"לשמור את כל דברי התורה הזאת" (יז יט)
מספר נכדו של הגה"צ רבי בן ציון פלמן: "נכנסתי לבית הסבא. בחדר הסלון, אם תקראו לזה סלון, ישב יהודי בצד השני של השולחן מול סבא, והרצה את צרותיו. האיש בכה מפעם לפעם. פירט את מצוקותיו אחת לאחת לפרטיהן ונבכיהן.
"סבא ישב מולו ושתק כל הזמן. כל העת הסתכל עליו חזק בעיניים, הקשיב מאוד ונענע בראשו, כאומר 'אני מזדהה אתך ומבין אותך'. מרחוק היה נראה כי בשתיקתו והקשבתו הוא מועיל לו יותר מכל הדיבורים.
"כך ישב עם האיש שעה ארוכה, עד שהחזיר לו לפחות זיק מתקוותו, להחזיק מעמד ולשרוד עוד כמה שבועות, לעמוד בניסיונות ולהתחשל.
"סבא לא שם לב שראיתי. לאחר כרבע שעה אמר לי: 'ישנם אנשים הבאים לשפוך את הצרות והבעיות שלהם, לא בשביל לקבל תשובה ועצה, אלא כדי שיקשיבו להם, שיאזינו למה שעובר עליהם, וההקשבה מרגיעה אותם". ע"כ.
מה למדנו מר' בן ציון?
כי מטבעות הכסף, הן הביטוי המגושם ביותר של צדקה. יש נתינת צדקה אחרת, גבוהה יותר, בה הצדקה לא ניתנת בכלל מיד ליד, אלא מתבטאת בחיוך של עידוד, לפעמים אפילו לא בחיוך, אלא בהקשבה, או בישיבה ליד העמית, לשבת סתם כך, אף מילה אינה נשמעת- רק קרבתו של הידיד היא שמעודדת ומנחמת, ובכך נותנים צדקה ביד רחבה! כי צדקה אינה מחפשת דווקא את המטבעות, אדרבה, לרוב היא מחפשת את הלב, את מבע הפנים, את העיניים.
היו הזדמנויות נדירות נוספות שר' בן ציון פלמן הזיל דמעות. מול בן אדם, שמועות של רחמים, אבל לפעמים דמעות של ערגה וגעגועים.
יהודי נכבד מבני ברק שהלך תמיד בצידי דרכים, ללא שיח ושיג עם שכנים וקרובים, סבל מבעיות גופניות מורכבות, היה מתלווה לרב פלמן, ונכנס קבוע פעם בשבוע כדי להתעודד, להשמיע ולשמוע דברי ניחומים. ר' בן ציון היה מסייע לו כספית.
ויהי היום והוא הגיע עד כדי דכדוך מקסימאלי מבחינתו. "הרגשתי נורא, היה לי מאוד רע בלב, נכנסתי לייאוש", סיפר.
"נכנסתי לרב פלמן, התיישבתי מולו והתחלתי לבכות. אני יושב ובוכה, בוכה ובוכה בלי מילים, והרב יושב מולי ושותק. מסתכל עלי, ולא אומר מילה.
"שמתי לב שגם מהעיניים שלו התחילו לזלוג דמעות, אבל הוא שתק כל הזמן.
"לאחר שנרגעתי קצת, פתח הרב ואמר לי כל מיני מדרשים וסיפורים המובאים בחז"ל, כמעט שעה ישבתי אצלו, והוא המשיך עוד מדרש ועוד מעשה. עד שנרגעתי, ואז הוא לחץ את היד שלי בחביבות, לא עזב את היד, וכך יחד איתי התרומם יצא וליווה אותי עד פתח הבניין למטה, תוך כדי שהוא מחזיק את היד שלי בעוצמה. הוא נפרד ממני באומרו: 'אני מחכה לך שוב!'…
"בהזדמנות אחרת כאשר ליווה אותי במדרגות, אמר לי דברי תורה, וכה אמר: 'כאשר גוי מצליח ועושה חיל, עולה לגדולה ולעשירות, הוא עושה מה שמתחשק לו וככל העולה על רוחו, בעיקר, לא חושב על אדם אחר מלבדו. עם המעמד שיש לו – הוא גוזל וחומס אנשים חפים מפשע, ללא נקיפות מצפון. הוא סוער עם ההרגשה שכל העולם שייך לו.
