מי יבנה את המקדש השלישי?
במדרש תנחומא כי תישא, י"ג וסוף פקודי "במעשה ידך ארנן", זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. כנאמר: "ובאש אתה עתיד לבנותה" ולשון רש"י סוכה מ"א ע"א ד"ה אי נמי וכו': "מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא ייגלה ויבוא משמים, שנאמר: "מקדש ד' כוננו ידך", וכן דעת התוס' לשבועות ט"ו ע"ב. וכמבואר בילקוט שמעוני תהלים רמז תתמ"ח ובזוהר ח"א כ"ח, א וח"ג רכ"א, א : "ובגין….. איתבני בי מקדשא על ידא דקודשא בריך הוא, הוא יהא קיימא, לדרי דרין [ומפני שייבנה המקדש על ידי הקב"ה יתקיים לדורי דורות] ועליו איתמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב, ט), דקדמאה איתבני על ידא דבר נש והאי על ידא דקודשא בריך הוא" [שהראשון נבנה על ידי בני אדם וזה, האחרון על ידי הקב"ה]. ומסיבה זו לא ייחרב בית המקדש השלישי, בגלל היותו מעשי ידי ד', שלא כבתי המקדש הקודמים שהיו מעשי ידי אדם. עד כאן לשון הזוהר.
לפי שיטה זו, ביארו את נוסח תפילת מוסף שברגלים: "בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו שעתיד המקדש להיבנות בשמים, אך טרם נקרא "מקדש", כי עדיין אינו במקומו, ואז, במהרה, "וכונן מקדשך [שהוכן בשמים] על מכונו" – בירושלים ת"ו
מאידך, בירושלמי מגילה א, י"א ובויקרא רבה ט, ו ובבמדבר רבה י"ג, ב בית המקדש השלישי יבנה על ידי עם ישראל בהנהגת מלך המשיח, וכן דעת המאירי לסוכה מ"א ע"א והסמ"ג עשה, קס"ג. וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א הלכה א: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש, ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם, מקריבין קורבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה", וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה עבדו".
ישנם שתירצו ויישבו בין שתי השיטות: א. ערוך לנר (סוכה מ"א ד"ה ברש"י) כתב, ישנם שני מהלכים בבניין בית המקדש, יש הבית ה"גשמי" שייבנה ע"י בני אדם, ועליו דיבר הירושלמי, ויש הבית ה"רוחני" שירד מן השמים לתוך הבית ה"גשמי", בדומה להצתת האש בעצי המערכה, שחובה על הכוהנים להצית אש במערכה (רמב"ם מצוה כ"ט) והוסיף הרמב"ם: "ואש יורדת מן השמים ומסייעת". ב. המהר"ם שיק (יו"ד סי' י"ג) תירץ עפ"י הגמ' בסנהדרין צ"ח ע"א, קיימת אפשרות של "בעיתה" – שאף שאינם ראויים, בכל זאת ייגאלו, ואז יבנה בידי אדם. ואם יעשו תשובה ויזכו לגאולה של "אחישנה" – ירד בית המקדש מן השמים.
ג. המהרי"ל דיסקין (הובא בהערות לערוך לנר, שם הערה 362) מיישב, רוב בית המקדש ירד מן השמים, כבמדרש תנחומא וכנ"ל, אבל דלתות בית המקדש יקבעו על ידי עם ישראל, כנדרש על הפסוק: "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב, ט), ובאיכה רבה ב, י"ג שאותם שערים ייקבעו על ידי עם ישראל, והעמדת דלתות הוא קנין המועיל לזכות בבית כולו, כמבואר בגמ' בבא בתרא נ"ג ע"ב.
סדר בנין המקדש, ביאת המשיח וקיבוץ גלויות
מבואר בגמ' מגילה י"ז ע"ב על פי הפסוק בהושע ג, ה: "אחר ישובו בני ישראל" – לאחר שיבנו את בית המקדש "ובקשו את דוד מלכם". היינו שביאת המשיח תהיה לאחר בנין בית המקדש. מאידך, פסק הרמב"ם בהלכות מלכים י"א, א-ב "מלך המשיח יבנה בית המקדש", דהיינו, שחזרת מלכות בית דוד בביאת המשיח תהיה קודם בנין בית המקדש.
במדרש תנחומא נ"ח וילקוט שמעוני רמז תתפ"ח: "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות….. שנאמר: "בונה ירושלים ד' [אימתי, כאשר] נידחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז, ב). וכך משמע בגמ' מגילה י"ז ע"ב שם מבואר סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה, שברכת "תקע בשופר וכו' " על קיבוץ גלויות קודמת לברכת "ולירושלים עירך וכו" על בנין בית המקדש. מאידך, בגמ' סוכה מ"א ע"א אודות תקנת ריב"ז שלא לאכול חדש ביום ט"ז בניסן, שמא יבנה המקדש יום קודם לכן בט"ו, וכן בגמ' בברכות מ"ט ע"א משמע כסדר הפסוק, כפשוטו: "בונה ירושלים ד'"…. ורק לאחר מכן, "נידחי ישראל יכנס" וכן משמע בזוהר ח"א קל"ט, א במדרש הנעלם להלכה פסק הרמב"ם בהלכות מלכים שם:: "יעמוד מלך מבית דוד יבנה מקדש במקומו ויקבץ נידחי ישראל" היינו, בנין המקדש קודם לקיבוץ גלויות.
אלו ברכות נברך בקבלת פני משיח צדקנו במהרה ?
בשו"ת "מנחת שלמה" (סוף ח"א) למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הובאו דברי הגה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל
"ד' יתברך יזכנו מהרה לקבל פני משיח, ונברך אי"ה ארבע ברכות"
א. "ברוך אתה…… חכם הרזים" – שבוודאי יהיו שם 60 ריבוא ישראל, וכהנה וכהנה עד אין מספר, שיתקבצו אלפים ורבבות לקבל פני משיח. ונפסק בשולחן ערוך רכ"ד, ה: "הרואה ששים ריבוא אדם ביחד, אם הם מישראל – חייב לברך ברוך…. חכם הרזים". וביאור הברכה: בשש מאות אלף מישראל, כלולים כל הפרצופים וכל הדעות הקיימים בעולם, ולכן ניתנה תורה לס' ריבוא, והקב"ה יודע מה בלב כל אלו האוכלוסין, כנאמר "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם". ועל זה מברכים: "חכם הרזים".
ב. "ברוך אתה ……… שחלק מחכמתו ליריאיו" – שהרי תשבי יתרץ קושיות ובעיות, וילמד תורה להמונים בירושלים. ותהיה חוכמתו גדולה עד מאוד, כנאמר בישעי' י"א: "ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה".
ג. "ברוך אתה……. שחלק מכבודו ליריאיו" – מדרש תהלים כ"א, א: רבי חנינא בשם רבי אחא אמר מהו "והייתה מנוחתו כבוד" ? שהוא נותן לו, למלך המשיח מן הכבוד של מעלה. "הוי בעוזך ישמח מלך".
ובילקוט שמעוני, ישעי' רמז תצ"ט: "באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל כל ישראל, והולכין כולן לאורם, שנאמר: "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך", ובאים ומלחכים עפר רגליו של מלך המשיח, שנאמר: ועפר רגליך ילחכו, ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים: ונהיה לך ולישראל לעבדים".
ד. "ברוך אתה……. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – דורות רבים מחכים ומצפים ושואלים : אימתי קא אתי ? ולא גרע ממי שלא ראה פני חברו 30 יום.
והוסיף מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: ואין לכלול ברכה ב' וברכה ג' יחד, ולומר: ברוך שחלק מחוכמתו ומכבודו ליריאיו, שזהו שינוי ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ורק במקום שצרפו חכמים בעת תקנת הברכות להזכיר בחתימה שתי ברכות, כמו בברכת מעין שלש, למי שאכל מזונות ושתה יין, כולל בברכתו "על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ופרי הגפן". אבל לא כשהברכות עניינים שונים.
הערה: בספר "שער העין" עמ' ש"צ, שבוודאי על עצם השמועה שתגיע לכל אחד מישראל: "הנה משיח בא" עוד בטרם יחזו בו עין בעין, נברך: "ברוך….. הטוב והמטיב", שמברכים על טובה הבאה בשותפות לרבים (שו"ע רכ"ג, ב), ואין לך טובה גדולה מזו, שבא לציון גואל, ויתרומם ויתנשא כבוד הקב"ה בעולם. ומסתפק, אם לאחר ברכת "הטוב והמטיב" יברכו שוב על ראייתו "שהחיינו" ?
ברכה חמישית
בספר "לב חיים" [פלאג'י] ח"ב סי' מ"ב: "ונראה שמברכים בביאת המשיח ברכת "גואל ישראל" – אשר גאלנו מגלות המר הזו, וכסדר שתקנו בסוף ההגדה "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו, ומברכים: "גאל ישראל" כמו כן יהיה בגאולה העתידה לבוא במהרה בימנו אמן".
נוסח התפילות בבוא הגאולה מהרה
הלוואי וכבר נזכה לבניין בית מקדשנו, מן הסתם נפסיק לבקש ולהזכיר: "יהי רצון שיבנה…… וגאלנו גאולה שלימה …… את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח ולירושלים עירך ברחמים תשוב…. ובנוסח לבני ספרד…. תשכון בתוך ירושלים…. רצה…. והשב את העבודה…. ותחזינה עיננו ….. ובנוסח בני ספרד….. ואתה ברחמיך… תחפוץ בנו ….. ובברכת המזון, בוודאי נשמיט: רחם נא ….. על ירושלים ובנה ירושלים הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח….. ובליל הסדר, ובמוצאי יום הכפורים, נפסיק לשיר: לשנה הבאה בירושלים הבנויה…. ובקדיש, גם בנוסח ספרד ישמיטו: ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה……. כיצד, אם כן, יהיה נוסח התפילות ?
מזמור לתודה
שולחן ערוך אורח חיים נ"א, ט: "מזמור לתודה, יש לאמרו בנגינה, שכל השירות עתידות להיבטל חוץ ממזמור לתודה" ובלבוש [התכלת] הלכות ברכות נ"א, ז: "מזמור לתודה הוא שיר נאה ומשובח שהיו אומרים על כל קרבן תודה, לתת שבח והודיה לאלוקים, על כל הטובות שגמלנו, לפיכך, אמרו רז"ל "כל השירות עתידות ליבטל, חוץ ממזמור לתודה, כי חסדיו וטובותיו לא יפסקו לעולם, כנאמר: "כי לעולם חסדו".
התפילות על כל צרכי העולם תתבטלנה
כתב הרד"ק על הפסוק: "כלו תפילות דוד בן ישי" (תהלים ע"ב, כ), אז, כשישתלמו ויתקיימו הנחמות, יכלו תפילות דוד וגו' – לא אמר "יכלו זמירות או הודאות" אלא אך "תפילות", כלומר, כל התפילות מענייני כפרה והצלה, כי כאשר ייצאו ישראל מהגלויות, ויהיו בארצם וימלוך משיח בן דוד עליהם, לא יהיו צריכים, לא כפרה ולא הצלה ולא הצלחה, כי הכול יהיה להם, ואז יכלו תפילות דוד בן ישי". הובאו דבריו באבודרהם, שער שני – תיקון התפילות וענייניהם: "ופירש החכם רבי דוד קמחי, שרצה לומר, כי התפילות בטלות, שלא יצטרכו לשאול צרכי העולם הזה, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים… וכן לא יהיו חוטאים ולא יצטרכו לחטאת ואשם, כי אם קרבן תודה, ולהודות ולשבח לשם יתברך".
נוסח התפילות יכלול שינויים ותיקונים
כתב המבי"ט [רבי משה ב"ר יוסף דיטראני] בספרו "בית אלוקים" שער היסודות פרק ס"א: "בזמן המשיח והתחייה……. בענייני סידור התפילות, אחרי שנהיה בני חורין בארץ ישראל, לא נתפלל "ושבור עול הגויים….. ותוליכנו קוממיות לארצנו…. ואיך נאמר בשבת "אין ערוך לך ד'…. אפס בלתך גואלנו לימות המשיח….. ? ואין לך דומה מושיענו לתחיית המתים ? ובתפילת י"ח, לא נאמר "תקע בשופר וכו' " ולא "השיבה שופטינו, שהרי כבר שבו, וכן ברכת המינים והמלשינים וכו' בזמן הגאולה אין שטן ואין פגע רע…. ותשכון השכינה בתוך ירושלים…. וישכון כיסא דוד בתוכה…. לא נצטרך לבקש רצה….. והשב את העבודה….. ותחזינה…. וכן תפילות מוספין של שבתות ר"ה ויו"ט…. איך נאמר "ותעלינו בשמחה לארצנו…" וכבר עלינו ?
אבל, קצת הברכות של חול והמוספים והמועדים יהיה בהם שינוי הנוסח, כדוגמת: במקום "ושבור עול הגויים" נאמר: "נודה לך ד' אלוקינו על ששברת עול הגויים וכו" "על שתקעת בשופר גדול לחירותנו…. ונשאת נס…. וקבצתנו יחד….. והסרת מאתנו יגון ואנה…. ושאין יותר תקווה למלשינים ולרשעים…. ואנא, תשכון בתוך ירושלים לעולם…… ובניין בית מקדשנו שבנית, יהיה בניין עולם… ברוך אתה … בונה ירושלים". ובמועדים: מלך רחמן, ששבת אלינו ברחמים רבים….. וקיבצת נדחינו מארבע כנפות הארץ וכו' יהי רצון מלפניך שנעשה לעולם קורבנות חובותיך כראוי".
על פי זה, בקדושת שחרית של שבת, לא נאמר: "ממקומך מלכנו תופיע וכו' מתי תמלוך בציון וכו' אלא נתחיל בקטע: "תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור … ועינינו תמשכנה לראות מלכותך וכו'
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ייאמר בקול רם
בספר "עוללות אפרים" (לאבי בעל התוס' יו"ט) חלק ב מאמר רנ"ז: בכל ימות השנה צריכים אנו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בחשאי, כי נוסח זה שייך רק לנמצאים הרוחניים שכל עסק שלהם בעבודת השי"ת [מלאכי עליון שרפי קודש] ולא לאדם העוסק בצרכי הגוף אכילה ושתייה וזולתם, ואי אפשר שתהיה כל מחשבתו רק לשמים, ושלא יפנה דעתו כלל אפילו רגע אחד מעבודת הש"י, אם כן, לשקר יאמרו "לעולם ועד", כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא רגע אחד, ולכן תקנו לאמרו בחשאי, שלא יהיה נתפס על דבריו, שמוצא שפתיו לא ישמור….. אך ביום קדוש זה שכולם צמים ומתענין ויושבים בטלים מכל עסק גופני, עד שאפילו סמאל הוא העד, שאנו דומים למלאכי השרת…. ביום זה, ראוי לאמרו בקול רם, וכן לעתיד לבוא, שיתבטל הייצר הרע מן העולם, נאמר: "בכל קולך אמרי לערי ציון הנה אלוקים".
תפילת עמידה תיאמר בקול רם
כתב הגר"ז בעל שולחן ערוך הרב זי"ע בביאור ה"ברכה אחריתא" [האחרונה] מברכות הנישואין: "עוד ישמע בערי יהודה וגו' " שלעתיד לבוא תתעלה המלכות למעלה…. שעתה בגלות נאמר "נאלמתי דומיה", הכלה [כנסת ישראל] שותקת, אבל לעתיד כשתתעלה, ולא תהיה רק מקבלת אלא גם משפעת, אז ישמע קולה גם בתפילת עמידה…. ויש שהביאו מקור לדבר, בדברי הזוהר לפרשת ויגש: "קול ברמה נשמע, מאי ברמה ? דא היא עלמא עילאה, עלמא דאתי" [העולם העליון, שעתיד לבוא], היינו, בשונה מהמובא שם, לפני כן, שאין לאדם להשמיע קולו בתפילתו, אלא בלחש, אכן, לעתיד לבוא, יהיה הקול ברמה, שגם תפילת שמונה עשרה, תיאמר בקול רם.
ואמנם כן, הרמב"ן בפירושו לסוף פרשת בא, כתב שהתפילה צריכה שתהיה ברוממות הקול, כדי להודות לד' על שבראנו", ומדוע אנו אומרים אותה בלחש, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" ? התשובה נמצאת בגמ' סוטה ל"ב ע"ב השואלת: והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, מפני מה תקנו תפילה (שמונה עשרה) בלחש ? כדי שלא לבייש את עוברי עבירה" ופירש רש"י: "המתוודים בתפילתם על עבירות שבידם". ולעתיד לבוא לא יהיו חטאים ולא יצטרכו להתוודות.
שינוי באמירת "שיר של יום"
כתב ה"חתם סופר" זת"ע בסידורו, בתפילת מוסף של שבת, על הנוסח: "השיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש…. מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שכיון שהמזמורים שאנו אומרים, עפ"י הגמ' בר"ה ל"א ע"א הם כנגד תקופות שונות שהיו מאז בריאת העולם, "לד' הארץ וגו' – הגם שקלקלוה בימי המבול ודור הפלגה, עד שהקב"ה נאלץ לצמצם קדושתו, "גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלוקינו….. ולאחר ששוב חטאו, והשכינה מטלטלת ממקום למקום – מושב הסנהדרין "אלוקים ניצב בעדת א-ל וגו' עד שא-ל נקמות ד' וגו' וביום החמישי מזכירים הגאולה הראשונה ממצרים "עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים , ושיקבץ ד' נדחיו , ויסיים "לו עמי שומע לי וגו' " ולאחר מלחמת גוג ומגוג, יכירו כל יושבי תבל כי ד' הוא האלוקים…. יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד, היינו ביום ששי "ד' מלך גאות לבש וגו' וכל אלו השירים יתבטלו וישתנו, על כן, אומרים "שהיו אומרים…." ולא ייאמרו עוד בנוסח שאנו אומרים, ורק שיר של יום השבת שהוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים – הוא יישאר לבדו.
צומות, חגים ומועדים כשיבנה בית המקדש
ביטול הצומות: כנבואת הנביא זכריה פרק ח פסוק י"ט: "כה אמר ד' צבאות, צום הרביעי [תמוז] וצום החמישי [אב] וצום השביעי [תשרי – צום גדליה] וצום העשירי [טבת], יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו". נבואה זו, אף שיש שפירשוה על ביטול התענית על החורבן בימי בית שני (ראה רד"ק, שם). אולם בתוספתא לסוף תענית, פירשו חז"ל וכן כתבו הרמב"ם הטור והשולחן ערוך סוף הלכות תענית, שנבואה זו נאמרה על הגאולה העתידה, במהרה. ומנהג הנהוג בקהילות ספרד, כמובא בב"י או"ח סוס"י תקנו בשם האבודרהם, להכריז בבית הכנסת בשבת שלפני צום: "צום פלוני יחול ביום פלוני, יהפוך אותו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שהבטיחנו בנחמות, ונאמר אמן"
משמעות ביטול הצומות
ביטול הצומות והפיכתם לימי שמחה, לא זו בלבד, שיהיו ששון ושמחה על עצם ביטול הצום, אלא השמחה תהיה, למפרע, על היותם של הצומות בעבר, כיון שיתגלה שכל מטרת הצומות הייתה להגיע לבניין בית המקדש השלישי, בבחינת: "אודך ד' כי אנפת בי" ו"אודך ד' כי עיניתני", ותהיה הודיה לד' על הצרות וייסורי הגלות עצמם, ועל זה אמרו חז"ל "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" שהרי האבלות והצער הם שגרמו והביאו את הזכות לבניינה של ירושלים (ליקוטי שיחות חלק ט"ו הערה 24).
ימי בין המצרים – כימי חול המועד
כתב החתם סופר זי"ע בדרשותיו (דרוש ח' טבת תקפ"ח) בשם קדמונים, ימי בין המצרים ייהפכו לעתיד לבוא, לימי ששון ושמחה, ויהיו כמו "חול המועד" שבין שני ימים טובים: "שבעה עשר בתמוז" ו"תשעה באב"..
ביטול המועדים
אמרו חז"ל: "כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם, אמר רבי אלעזר, אף יום הכיפורים לא ייבטל לעולם, שנאמר: "והייתה זאת לכם לחוקת עולם" (מדרש משלי ט, ב וילקוט שמעוני רמז תתקמ"ד).
וכך פסק הרמב"ם הלכות מגילה ב, י"ח: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל פה, שאינן בטלים לעולם, ואעפ"י שכל זיכרון הצרות יבטל, שנאמר: "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני", ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
זמן הביטול: כדברי הרמב"ם – בימות המשיח. אמנם, ב"תפארת ישראל" למהר"ל פרק נ"ג וב"מגיד מישרים", לבית יוסף ויקהל – ביטול זה, מוכרח שיהיה לאחר מכן, בתחיית המתים ובאלף השביעי.
משמעות הביטול
שאלה: אחד מעיקרי האמונה שהתורה היא נצחית ומצוותיה לא יתבטלו ולא ישתנו לעולם, אם כן, הכיצד יבטלו מועדי ד' וימים טובים המלאים וגדושים במצוות מן התורה ומדברי סופרים.
כמה תשובות בדבר
א. ב"ספר העיקרים" [להר"י אלבו] מ"ג פרק ט"ז: ניצחיות המועדים היא, שלא נבטל אותם מעצמנו, אבל על פי השם, כבר אפשר שיבטלו, וכן משמעות דברי ה"שדי חמד" בקונטרס הכללים מערכת הגימ"ל סי' ע"ו. בבחינת על פי ד' יחנו ועל פי ד' ייסעו. ואם הם מועדי ד', אז, תקראו אותם מקראי קדש".
ב. במהר"ל ב"תפארת ישראל" פרק נ"ג: "זמן ביטול המועדים יהיה בעת שהעולם כבר לא יתקיים במתכונתו כהיום, אלא בעולם התחייה – העולם הרוחני, שבו "מצוות בטלות" ואין בזה סתירה לנצחיות התורה, שהרי בתורה עצמה נקבע שבהגיע העת והזמן בו ישתנה העולם מהנהגתו עכשיו, המצוות לא ינהגו בו כפשוטן, והמועדים אשר יישארו – פורים ויום הכיפורים, מפני ששניהם עניינם חיים שלמעלה מהמוות, בפורים – נצלו מגזרת מיתה לחיים וביום הכיפורים – שבים מן החטא וזוכים להינצל ממות לחיים, וממילא שייכותם לעולם התחייה שעניינם חיים נצחיים".
ג. רבי שלמה אלקבץ זצ"ל בספרו "מנות הלוי" על הפסוק באסתר "וימי הפורים וגו': ביטול המועדים, היינו שניסי ההצלה של המועדים (כגון "זכר ליציאת מצרים" "זכר לענני הכבוד" וכו'), שהם היו הסיבה לקביעתם, יישכחו ברוב הצרות, שטרם הגאולה, ורק פורים ויום הכיפורים, שהם ימים הנעלים ביותר, בהיות שקיימו בהם "קיימו וקבלו עליהם – מה שקבלו בסיני: וביום הכיפור "ונסלח לכל עדת בני ישראל" ועונים ואומרים: "ד' הוא האלוקים" זיכרון עניינם וסיבתם לא יסוף מהם ומזרעם לעולם.