הימים שאנו מצויים בעיצומם, תוך כדי חוסר וודאות עם הדיבורים על חזרתה של הקורונה, כשהמצב הבריאותי לוט בערפל, והעולם הכלכלי בכל רחבי תבל טרם התאושש, כל לב יהודי תמה וחסר מנוחה. כל מי שעיניו בראשו, מבין מיד שהמצב בעולם תובע, יש בזה הרבה יותר מרמז, סוג של תמרור בוהק מאבא שבשמים. מה הוא מבקש מאיתנו? מה הוא תובע שנבצע?!
קשה לדעת דרכי בורא עולם, ובכל זאת, ניתנת לנו הזכות להתבונן בהיסטוריה של עם ישראל, ולדלות פנינים ממה שגילו לנו חכמינו ומאורינו, מהם נלמד כיצד לפעול בעת הזאת. אחת הפרשיות הכאובות שחוו בני ישראל במדבר, הינה ה'נחשים השרפים' שהסתובבו בעם, נושכים ומדביקים ארס, ויוצרים מהומה גדולה במחנה. בורא עולם מבקש ממשה רבינו להציב נחש נחושת על עץ גבוה, וכל הנשוך – כל מי שנדבק במגיפת הנחשים המשתוללת, ירים עיניו אל נחש הנחושת ויחיה.
את משמעות 'סדר הרפואה' הפלאי הזה, חושף בעל ה'אור החיים' הקדוש זי"ע בביאורו בפרשת חוקת, פרק כ"א פסוק ח', ודבריו עומדים ומזהירים, עד שנצטט אותם בלשונו המתוקה מדבש: 'כי השם חפץ שעיניהם יהיו תלויות לאביהם שבשמים, למחייתם ולכל צרכיהם וללא מבטח זולתו… כדי שיהיה ליבם תמיד באין הפסק קרוב להשם, כבן המצפה לשולחן אביו ערב ובוקר בכל עת וזמן!'
כלומר: הסיבה לכך שבורא עולם הביא קשיים על עם ישראל במדבר, היתה כדי שישאו אליו עיניים. כדי שיתפללו אליו, יתחברו אתו, יבקשו ממנו – ויחושו שהם סמוכים רק על שולחנו. בני ישראל התרעמו והתלוננו על הקשיים, ולכן שלח להם ה' עוד קושי, גדול מקודמיו, למען יידעו כי זו ורק זו הדרך: להרים עיניהם ולצפות לבורא עולם, לבקש ממנו ולהתחנן לפניו. ולכן, גם רפואתם היא רק בנשיאת עיניהם השמימה, כי זו מטרת הקשיים מלכתחילה!
הנה התשובה: הקב"ה מצפה שנרים אליו עיניים. שנתפלל אליו, מתוך המתח והדאגה, מתוך חוסר הוודאות נשוב ונישא אליו עיניים, נתחבר אליו מחדש ונדבר אתו על הקשיים שלנו!
אשרינו שזכינו לחיות בתקופה, שלמרות הדאגה השוררת בה – יש בה כזו מעלה ייחודית. כל אדם, בכל רחבי תבל, יודע שאין לו שליטה על המחר. העולם כולו מבולבל ונבוך, ובני האנוש בתוכו – מודאגים ותוהים. זה כמו פנס בוהק בעוצמה: יהודי, פתח את העיניים ושא אותן לאבא, תדבר אתו ורק אתו, רק לו יש שליטה על המצב, רק הוא יכול לעזור!
פרשת השבוע מספרת על בני ישראל שהרגו את בלעם בחרב. רש"י מגלה שנהרג בחרב בדווקא, כיוון שהוא ביקש לפעול בחרב שלנו – היא הפה בו אנו מתפללים, ולפיכך גזלנו ממנו את חרבו שלו, והרגנו אותו בעזרתה. כי הנשק היהודי הוא הפה – החרב שלנו. אנו מתפללים לבורא עולם, מבקשים ממנו, פורשים את קשיינו בפניו ומתחננים לעזרתו – זה ורק זה הנשק שלנו, בעזרתו ננצח כל צרה וצוקה, אוייב ומועקה, בעיה וקושי!