"'ומה קורה כאשר ההצלחה מחמיצה לו פנים? הוא מאבד כל טעם בחיים. ואפילו הולך ומאבד את עצמו לדעת… ואם מ'חסידי אומות העולם' הוא, הוא מזכה עוד כמה מחבריו, ולוקח איתו עוד כמה גויים… מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה…
"'אבל היהודי בכל תקופה ומצב, חושב על העתיד. כאשר מצליח ועושה חיל, הוא זוכר שגם במצב כזה העולם אינו הפקר, ויש מחר, שיצטרך לתת עליו דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים על כל מעשיו- אם יתנהג שלא ביושר.
"'וכאשר היהודי נופל ולא מצליח, נוחל כישלונות וביזיונות – אינו מתייאש, הוא יודע היטב כי יש מחר. ומחר הכול יכול להשתנות ובין רגע, ו'ישועת ה' כהרף עין', ברגע קטן הקב"ה יכול להוציאו מאפילה לאור גדול. כפי שרואים בחוש, שהקב"ה עוזר ומושיע ליהודי בעת צרתו, בדרך נסתרת ונגלית.
"'וזה העושר של היהודי, בין בגשמיות ובין ברוחניות: המחר עומד מול עיניו. ועל זה נרמז בתורה הקדושה' צעק רבי בן ציון לתוך האוזן שלי: "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך- למחר יהיה האות הזה' (שמות פרק ח' פסוק י"ט). המחר, המחשבה על העתיד מבדילה בין עם ישראל לגויים'".
התוצאות של טריקת הטלפון
אברך בכולל של ר' בן ציון 'תפארת משה', עמד מול מבוי סתום בעת שלא קיבלו את בתו לסמינר. הוא ביקש מרב"צ שידבר עם המנהל. ר' בן ציון התקשר אליו, ופתח את השיחה בפשטות: "כאן מדבר שלום בן ציון פלמן, רציתי להמליץ על משפחת… שהוא אברך חשוב". המנהל זעם והגיב בתקיפות: "יקירי, אינני יודע מי אתה, אבל תשמע טוב, אין על מה לדבר, חבל על זמני ועל זמנך", וטרק את הטלפון.
ר' בן ציון הוציא מיד ספר תהילים, והחל לומר תהילים בבכי.
הבן שליט"א נכנס בדיוק לבקר את אבא ואמא, ולהפתעתו ראה את אבא בוכה עם ספר תהילים. מה קרה, האם מישהו חולה, חלילה?
אבא הגיב: "ביקשתי עבור יהודי מסוים שיקבלו את בתו לסמינר, עשיתי את החובה שלי, והרי הקב"ה יכול לחולל את ההצלחה – את הנס, ואני אומר על כך תהילים"…
תמסור תודה להקב"ה – בחוץ לארץ
מספרים: יהודי יקר נכנס לאחד מזקני ירושלים זצ"ל, וסיפורו בפיו, כי הוא מתפלל על הפרנסה—שמתקשה בה מאוד. ובמקביל בקרוב הוא יוצא בעזרת ה' לחוץ לארץ – למסע גיוס כספים, כי אמרו לו שבארה"ב יכולה להיות לו סייעתא דשמיא גדולה, להשיג כספים ולשוב לארץ באמתחות מלאות.
הזקן הירושלמי בירך אותו בחום, ואמר לו כי ימים בודדים לפני הנסיעה שיכנס עליו, כי הוא מעוניין לשגר פריסת שלום מיוחדת למישהו.
