"שומרי משמרת משכן ד'" (לא ל)
הגה"צ פה קדוש רבי שמואל הומינר זצ"ל, מחבר הספר 'עבד המלך' [באור על תרי"ג המצוות לפי סדר פרשיות התורה], היה עובד ה' אמיתי. הוא כונה בשם "החפץ חיים הקטן", על שם הספר שחיבר – עקרי דינים בהלכות לשון הרע. זכיתי, בסיעתא דשמיא, בהיותי בחור צעיר בישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק, להכיר את הצדיק הזה, ולהיות כבן בית אצלו, לשמוע את מוסריו המאלפים, ואת דברי החיזוק באמונה וביטחון שהיה מוסר. אף זכיתי לקבל ממנו את ספריו עם הקדשה חמה.
בשנים ההם העוני היה גדול מאד, אנשים היו רעבים ללחם. באחד ממכתביו מאריך הרב הומינר זצ"ל בדברי שבח והודאה לבורא עולם, על שזכה לאסוף כסף אחרי זמן רב כדי לקנות מגבעת, עד כדי כך!
הרב הומינר זצ"ל מספר שהיה לו חבר, אברך עני מרוד, שהיתה לו דודה עשירה שגרה בארצות הברית. מדי חג היתה היא שולחת סכום כסף נכבד, שהיה עוזר לו לפרנס את ביתו במשך כמה חודשים.
אך לפעמים עברה בלבו של אותו אברך איזו מחשבה של דאגה: "מה יהיה, עוד מעט הילדים יגיעו לפרקם, ואיך אממן את חתונתם?".
בצר לו פנה אל אותה דודה, וסיפר לה את אשר על לבו. הדודה הרגיעה אותו: "הסר דאגה מלבך, אני אממן את הוצאות נישואי ילדיך". נחה דעתו של האברך, ושמח בלבו על שזכה לדודה עשירה שפותחת לו את כיסה ביד נדיבה כל כך…
לימים שידך את ביתו עם בחור תלמיד חכם, והתחייב סכומי כסף גדולים, כשהוא סומך על הבטחתה של הדודה מארצות הברית. הוא כתב מכתב לדודתו, והודיע לה על השמחה במעונו. שמחה הדודה והודיעה שתשלח לו בדואר את סכום הכסף כפי שהבטיחה. לאחר כמה ימים הגיע המכתב מארצות הברית. הוא פתח את המעטפה וחשכו עיניו – בתוך המעטפה היה צ'ק עם סכום כסף פעוט, רחוק מאד מהסכום שהתחייב.
הוא שב ופנה אל דודתו, ורמז לה שסכום הכסף שקיבל ממנה אינו מספיק כדי לכלכל את הוצאותיו הרבות – אך פנייתו לא נענתה. בלית בררה נאלץ לכתת רגליו ולנדוד בין בתי נדיבים, כדי שיוכל לעמוד בהתחייבותו לנדוניה של ביתו.
חלפה שנה, והנה הגיעה גם הבת השנייה לפרקה. הפעם כבר ידע שאינו יכול לסמוך על דודתו. הוא הפציר בתפילה לפני ה' יתברך שיתמכהו ויסעדנו, ביודעו שרק ה' יכול לעזור לו.
לאחר שנסגר השידוך, הודיע על כך לדודתו. חשב בלבו: "גם אם היא תשלח את הסכום ששלחה בעבר, הדבר יועיל לי במשהו".
כעבור זמן הגיע המכתב, הוא פתח את המעטפה בלי הרבה צפיות. מה גדולה היתה הפתעתו, כשהתברר לו שהפעם שלחה לו הדודה סכום עתק, ממון מלא של כל הוצאות החתונה.
הוא פנה לרבי שמואל הומינר לדעת ולהבין פשר הדברים.
השיב לו: "בפעם הראשונה בקשת מהדודה, לא מהקב"ה, לכן הדודה שלחה מה ששלחה… אך הפעם הבנת כי אי אפשר לסמוך על הדודה, אלא רק על ה' יתברך, ידעת כי 'מאין יבא עזרי – עזרי מעם ה" (תהלים קכא, א-ב). פנית לה' בתפילה מעומק הלב, לכן ה' נענה לך, ושלח לך את מלוא הסכום הדרוש, ועשה זאת דרך הדודה!"
ללמדך כמה גדול כוחה של תפילה, ועד כמה צריך האדם להשליך יהבו על ה', ולהתפלל אליו מעמקי לבו – וחזקה על תפלה שאינה חוזרת ריקם.
יהי חלקי עם מי שחושדין בו ואין בו
היו תקופות שכתבו על מרן הגאון ראש הישיבה, רבן של ישראל, רבי אהרן ליב שטיינמן זצ"ל כל מיני מודעות השמצה, דברים מזעזעים שתצילנה אזנינו מלשמוע. תלמידיו בקשו לשמור על כבודו ולמחות כנגד המשמיצים. אמר להם: "אדם רוצה חיים טובים? יש סגולה בדוקה אחת – לא לענות לחורפיו דבר!".
כותבים עליך, משמיצים אותך – אל תענה! תשתוק! אם תענה, הם יקצינו עוד יותר. אם תשתוק, יש סיכוי שהם יתרככו ויורידו את מפלס הטינה כלפיך.
פעם בא אליו אדם והתלונן שחושדים בו חשד שווא. אמר לו הרב שטיינמן: "שיחשדו! מה אכפת לך? אתה הרי יודע את האמת".
"אבל קשה לי לחיות עם ההרגשה שמישהו חושד בי", אמר הלה.
ענהו הרב: "הרי רבי יוסי אומר: 'יהי חלקי עם מי שחושדין בו ואין בו' (שבת קיח ע"ב). הוא מכריז על כך שהוא רוצה לשבת איתך, ועם אחרים שחושדים בהם ואין בהם. אמר לי: כל כך רע לך לשבת במחיצתו של רבי יוסי?… תהיה מאושר בכך!".
להבליג, לא לענות
זכיתי לשבת במחיצת שר התורה ועמוד היראה, מרן ראש הישיבה, הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, כמה שעות בכל יום, חוק ולא יעבור. הייתי עד ראיה ושמיעה לכל מיני נושאים ועניינים צבוריים ופרטיים שעלו על שולחנו.
פעם באו אליו וספרו לו, שפרסמו מודעה משמיצה על אחד הרבנים. אמרו לו: "אי אפשר להבליג, צריך למחות"…
שאל אותם: "איך אתם חושבים למחות?".
"נפרסם מודעת מחאה".
אמר להם הרב: "הרי מודעה אחת תגרור אחריה עוד מודעה, ואחרי זה תבוא מודעת נגד… ברחוב ידברו על הרב הזה ועל הרב ההוא… שוו בנפשכם, אלו ביזיונות יגרמו לאותו רב שאתם חפצים לשמור על כבודו. הרי תשיגו את ההיפך הגמור".
"אם כן מה נעשה? מה עם כבוד התורה?".
"'כבוד אלוקים הסתר דבר'" (משלי כה, ב) ענה הרב. "במקום להגרר למלחמת השמצות, עדיף פשוט להבליג ולשתוק. יבוא בעל הבירה, ישתבח שמו, וישמור על כבודם של בניו".
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'משכני אחריך')