זה הזמן להבין את האיתות האלוקי, לשאת עיניים לבורא עולם. לו יש שליטה על המצב, כן, גם עכשיו. עכשיו אנו גם רואים זאת בעיניים, חשים את זה בכל יום. אחים יקרים, יש לנו נשק חזק, מנצח וירוסים ומדביר נגיפים, מבטיח נחת יהודית ומעמיס חשבונות בנק, פותר בעיות ושובר מחסומים, ולנשק הזה קוראים: תפילה.
הבה נשתמש בנשק הזה, עכשיו הזמן לנצל אותו. לבוא לבורא עולם שלוש פעמים ביום, לבקש ולהתחנן לפניו. להתפלל כראוי, בכוונה, בהתלהבות, ביישוב הדעת, להגיע בזמן לתפילה ולכבות את הסלולרי מתחילת התפילה ועד סופה. זה הזמן לחדד ולאמץ את נשק התפילה שלנו, כי בורא עולם הטיל עלינו את הקושי כדי שנשתמש בכח התפילה ונישא אליו עיניים, אז נעשה זאת בשמחה ונתחבר אליו באהבה, והוא רחום שומע תפילת כל פה ויושיענו בקרוב מאוד!
מהו יעד הדולרים?
כשנקלע ר' משה, יהודי יקר וירא שמים מבני ברק, לניו יורק ההומה, חש היטב מהי תחושת זרות. הוא הסתובב בעיר שלא בטובתו, הגיע שלא מרצונו. בנו הקט נולד עם בעיה רפואית, וכל הבדיקות והבירורים העלו כי עליו לעבור טיפול הנערך רק במרכז רפואי נודע בניו יורק. כך נקלע לעיר זרה ומנוכרת, נושא את בנו בעגלה בדרכו לבית החולים.
הטיפול נקבע מראש, וגם שולם מראש, ולא בזול… 100,000$ דרשו הרופאים, ועוד בשבתו בארץ דאג ר' משה לארגן את הכסף. גייס מחסכונותיו, ביקש מחבריו, לווה סכומי עתק, ושלח את הכסף בהעברה בנקאית לבית החולים המפורסם. עתה הגיעו ר' משה ורעייתו לבצע את הטיפול, שאורכו הצפוי היה שש שעות.
לאורך כל השעות האלה ישבו ר' משה ורעייתו מחוץ לחדר, כשלבם משתפך בתפילה ותחנונים לבורא עולם. שעה קלה לפני המועד המתוכנן לסיום, יצאו מהחדר שני רופאים, פנו להורי הפעוט ואמרו: 'האמת היא, שבמהלך הטיפול התברר כי ישנם בעיות נוספות נוספים הדורשות טיפול. זה אומר שהטיפול יתארך עוד שש שעות, ולא זו בלבד, אלא שנדרש בגינו תשלום נוסף, בסך 100,000$ נוספים. אתם רוצים להמשיך במתכונת הזו?'
ר' משה ורעייתו היו המומים. לגייס מאה אלף דולר נוספים? רבונו של עולם, מנין?! – הרי עבור מאה אלף הדולרים הראשונים התאמצו מעל ומעבר. לגייס כאן ועכשיו מאה אלף דולר נוספים, בעודם בארץ זרה ומנותקים מהקהילה?!
ובכל זאת, חיי בנם שווים כל הון. הם החליטו להמשיך בטיפול, וכמובן – המשיכו להתפלל, כשהם מוסיפים בקשה שבורא עולם יהיה בעזרם, ומאה אלף הדולרים הדרושים 'יפלו' עליהם משמים, שכן אין להם קצה חוט מנין לגייס סכום כזה…
בעודם מתפללים בדמעות, עבר שם יהודי מקומי. הוא ניגש אליהם ושוחח עימם בנעימות, ביקש להבין על מה ולמה הם כה מתוחים ומודאגים, מתפללים ומתחננים. כשהסבירו לו את מצוקתם, יעץ להם לפנות ליהודי עשיר הגר בקרבת מקום, לנקוש בדלתו, להסביר לו את המצוקה, ולבקש את עזרתו – אולי יחוס וירחם על בנם הפעוט ויציל נפש מישראל…
ר' משה, נבוך וחסר אונים, החליט לנסות. נכון, אין לו היכרות מוקדמת אתו, ונכון גם שקשה להאמין שיוכל להגיע אליו בלי לקבוע פגישה, לשוחח עמו, להסביר את המורכבות, ולצאת עם סכום שיש בו כדי לכסות את ההוצאות. ובכל זאת, החליט לעשות את ההשתדלות, ופנה לביתו של הגביר.