הגיע היום, נכנס היהודי ואמר לצדיק הירושלמי: "המזוודות סגורות ומוכנות, עוד כמה ימים אני נוסע בעזרת ה' יתברך, ובאתי לקבל את השליחות".
"אוהו! שכוייח שהגעת! תשמע היטב", אמר, "מיד כאשר המטוס ינחת על יבשת ארה"ב, במטותא ממך, שתמסור שם בשמי תודה לקדוש ברוך הוא, ובאותה הזדמנות תבקש ממנו, מהקב"ה, שהנכד שלי יבריא, ותאמר לו כי אני ורעייתי זקוקים לישועה ורפואה".
האיש לא הבין מה עניין הקב"ה לארה"ב, ומה היהודי רוצה ממנו, והגיב: "מה אני קשור לבעיות הללו, וכי הרב אינו יכול לבקש מהקב"ה שירפא את נכדו?!"
השיב לו הזקן: "בכל זאת מבקש אני ממך שתעשה למעני, ובהתנצלות על שאני מטריח אותך- תמסור ד"ש ותבקש למעני".
האיש הביט בו בהשתוממות: מה זקן ירושלמי נטפל אלי, מה הוא רוצה ממני?!
הזקן הצדיק הסביר: "אמרת לי, שאתה מתפלל הרבה על פרנסה, ובמקביל עם התפילה אתה נוסע במיוחד לאמריקה, הבנתי כי שם אתה מוצא את הקב"ה שייתן לך עזרה, ולכן אני מבקש, שכאשר תמצא שם באמריקה את הקב"ה, הממתין לך שם בארצות הברית, תבקש גם משהו בשבילי… על הנכדים ועל זוגתי החולה".
"חלילה!", הזדעק היהודי ירא השמים, "הקב"ה נמצא בכל מקום! לא אמרתי כלום, לא התכוונתי לכלום!"
הביט עליו היהודי הירושלמי הפיקח: "אז אם כן, מדוע אתה טורח ואורז פעקאלאך ומזוודות, כדי לקבל סייעתא דשמיא באמריקה? מדוע אתה חושב שה' יכול וממתין לסייע דווקא למי שמרחיק אליו לניו יורק, ולא למי שנשאר כאן בירושלים?!"…
סיפור נאה. שיחה נאה.
סיפר דומה במקצת נכתב במדרש. והרב פלמן היה מרבה לצטטו (ויקרא רבה פט"ו):
מעשה באיש שהיה לו פה מפיק מרגליות, והנה שבת אחת על שולחנו אמר לאשתו ולילדיו: "שמעתי מפי אחד מגדולי התנאים, כי לכל אחת מהשערות שבגוף יש גומה בפני עצמה, ומשם היא ניזונת- 'כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה'. ריבי רבבות שערות ובמקביל ריבי רבבות גומות, כדי לזון כל שערה בודדת ממקורה המיועד לה".
אשתו המתינה לסיום תיאורו, ודבריו המפיקים מרגליות, ואז שאלה אותו: "אם כן מדוע אתה מתכונן לצאת בשבוע הבא למרחקים, לתור אחרי פרנסה ולהשאיר אותי כאן בבית לבד? ממש תמוה, אם לשערה אחת מתוך מאות אלפים, בגוף אחד קטן, הקב"ה ברא גומה שמשם היא יונקת וניזונת, אז דווקא לך הוא לא ברא גומא כאן לידנו, שאתה חייב לחפש פרנסות אי שם באפריקה? אם כן, בבקשה ממך, תישאר בבית ותחפש את הגומה שנבראה במיוחד בשבילנו, תמצא בשבילנו סיוע כלכלי כאן קרוב, מתוך הגומה המוכנה לך מהקב"ה".
הבעל קיבל את ההערה הנוקבת של זוגתו. פירק את המזוודות, לא יצא לדרך ונשאר בביתו. מצא עבודה סמוך לבית ופרנס את עצמו. מעשה שהיה- מדברי חז"ל.
(מתוך הספר 'ספר ללא שם')