אחר אין-ספור סיבובים, חיפושים מעייפים וסיבוכים בין השבילים הישנים בניסיון למצוא את הכתובת, החלטתי שאני חייב לשאול מישהו. למרות שאני דוגל תמיד בלהסתדר לבד, ומשתדל בדרך־ כלל שלא לשאול אנשים, החלטתי הפעם להתגבר על הבושה ולשאול מישהו.
ולא היה זה סתם מישהו. פשוט, כשראיתי אותו מסתובב שם בסמטה כשנעלי־ בית לרגליו והוא מתהלך לו כ'מכיר ורגיל', היה לי ברור שאצלו אמצא מענה.
אזרתי אומץ ושאלתיו, שמא הוא יודע כיצד מגיעים לרחוב מודיעין.
"אני לא מקומי", היתה תשובתו.
איך יכול להיות? אתה נראה אחד שמכיר כאן טוב, אמרתי לו באומץ לא־לי.
"לא ולא", הוא הפטיר בצניעות, "פשוט אחותי גרה פה, אז אני מכיר רק את הרחוב שלה"…
לא התייאשתי. המשכתי ללכת ישר, וברגע שראיתי אדם שיוצא מפתח ביתו, דבר שהעיד כי הוא בן בית בשכונה הזאת, מיד ניגשתי אליו. סלח לי, אתה מקומי? שאלתי בהיסוס.
"כן", השיב.
היכן זה רחוב מודיעין? שאלתי.
"מודיעין???" הוא חזר אחרי בתוספת כמה סימני שאלה, והתחיל להסביר: "נדמה לי ששם למעלה אתה לוקח שמאלה ואח"כ עוד פעם שמאלה… סליחה, סליחה, טעיתי, נדמה לי שזה בכלל בצד השני. אֶההההה…" הוא החל חושב בקול, "אֶההההה… אני חושב שכדאי שתשאל מישהו אחר, אני לא רוצה להטעות אותך.
בסוף הסתדרתי, מצאתי את רחוב מודיעין ואין מה לדאוג. אבל דווקא הסיפורים האלו קצת הדאיגו אותי. החבר'ה האלו, שהיו נראים לי 'בני בית' באותה שכונה, לא יודעים ולא מכירים רחוב או שניים לידם?? זהו מצב לא נעים בכלל.
הגמגומים שלהם קצת הלחיצו אותי, נזכרתי בדברי הגמ' (קידושין ל.): "ושננתם" – שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד. האם אני יכול לעמוד בזה? – שאלתי את עצמי.
הרי אני בחור ישיבה, שם אני נמצא כל ימי ולילותי, הגמרא והסטנדר הם ביתי. פעם בארבע שבועות אני יוצא הביתה לשבת, אולם בעיקרון קבעתי את מושבי בבית המדרש. אבל – האם אני אכן 'מקומי'? כששואלים אותי על הגמרא שאני לומד, האם אני יודע להשיב? האם יכול אני לחזור בע"פ שקלא וטריא על הדף בסיומו של כל יום?
כבחור ישיבה, בן־ בית ברחוב ה"תלמוד", תושב שכונת "עיון ובקיאות", האם אוכל להסתפק בידיעה של דף אחד גמרא?! אותו רחוב בו אחותי גרה (עי' סנהדרין ז:)? אותו דף עליו הייתי צריך להבחן…
הרי אני נראה 'מקומי' לחלוטין, כל ימי ולילותיי, אני ספון בהיכל הישיבה, משקיע את עצמי בלימוד ובהתקדמות עוד ועוד, האם כבר הגעתי לשלב של "אם ישאלך אדם – אל תגמגם"?! איך אוכל ללכת לישון מבלי לחזור בע"פ שקלא וטריא על הסוגיות אותן למדתי היום?? איך אוכל להיות שאנן אם עדיין אינני יודע ישר והפוך את מסכת 'נדרים' אותה למדתי השנה?
לקראת סיום 'זמן קיץ', כל אחד מוכרח לשאול את עצמו: האם אני לוקח איתי את המסכת הביתה ל'בין הזמנים'? האם המסכת שלמדתי היא חלק ממני, נחלת עולם לכל ימי חיי?
נותר לנו עוד קצת פחות מחודש, הבה נעשה הכל כדי להתמצא היטב בשכונה שלנו…