מֵהלכות קטנים ונשים ביום הכיפורים
* קטנים בריאים מגיל תשע ומעלה, וקטנים חלשים מגיל עשר ומעלה, חייבים ביום הכיפורים ב'תענית שעות', דהיינו, שיש לאחר את זמן אכילתם בַּיום באיחור ניכר.
* קטנים מתחת לגיל תשע פטורים מלצוּם ביום הכיפורים, ומותר אף להאכילם ולהשקותם; ויש למונעם מלצוּם אף אם רצונם בכך.
* חובת חינוך הקטן לקיום מצוות עשה מוטלת על האב, ונחלקו הפוסקים אם חובת החינוך מוטלת גם על האם. וכשהאב אינו בחיים – יש אומרים שחובת החינוך מוטלת על האם ועל בית הדין.
* אשה מעוברת, חייבת לצוּם ביום הכיפורים, ולדעת רוב הפוסקים, למרות שבזמננו המעוברות חלשות יותר מבעבר, אין שינוי בדין זה, והמעוברות חייבות לצום ככל אדם.
* יולדת עד לשלושה ימים מגמר הלידה, פטורה מלצוּם ביום הכיפורים. אם לדעתהּ אינה זקוקה לאוכל, תאכל פחות מ'כשיעור'; ואם לדעתהּ היא זקוקה לאוכל, תאכל כרגיל, ויש שהורה שגם באופן זה תאכל פחות מכשיעור. ואם לדעת רופא די לה בפחות מכשיעור, תאכל פחות מכשיעור.
* אשה מניקה, חייבת לצוּם ביום הכיפורים; אולם, אם הצוֹם יגרום לצמצום אפשרות ההנקה, ויש בדבר חשש סכנה לתינוק, הריהי פטורה מלצוּם.
מֵהלכות החולה ביום הכיפורים
* חולה שאין בו סכנה, אשר קיים חשש כי הצום ביום הכיפורים יגביר את מחלתו, ויגרום להתפתחות מצב של סכנה, רשאי לאכול ולשתות, בהתאם לצורך. וחולה שאין בו סכנה, עליו להיוועץ ברופא, או בישראל המתמצא בתחום מחלתו, אם יש חשש סכנה בצוֹם. ונחלקו ראשונים בנוגע לחולה שיש בו בכנה, אם אף הוא זקוק לאומדן רפואי, או שרשאי לאכול ללא הוראת רופא.
* חולה הסבוּר כי עליו לאכול ביום הכיפורים, ניתן להאכילו אף כאשר לדעת רופא הוא רשאי לצוּם; ומאידך, כאשר לדעת רופא אינו רשאי לצוּם, והוא סבור כי באפשרותו לצוּם – אין להתחשב בדעתו, ואף אם הוא עצמו רופא מומחה.
* חולה אשר קיימת לגביו מחלוקת בין שני רופאים אם הצוֹם ביום הכיפורים עלול להביאו לידי ספק סכנה – לא יצוּם; ואפילו אם החולה עצמו הוא הרופא שסבור יוכל לצום.
* לשיעור כ'כותבת' הנוגע לאכילת החולה ביום הכיפורים, קיימות הגדרות שונות, ועל פיהן כתבו הפוסקים מידות שונות במידות זמננו, הנעות בין 30 ל־48 סמ"ק.
* חולה הזקוק לאכול ולשתות ביום הכיפורים, עליו לברר איזו כמות נחוצה לו למשך כל היממה של יום הכיפורים, ויחלק כמות זו לחלקים הפחותים מ'כשיעור', ויאכל אותן בהפרשי זמן של 'כדי אכילת פרס'.
* יש אומרים שחולה הנמצא במצב של סכנה, רשאי לאכול ביום הכיפורים כדרכו, ויש שהורו לסמוך על דעה זו במקרה שהתירו לחולה לאכול יותר מ'כשיעור' – שלא להצריך אומדן בכל אכילה מחדש, אם אכן הוא זקוק לאכול יותר מכשיעור.
* לדעת פוסקים רבים, אין חובה לתת עירוי נוזלים דרך הוְריד למשך יום הכיפורים, כדי לאפשר לחולה לצוּם ביום הכיפורים; ואדרבה יתכן שראוי להימנע מכך.
* חולים וילדים האוכלים פת ביום הכיפורים, יאמרו בברכת המזון 'יעלה ויבוא', וכשחל בשבת – יאמרו גם 'רצה'. ואם שכחו להוסיף הוספות אלו, לא יברכו שנית.