"ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (ז, יב).
כל ההבטחות והברכות שה' נותן לנו הן רק אם נשמור את כל המצוות, אפילו המצוות הקלות שאדם דש בעקביו. כי אם לא שומרים את המצוות הקלות, וכל שכן את המצוות החמורות – בטלה הבטחת הקב"ה לתת את כל הברכות הכתובות כאן.
לצערנו יש אנשים רבים הנוטים לכל מיני סגולות שאין להן מקור בהלכה. אינני מזלזל בזה חלילה, כי כולן יסודן בהררי קודש, אבל בראש ובראשונה צריך לקיים את הסגולה הגדולה ביותר, לשמור את כל ה'שולחן ערוך', להקפיד לדוגמא על זמן קריאת שמע ועל זמן תפילה. וכשיקפיד לשמור את המצוות אזי יקויים בו: 'והסיר ה' ממך כל חולי', ויהיה לו כל טוב.
לפנינו כמה עובדות בטיב שמירת התורה והמצוות, ובטיב ערכה של מצוה אחת!
בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היתה תקופה קשה ברוחניות לישראל , יהודים רבים החלו לזלזל בקיום התורה והמצוות כדת, צעירי הצאן נמשכו אחר כתות שונות של משכילים ודומיהם ורבים מפשוטי העם קיימו התורה למחצה לשליש ולרביע…
באחת מדרשותיו באותה תקופה, המשיל על כך מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל משל נאה:
היה היה איש אחד עשיר מופלג, יהודי אמין וישר דרך, אנשי העיר סמכו עליו והפקידו בידיו הנאמנות כספים רבים. כמעט לכל יהודי העיר היו השקעות שונות בעסקיו המסועפים של 'גביר העיירה' הנכבד.
והנה גלגל הוא החוזר בעולם, ולא פסח אף על אותו עשיר עסקיו הרבים החלו לנחול כישלונות ונפילות בזו אחר זו, ותוך תקופה קצרה הכריז האיש על פשיטת רגל.
תכף החלה בהלה גדולה בעיר, הנושים כולם שעטו במהירות לעבר ביתו ושדותיו וכל שאר נכסיו, בנסיון לגבות את חובותיהם מכל אשר תמצא ידם, אך הרבה כבר לא נשאר… האנדרלמוסיה שלטה בכול, אנשים רבים התגודדו סביב טירתו של העשיר (לשעבר), ובתוך כל המהומה הגדולה לא נמצא שום פתרון לסדור החובות הרבים.
כשראו כמה עסקנים מטובי הקהילה את המצב לאשורו, התארגנו תכף וערכו ספירת מלאי מסודרת ממה שבכל זאת נשאר ברשותו של האיש. כדי למנוע חטיפות ומריבות ערכו רשימה עדכנית של כל בעלי החובות. לאחר שהשוו בין שתי הרשימות נמצא באפשרות אותם נכסים מועטים לכסות עשירית(!) בלבד מסך כל החובות.
יצאו אפוא העסקנים בהכרזה אל הנושים: הואיל ויש בידי האיש כרגע רק עשרה אחוזים לתשלום החובות, הרי שכל מי שיסכים לוותר על תשעים אחוז מן החוב, יקבל תכף ומיד את תשלום עשרת האחוזים במזומן!
רוב הנושים נשמעו להערכה של הכלכלנים המומחים שבתוך תקופה קצרה ביותר גם נכסים מועטים אלו לא ישארו ביד האיש, והם ישארו ממש ללא כלום, ולפיכך עשו חשבון פשוט, שכרגע צריך להציל מה שנתן להציל ועדיף עשרה אחוזים במזומן וביד, ממאה שאין בהם ולא כלום… הלכו אפוא וקבלו עשרה אחוזים מחובם ושבו לביתם.
ברם, כמה יחידים חכמים ופקחים הבינו שכנראה אין שארית הנכסים מסתכמת במעט הזה הנראה כאן לעיני כול. ודאי הטמין הגביר במקום מחבוא עוד ממון לרוב. לכן לא הסכימו לוותר אף לא על פרוטה אחת.
לבסוף התברר כי אכן היתה ההכרזה על פשיטת הרגל כעין תכסיס להתפטר מכל אותם חובות, ואכן נמצאים עדיין ברשותו נכסים רבים, ורחוק הוא מפשיטת רגל…
נמצאו אותם שהתפשרו על עשרה אחוזים מחזיקים בעשרת האחוזים בלבד, אך החכמים שלא חתמו על ויתור ומחילת החוב, קיבלו את כל פרעון חובותיהם עד הפרוטה האחרונה.
כיוצא בדבר נראה המצב עמנו – הסביר ה'חפץ חיים' את הנמשל:
המון העם החליטו להסתפק בעשרה אחוזים בלבד מן התורה ומצוותיה… אך היראים הנבונים יודעים שתורתנו הקדושה לעולם לא תפשוט רגל, וכחוט השערה לא נפל ולא בטל, חלילה מן התורה. על כן במסירות נפש הם מקפידים בקלה כבחמורה, ואינם מותרים על שום מצוה שבתורה הקדושה, לקיימה כתיקונה!
סיפר הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל [גיסו של מרן ה'חזון איש'], שהיה מתלמידיו הקרובים של ה'חפץ חיים' זצוק"ל שבאותם זמנים היתה עניות קשה מאוד בבתי ישראל קדושים [וכפי שהתבטא הרב קסטל בשנינות: מי שהיו לו לשבת קודש שתי חלות מקמח לבן היה נקרא עשיר…] וה'חפץ חיים' היה תמיד מצר בצרתם של ישראל הנמקים בדלות ועניות ואביונות!
פעם אחת, בראותו את צערו הגדול של רבו ה'חפץ חיים' בענין זה, לבש עוז בנפשו, ואמר בחיוך שהוא רוצה לעשות 'עסקה' עם רבונו של עולם – הוא מוכן 'לתרום' שכר מצות הנחת תפלין אחת שלו, כדי שתושפע תמורתה פרנסה בשפע לכלל ישראל!
הוא ציפה שיאמר לו ה'חפץ חיים': וכי מה שוויה של 'הנחת תפלין' אחת בשביל לפרנס מכוחה את כל כלל ישראל?
אך להפתעתו, ענה לו ה'חפץ חיים' כדרכו במשל:
אדם אחד נכנס לחנות ממתקים קטנה, ובקש לרכוש 'סוכריה' זערורית [א צוקערל] המוכר נקב במחיר הסוכריה: חצי גרוש. שלף האיש מכיסו לקנית הסוכריה הקטנה שטר של מאה אלף רובל(!) ובקש עודף…
צחק המוכר וגחך: וכי בשטרות שכאלו – שנועדו לרכישת בניינים ולבצוע עסקות ענק – רוכשים סוכריות קטנטנות שכאלו?
כך הוא גם בנמשל, סיים ה'חפץ חיים' – וכי יודע אתה להעריך אל נכון שוויה של הנחת תפלין אחת? הרי לעומת כל הגשמיות של כל כלל ישראל ביחד, אין זה סכום הנפרט בסוג של מטבעות שכאלו כלל! כל חמודות תבל לא ישוו לקורת רוח קטנה שבעולם הבא. על דרך ששנינו בפרקי אבות (ד.יז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה".
(מתוך'טיב המעשיות')