כשנקש בדלת, היא נפתחה מיד בידי הגביר בעצמו. הוא הזדהה בשם 'יונגרמן מבני ברק', שכן הוא אברך, והמילה אברך מתורגמת באידיש למילה 'יונגרמן'. הוא ידע שהגביר לא מכירו, ולכן הזדהה בסתמיות כאברך בני ברקי, 'יונגרמן מבני ברק'.
הגביר שמע זאת, והגיש לו מיד מעטפה חתומה. 'אני רוצה לדבר איתך בקשר לתרומה כספית' – אמר האברך במבוכה, ואילו הגביר השיבו: 'למה אנחנו צריכים לדבר? נתתי לך את כל מה שאתה צריך, הכל במעטפה, סע לשלום!' – סיים, וסגר את הדלת אחריו. האברך יוצא מהגביר, פותח את המעטפה, ומגלה בתוכה המחאה חתומה, עליה מתנוסס הסכום:
100,000$!
כן, אכן כן! נס ופלא! ר' משה הסיק כי אין לדעת איך וכיצד, מן הסתם הגביר דנן כבר שמע על מצוקתו, והכין עבורו שיק. כך או כך, הרי הוא עתה שמח וטוב לב, רץ לבית החולים בצעדי ריקוד, מעביר את השיק למזכירות החותמות כי גם השלב השני – שולם, ושב להמתין מחוץ לחדר
הטיפול הסתיים בהצלחה. כשהורי הפעוט מהללים את בורא עולם על הנס ופלא שגרם עימם. אלא שביום המחרת, קיבל ר' משה שיחת טלפון מוזרה, שהבהירה כי אולי מדובר בטעות בכתובת…
על הקו, היה הגאון רבי שלום מאיר יונגרמן זצ"ל, ראש ישיבת 'זכרון יעקב'. הוא שאל כמה שאלות, ואז התבהרה הטעות: הרב יונגרמן, ראש הישיבה, הוצרך לסכום של מאה אלף דולר. הוא הפעיל מאמצים ושתדלנים שונים שידברו על לבו של הגביר, וסיכם עם הגביר כי יבוא לקחת את השיק ביום פלוני בשעה 4:00 אחה"צ.
הוא באמת הגיע באיחור קל, אלא שר' משה הגיע לביתו של הגביר בדיוק באותו יום ובדיוק בשעה 4:00, וכשהזדהה כ'יונגרמן' – אברך, קיבל את השיק מידיו של הגביר… דקות אחר כך נקש הרב יונגרמן בדלת, אלא שהעשיר טען שכבר העביר את השיק ל'יונגרמן' אחר שנקש בדלתו בשעה היעודה!
ר' משה התנצל מעומק לבו, אלא שלא היה יכול להשיב את הגלגל לאחור. הוא כבר העניק את השיק לבית החולים, שילם בעזרתו. כשהתחוורה לעשיר הטעות שקרתה, הבין כי יד ה' כיוונה את העניין להציל את בנו הפעוט של ר' משה, ונעתר להעניק להרב יונגרמן שיק נוסף, בנוסף לשיק שכבר העניק לאברך 'יונגרמן'
כשחזר הרב יונגרמן לארץ, סיפר את הסיפור המפעים למורו ורבו, הגאון רבי חיים גריינימן זצ"ל, שהתפעל מאוד מיד ההשגחה העליונה. כיצד קרה שבדיוק הפעם הרב יונגרמן איחר לפגישה, ובדיוק הגיע אברך שהזדהה באידיש כ'יונגרמן', ובדיוק היה מדובר באותו סכום… – הרי זה לא יאומן כי יסופר!
נענה רבי חיים גריינימן והשיב: 'האמת, שאין בכך כל פלא. כאשר זוג יהודים בוכים ומתחננים לבורא עולם מלב נשבר, ומבקשים ממנו מאה אלף דולר, תולים עיניים רק בו ומייחלים בתפילתם רק אליו – אין ספק כי בכוחם לשנות מערכות שמים, להסיט 100,000$ ממסלולם המקורי לטובתם. הרי זה בדיוק הכח של תפילה!'
סיפור מופלא זה, אותו סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, מעורר את הלב: הנה כי כן, כמה גדול כח התפילה. יהודי אחד מתאמץ ומשתדל לקבל תרומה של 100,000$, ויהודי אחר, בתפילה מעומק הלב ומעמקי הנפש, בתחנונים אמיתיים ובדמעות שליש, פשוט זוכה בכסף כזכיה מההפקר!
אחים יקרים, אין לנו אלא את כח הפה, את כח התפילה. בכל זמן ועת ובפרט עכשיו, הבה נתפוס את כח התפילה בשתי ידינו, נאמץ אותו אל ליבנו. עתה הזמן להתחזק בתפילה בכוונה, בהתלהבות, בהגעה הזמן וביישוב הדעת – בלי הפרעות ובלי צלצולי טלפון טורדניים. כעת הזמן לחזק את התפילה ולשאת עיניים מייחלות לשומע תפילות עמו ישראל, והוא ישמע את תפילותינו ויחיש את ישועתנו!
נהג אוטובוס או מחלק לחמים?
את הסיפור הבא שמעתי מבעל המעשה בעצמו, ומעשה שהיה כך היה: בעל המעשה הוא נהג אוטובוס, המשרת בקו 415 בבית שמש. באחד הימים הקדים לבוא לעבודה לפני זמן צאת האוטובוס, והחליט כי בזמן שנותר לו יחפש לעשות מעשה טוב. על אתר ירד מהאוטובוס ופנה למכולת סמוכה, רכש בה 2 ככרות לחם ו-2 תבניות ביצים, וביקש להעניקן לנזקק.
רק לאחר שהמוצרים היו בידיו, נזכר שבעצם הוא לא מכיר כאן איש. הוא עצמו אינו מקומי, רק משמש כנהג אוטובוס. עכשיו יש בידו שקית ובה לחמים ותבניות ביצים, אבל הוא לא באמת יודע מה לעשות בשקית שבידיו… הוא חוכך בדעתו, ולפתע נזכר: כן, יש לו ידיד נעורים שלמד אתו בחברותא בישיבה לפני כמה שנים טובות. אם אינו טועה – הלה גר כאן בסביבה…
חיש קל הוא מברר את כתובתו של חברו מהעבר, ומגלה כי הוא מתגורר בבניין סמוך ממש, 3 דקות הליכה. 'נו, אותו ידיד נעורים הוא לבטח אברך שהפרוטה לא מצויה בכיסו', מהרהר נהג האוטובוס, 'אין ספק כי זו כתובת ראויה'. הוא מאיץ את פסיעותיו בדרכו לביתו של ידיד נעוריו, נוקש בדלת בשעת בוקר מוקדמת, ו…
כשהדלת נפתחת, חברו מקבל אותו בהפתעה מהולה בהתרגשות גדולה, הוא מביט פנימה ומגלה כי על השיש במטבח שקיות אוכל ריקות, אין בהן דבר. על כסא במטבח יושבת רעייתו של חברו ותהלים בידיה, מתפללת בדמעות. כשהוא מסביר לחברו כי 'בדיוק' נקלע הנה, 'בדיוק' רכש לחמים וביצים, ו'בדיוק' העלה בדעתו להעניק לו אותם, החבר מזנק בהתלהבות:
'הרי זה לא יאומן ממש! קמנו הבוקר, וגילינו שהלחם והביצים נגמרו אמש. הילדים שלנו מבקשים סנדוויץ' הכולל לחם וחביתה, אולם לא היתה בידי כל פרוטה. רעייתי החליטה שבמצב כזה יהודי מתיישב ומתפלל בכל לבו לבורא עולם, וזה מה שעשתה. ועיניך הרואות – היא יושבת ותהלים בידיה, והלחמים והביצים הגיעו אלינו עד הדלת, בידי חבר טוב ודואג שנזכר בי לאחר שנות ניתוק ארוכות, והביא לי בדיוק את מה שהתפללתי עליו!'
את הסיפור הזה שמעתי מבעל המעשה בעצמו, והוא מטלטל את הלב: ברגע אבוד, כשאין מה לתת בסנדוויץ' של הילד, התיישבה האשה הזו והתפללה. היא הבינה שהיא בשעת מצוקה, אין לה למי לפנות, רק אבא שבשמים יכול לעזור. והוא באמת יכול – כי רק הוא יכול היה לסובב את העולם כך שהנהג יבוא מוקדם לעבודה, יחליט לרכוש מוצרים בעיר זרה, יחפש כתובת עבורם, ויעניק אותם בדיוק לבית הנכון!
אחים יקרים, כח התפילה הזה הוא של כולנו, של כל יהודי. אבא שבשמים לא מנסה להקשות עלינו, הוא יוצר לנו קשיים כדי שנפתח את הלב ונדבר אתו, נבקש ממנו והוא יחוש לעזרתנו. הוא העניק לנו קושי בתקופה זו כדי שנחזק את הקשר עמו ונתפלל אליו מעומק ליבנו, הבה נעשה זאת בכל הלב, ונזכה שהוא יקבל ברחמים וברצון את תפילותינו!
חשבון חשמל ששולם בדמי דירה…
אם כולנו יודעים שחשבון החשמל מגיע אחת לחודשיים ומרוקן את חשבון הבנק באבחה אחת, הרי שיהודי אחד ניצול מגזירה זו. מסיבה טכנית לא ברורה, שמו נשמט ממערכות המיחשוב של חברת החשמל. ארבע שנים תמימות חלפו בלי שקיבל ולו חשבון חשמל אחד, והוא כבר הרהר אולי פטרו אותו מתשלום לנצח…
אלא שביום מן הימים, מערכות הבקרה חשפו את העניין, והוא קיבל חשבון חשמל על ארבע שנים בבת אחת. 50,000 ₪ תבעו ממנו לשלם, והוא חש אבוד במערכה. חמישים אלף ₪? – מנין לו סכום כזה בעיצומו של יום? מהיכן ישיג הון עתק שכזה ביום בהיר אחד?!
אלא שחברת החשמל לא אבתה לשמוע על פריסת תשלומים או פתרון אחר. אחת היא לה – התברר שמדובר בטעות, הוא צרך חשמל בסכום של 50,000 ₪, ועליו לשלם הכל, באופן מיידי. הוא ידע שאין לו מהיכן לשלם, ופנה לאבא שבשמים במילים שלו, כשהוא מבקש: 'אבא, מי כמוך יודע שאין לי מהיכן לגייס סכום כזה. אנא אבא, עזור לי לעמוד בזה!'
בינתיים הימים חולפים. הוא מוסיף להתפלל מעומק לבו, מצפה לישועה. אלא שביום בהיר נקשו בדלתו שני חשמלאים חמורי סבר, והודיעוהו כי יש לו רבע שעה עד שהוא מנתקים את זרם החשמל, וזו התראה אחרונה בהחלט!…
האברך חש אובד עצות, התפלל שוב לבורא עולם והחליט להתקשר לאמו, לשואלה אם יש לה רעיון מנין ללוות סכום כזה. בשומעה את דבריו, קפצה האם המבוגרת ממקומה ואמרה: 'בדיוק עכשיו, ממש עכשיו, חתמתי חוזה למכירת דירת ירושה שלי. שנה וחצי אני מנסה למכור, ובדיוק הרגע נחתם החוזה וקיבלתי 50,000 ₪ כתשלום ראשון בחתימת החוזה. הכסף מוכן לך!'
האברך נדהם מיד ההשגחה, כיצד בורא עולם עמד לצידו עד הרגע האחרון. הוא שילם את חובו והציל את המשך זרימת החשמל בביתו, וסיפר את סיפורו למען נדע כולנו: כן, יש לנו כתובת. אם יש לנו שעת צרה או מצוקה, זה נועד לחבר את זרם החשמל בינינו לבין אבא שבשמים, להדק אותו. הבה נפנה אליו ונדבר אתו, נתפלל אליו כראוי ובכוונה, ונזכה שהוא יושיענו ויגאלנו תמיד!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע')