזו כמוה כגזר דין מוות, שכן הסיכוי של בן המלך להישאר חי כשחייו מתנהלים בין שודדים וחיות רעות – אפסי. 'זו שאלה של זמן, אין סיכוי שהוא ישרוד' – ביכה האוהב בצער רב, 'מי יגן על בן המלך בהיותו בצרה ובשביה? מי ישמור עליו? מי יבדוק שחייו לא בסכנה קיומית?!'
בן המלך יצא לדרכו, אך המחשבות הוסיפו להטריד את מנוחתו של ידידו. על משכבו בלילות התהפך בדאגה כנה, לא ידע כיצד להשית עצות בנפשו. כעבור תקופת זמן של חרדה קיומית לגורלו של בן המלך, החליט הידיד האוהב לעשות את כל הדרך אחריו, לבדוק מה עלה בגורלו.
במסע ארוך שנמשך על פני ימים ושבועות, הגיע הידיד האוהב אל היער האימתני. מצוייד בכלי נשק ומלווה בשומרי ראש חסונים נכנס פנימה, והחל לחפש את בן המלך. לא בנקל עלתה בידיו המשימה, אך לבסוף – הצליח למצוא אותו, והם נפלו זה בזרועות זה באהבה ובגעגועים…
ואז, לאחר המפגש המרגש, פנה האוהב אל בן המלך, ונפשו בשאלתו: 'אמור לי בבקשה, כיצד אתה שורד? איך אתה מחזיק מעמד? הלא הסביבה מלאה חיות רעות, דובים ואריות, נמרים אכזריים וטורפים מסוכנים. לצידם, שוכנים כאן ביער שודדים וליסטים רבים מספור, שמחפשים כל הזדמנות להרע לכל מי שנקרה בדרכם. איך אתה מחזיק מעמד? כיצד אתה חי עדיין למרות כל זאת?' – שאל האוהב בדאגה כנה…
לתדהמתו הרבה, בן המלך היה חרד הרבה פחות ממנו, והשיבו בניחותא: 'אספר לך. אמנם אבי המלך גזר עליי גלות קשה ונוראית, הורחקתי משולחנו ואני שוכן כאן בדד. אבל הוא דאג לי לחיי, לא הותיר אותי לבדי – – –
הנה, הבט נא ימינה ושמאלה, ותראה על צמרות העצים שישים חיילים גיבורים, צלפים מיומנים, העומדים הכן לשמור עליי מכל צרה וסכנה. אם תתקרב אליי חיה רעה, אם מאן דהו יאיים על חיי – בו ברגע הם יירו בו אש מקלעים, והוא ישלם בחייו על הניסיון הזה. אם אני מוטל ברעב או בקור – מיד הם נזעקים לעזרתי ובאים להחיות את נפשי…
אמנם, לא קל לי, כה קשה לי להיות רחוק מעל שולחן אבי. אך אותו אבא שהגלה אותי – הוא שדאג שגם כאן, ביער, תהא לי הגנה ככל האפשר, שאהיה שמור מפני גזירת כיליון, שלא יחסר לי דבר. אני מרוחק וכאוב, אבל חיי לא בסכנה, וכל צרכיי האישיים מסופקים לי בשפע. שישים גיבורים עומדים לימיני לשרתני!' – סיים בן המלך…
סיפור זה הוא סיפור חיינו. אבינו היקר והאוהב שלחנו לגלות האיומה והקשה בה אנו מצויים. הסכנות גדולות ורבות, הגזירות מתחדשות בכל יום. כמו בנים אבודים אנו ניצבים בג'ונגל העולמי, חשים קטנים ומפוחדים, מי יודע איך נשרוד, כיצד נתקיים, הגלות היא סכנה קיומית עבורנו…
לפיכך, כמו אבא, הוא הצמיד לנו שישים גיבורים צמודים, עתירי כח ועוצמה. הם מקיפים אותנו כחומה בצורה, שומרים עלינו מפני הקמים עלינו, מוודאים כי הברכה תוסיף ותשרור בבתינו. שישים הגיבורים הללו הם שישים האותיות של ברכת כהנים, העומדות להגן עלינו מכל צרה ופגע, לשמור עלינו מכל משחית. גם לנוכח סכנה קיומית, אויבי ישראל, מחלות קשות או עוני מחניק – שישים הגיבורים עומדים לצידנו, ברכת הכהנים היא השומרת עלינו!
בעל ה'חסד לאלפים' מביא משל זה, לבאר את הגילוי שבתרגום יונתן בשיר השירים, על הפסוק 'הנה מיטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה'. שישים הגיבורים האמורים, כך הוא מגלה, אלו שישים האותיות של ברכת הכהנים, העומדות לימין עם ישראל ולישועתו בימי הגלות, ובזכותן אנו רגועים ובטוחים, מוגנים ומתקיימים, מוסיפים לפרוח ולהצליח למרות הגלות!
הבה נבין את הערך הנפלא של המתנה הייחודית הזו – ברכת כהנים. ככל שנתבונן ונכוון בעוצמת ההגנה והברכה שברכת הכהנים מעניקה לנו – כך נהיה יותר רגועים ובטוחים. ככל שנקדיש מחשבה להתחבר לברכת הכהנים – כך נזכה שהיא תרעיף עלינו את השפע השמימי הרצוי, לזכות בברכה מרובה מן שמיא!
לאן נעלם הרב?
הגה"צ רבי אהרן כהן זצ"ל, מראשי ישיבת חברון, חיבב כל ימיו את מצוות ברכת הכהנים, עד כדי שכשעלה ארצה – שמח שמחה יתירה כי מנהג בני ארץ ישראל לברך ברכת כהנים בכל יום. כשחלה, שהה באחד החגים בבית ההבראה של 'ועד הישיבות' בבית הכרם בירושלים, אך חוליו הכביד מאוד והוא לא הצליח להתפלל עם הציבור ולשאת את כפיו כשאיפתו.
לאחר זמן מה הוקל לו מעט, והוא ביקש להשלים את ברכת הכהנים, אך המניין כבר הסתיים… התעניין רבי אהרן היכן ניתן להשיג מניין, ונודע לו כי ב'פנסיון רייך' – מלונית קטנה בקצה השני של השכונה, יש מניין מאוחר. על אתר התגבר על סבלו, ויצא לדרך ארוכה בהליכה רגלית, כדי שיוכל להתפלל בציבור, לשאת את כפיו, ולשוב מיד לאכסנייתו.
השעות נוקפות עוברות, והוא טרם שב. מקורביו הודאגו מאוד, יצאו לחפש אחריו, ואז התברר כי מיד לאחר ברכת הכהנים התמוטט באפיסת כוחות, עד שלא היה מסוגל לשוב. לתמיהת אחד ממקורביו על המאמץ הגדול, נענה רבי אהרן: 'מצוה חביבה כזאת לברך את עם ישראל אבטלנה?! נכון שהיא לא מחייבת מסירות נפש, אך אני רוצה לעשות הכל כדי לזכות בה!'
כהנים יקרים! בידכם הדבר, במסירותכם, במאמציכם. אנו ממתינים לברכותיכם, זקוקים להן נואשות. אנא, הקפידו לברכנו בשם ה', שאו עלינו ברכותיכם, הרבו את ברכת ה' בחיינו!
('מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע)