"וקרא בו כל ימי חייו" (יז יט)
פעם סיפר רבינו שהווה עובדא, באיש שנסע לארץ רחוקה להביא טרף ופרנסה לביתו, ובארץ ההיא הבצלים היו יקרים מאד, והיהלומים היו מתגלגלים בעפר ולא היה להם שום ערך. האיש שהה שם כמה שנים, והתרגל לחשוב שבצלים הם החשובים ביותר, ולכן אגר לו הרבה בצלים והניח אותם למשמרת אצלו. רגע לפני שעלה לספינה כדי לשוב לביתו, נזכר בילדיו הקטנים שמצפים לו בכיליון עיניים, ולכן התכופף לעפר ואסף לו כמה אבני חן מאירות, כדי שישמש להם כצעצוע. הוא עשה את דרכו בספינה שבועות אחדים, ובינתיים נרקבו כל הבצלים, וכשהגיע לשערי ארצו בקע מהם ריח נורא, עד שלא הרשו לו כלל להיכנס רק אם יזרוק את כל הבצלים למים.
כך הוא חזר לביתו שבור ורצוץ וחסר כל, והפגישה עם משפחתו היתה עצובה, כי כולם הצטערו על ההפסד הנורא, שאת כל הונו וכספו שטרח ויגע עליו השקיע בבצלים, וכעת הכל ירד לטמיון, וכדי לנחם את ילדיו הוציא מכיסו את האבנים המאירות. ראתה את זה אשתו ואמרה בהתפעלות שאלו יהלומים יפים מאד. החליט אותו יהודי ללכת לסוחר יהלומים כדי לשאול לשוויים, והתברר לו שהם שווים הון תועפות! החל אותו היהודי להצטער צער רב ואמר: "יכולתי לאסוף מהם המון- בלי מאמץ! בחינם! ולהתעשר, וכעת"…
"והמסקנא"- אמר רבינו- "אנשים מחפשים לעשות עוד מסחר ועוד מסחר, ולהרוויח עוד כסף ועוד כסף, אבל אחר כך מגיעים לשמים, ושם הרי אין כל זה נחשב מאומה, שאין עומדים לו לאדם לא כסף ולא זהב, ופתאום היהודי מוצא שיש לו כמה מצוות שבכל זאת עשה, וזוכה לקבל בעבורן שכר טוב ונפלא בעולם האמת, ואז הוא מצטער מדוע הוא לא עשה עוד ועוד מצוות… והחכם עיניו בראשו"…
החובות של רבינו, כשמם כן הם, משל למה הדבר דומה, לאדם השקוע בחובות גדולים, ומתהלך כל שעות היממה ודואג מה יהיה עם חובותיו, וכיצד יפרעם ואיך יגלגלם, ולא נח ולא שקט כל הזמן מדרגתו על פירעון חובותיו, כך הזוכים לחסות בצילו הגדול של רבינו חיים קנייבסקי זצוק"ל, חווים את המתח הגדול של החובות, השורר בסביבתו של רבינו כל יום מחדש, עד לסיומם של לימודי החובות, וחובות אלו רודפים אותו כל שעות היממה, ואפילו שכשנשכב לנוח מיד כשמתעורר דעתו על החובות, ואף מצב בריאותו תלוי במידה רבה אם נמצא לפני סיום החובות או לא.
וסדר לימודים אלו סיגל רבינו לעצמו כבר בתור בחור צעיר, בגיל שש עשרה לערך, והקדיש לכך שעות רבות מידי יום ביומו, בלי לדלג אף יום גם בזמנים לא קלים, וכך חוטף רבינו מזמנו היקר ללימודים אלו, בו בזמן שאת עיקר יומו, מקדיש רבינו ללימוד העיון וחיבורי ספריו הנפלאים ועריכת מכתביו ועוד, ומפני שרבים שואלים ודורשים לפתוח להם פתח לתוך העולם הנפלא הזה, של חובותיו של רבינו, לדעת מה לומד וכמה לומד מידי יום ביומו, למען הגביר אהבת וחשק לימוד התורה בקרבם, וממנו יראו וכן יעשו, לפיכך השתדלנו בס"ד להביא בספר זה קצת מענין לימוד חובותיו, להרוות לב הצמאים לדעת הליכות מלכי בקודש מאן מלכי רבנן רבינו זצוק"ל, להגדיל תורה ולהאדירה.
ונציין בקצרה סדר לימודיו: רבינו מתגבר כארי לאחר חצות הלילה, ומתחיל באמירת: א. תיקון חצות ב. זוהר ג. תהילים ד. נ"ך ה. משנה ברורה ו. רמב"ם ז. שו"ע ח. תלמוד בבלי ט. תוספתא, י. תלמוד ירושלמי.
ובערב שבת קודש לאחר הצהרים, כשחוזר מהטבילה במקוה לכבוד שבת, לומד שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י, ובחומש שמות מכילתא, ובחומש ויקרא ספרא [תורת כהנים], ובחומש במדבר ודברים ספרי.
סדר לימוד החובות
רבינו מתגבר כארי לאחר חצות לילה, לעבודת ה' וליגיעת התורה, ומיד מתחיל כדלהלן:
תיקון חצות
את סדר יומו בלימוד חובותיו פותח רבינו לאחר שמתעורר בחצות הלילה, עם אמירת 'תיקון חצות', ומשתדל מאוד להצניע הדבר שלא יראוהו בנ"א.
לימוד הזוהר
בתוך לימודי חובותיו לומד רבינו כל יום דף בזוהר הקדוש [לימוד זה לומד רבינו כשספון בביתו לאחר חצות הלילה, לאחר שאמר תיקון חצות. לא ניחא ליה רבינו שרואים אותו לומד חכמה זו, ולפיכך משתדל להסתיר את הדבר]. ושמעתי מאיש נאמן שזוכר בשנים עברו שרבינו למד כל שבת את הזוהר של פרשת השבוע.
הסתרת לימוד הזוהר
כאמור לעיל נוהג רבינו שאת לימוד הזוהר היומי מסתיר מעיני בני אדם, ולפיכך לומד חכמה זו באישון לילה. עובדא הוה פעם בחול המועד סוכות, שיצא רבינו מהסוכה ונכנס לחדר הפנימי, ואמר שצריך ללמוד כאן משהו, וראיתי שלמד בספר יהושע, ואח"כ הסתגר בחדרו ולמד בזוהר פרשת תרומה, והיתה שם סימניה כבכל ספרי חובותיו, כיון שגם זה חלק מלימוד החובות.
בשנים עברו למד רבינו ספרי קבלה וסיימם כל שנה, ביניהם ספר 'פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל זצ"ל [וכידוע גם מרן החזו"א זצ"ל היה לומד בספר 'פרי עץ חיים'], וספרי ה'לשם' [ושמעתי מרבינו שעבר על כל ספרי ה'לשם', והוסיף שזה ספר מאד מעניין שיש בו את כללי הקבלה].
וכשרבינו התחיל פעם פרק שני של חגיגה 'אין דורשין', אמר "היום אני לומד 'קבלה'".
אמירת תהילים
רבינו אומר כל יום מזמור אחד בתהילים, ומתחיל מחדש למחרת יום הכיפורים. ושמעתי מרבינו שגומר את ספר התהילים באמצע חודש אב, ומאז אומר כל יום עשרה פרקים כדי לסיים את התהילים עד ר"ח אלול, ובמשך חודש אלול אומר כל יום עשרה פרקים כדי לסיים פעמיים את התהילים עד ראש השנה, ובעשרת ימי תשובה גומר כל יום את כל הספר.
שבת תשובה תשע"א
אמר רבינו שכבר בלילה אחר חצות גמר התהילים, וזה לוקח לערך שעה וחצי.
ופעם אחת סיים רבינו כל ספר התהילים, כמנהגו כל עשרת ימי תשובה, ולאחר שסיים אמר שזה לוקח כשתי שעות, ואמרתי לו שהסתכלתי בשעון ולקח כשעה וחצי וקצת פחות, ואמר רבינו: "נו, היום זה הלך מהר".
ממתי התחיל רבינו לימוד החובות
שאלו לרבינו ממתי התחיל סדר לימוד חובותיו זה, שמסיימם כל שנה בערב פסח, והשיב: "בגיל שש עשרה בערך. ובשנה ראשונה ושניה עדיין לא הצלחתי לעמוד בכל, משום שהיה קשה ללמוד שמונה דפים ליום, ובשנה שלישית ב"ה כבר הצלחתי. אמנם את סדר המחזור של הלימוד ברמב"ם ושו"ע התחלתי מאוחר יותר".
ה'חטיפות' של רבינו
מכיון שכבר מעל לשבעים שנה סיגל רבינו לעצמו לסיים את הש"ס בכל שנה, עלה בחשבונו שנצרכים לכך כמה דברים: א. ללמוד כאמור כל יום שמונה דפים. ב. כמו כן באם מגיע לסיום המסכת, ונשאר למחרת פחות משמונה דפים, כגון בחודש טבת שלומד מסכת זבחים, וכשמגיע לסוף המסכת היה עליו להתחיל הלימוד היומי בדף ק"ו, בו בזמן שדפי המסכת עד דף ק"כ, ואם ילמד מדף ק"ו כמידי יום שמונה דפים – יגיע לימודו עד דף קי"ד, ולמחרת כבר יישארו פחות משמונה דפים, לפיכך עשה לעצמו חוק שאין להשלים דפים ממסכת למסכת, אלא לומד באותו יום מדף ק"ו עד סוף המסכת, שזה חמש עשרה דפים, וזה הנקרא 'יום החטיפה' משום שחוטף דפים יותר מכל יום [ועי' עירובין נ"ד א': א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי].
אשרי עין ראתה כל אלה, את חשקת התורה והצמאון הנורא לכל דף גמ', ואע"פ שכבר למד רבינו את כל הש"ס פעמים רבות, מ"מ כל פעם ניגש אל לימודו באותו החשק ובאותה השתוקקות, כאילו לומד זאת פעם ראשונה, ומקיים במוחש דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.
לימוד מסכתות קטנות
רבינו בגודל צמאונו לכל חלק בתורה, לא מוותר אף על דבר אחד מדברי חז"ל בכל רחבי הש"ס, ואחד הדברים הבולטים, שרבינו עמל עליו מאד בסדר הלימוד של השמונה דפים הוא במסכתות הקטנות שנדפסו בסוף מסכת ע"ז, שכוללים אבות, אבות דרבי נתן, סופרים, שמחות, כלה, כלה רבתי, דרך ארץ רבה, דרך ארץ זוטא, גרים, כותים, עבדים, ספר תורה, תפילין, ציצית, מזוזה.
העבירה
אמר רבינו בדרך צחות: "בשבת נכשלתי בחטא גדול, כי בטעות למדתי אותם דפים של אתמול, ושמתי לב שהדפים מוכרים וכנראה שהזיזו הסימניה, מה יכולתי לעשות? למדתי עוד הפעם את הדפים של היום, וב"ה זה המכשלות"…
גם פעם אחרת (יום ג' כ"ו סיון תשס"ז) שמעתי שרבינו אומר, שלמד שני דפים ביומא שהיו מוכרים לו ולא הבין מדוע, ולבסוף ראה שלמד שני דפים שכבר למד אתמול, ואמר בבדיחותא בניגון מיוחד 'איזו עבירה גדולה'.
סיום הש"ס בכל שנה
דרכו של רבינו לסיים את הש"ס בכל שנה, וזמן הסיום הוא בערב פסח בבית הכנסת 'לדרמן' לאחר תפילת שחרית [כותיקין].
ההרגשה הנפלאה בשעת הסיום
אחד מהדברים המרגשים בבית רבינו, הוא לחזות כל פעם מחדש בסיומים שעורך רבינו, ובשמחה שאוחזת בו כל פעם מחדש, ודרכו של רבינו היתה להמתין בסיום עד שתבוא גם הרבנית ע"ה לשמוע הסיום, ונתן לה לטעום יין מהסיום, והרגישו שמחה משותפת בכל פעם מחדש, והיתה מברכת כל פעם שתזכה לעוד הרבה סיומים יחד עם רבינו.
וכבר מתחילת היום כשיש סיום, מכריז רבינו בשמחה שהיום יש סיום, ומסיים המסכת בבלי וירושלמי, ולא פעם שואל אם יש מנין ואומר 'קדיש' המיוחד לסיום, ודואג שכולם יטעמו מיין הסיום.
אחד הימים המרגשים ביותר בשנה זה כמובן בערב פסח, שבתוך כל ההכנות ליום טוב של פסח, הסיום הגדול על הש"ס בבלי וירושלמי ממלא את רבינו שמחה עצומה, שזכה עוד שנה בעמל ויגיעה גדולה ללמוד ולחזור שוב על כל התורה.
ובכל שנה זוכים לראות מחדש את התרגשותו העצומה של רבינו, ושוב מתחיל את הש"ס מחדש בצימאון גדול כאילו זו הפעם הראשונה, אשרי עין ראתה כל אלה!!
שני סיומים בערב פסח שחל בשבת
אמר רבינו: "בשנה שחל ערב פסח בשבת אני עושה שני סיומים, אחד ביום חמישי [הסיום הגדול], ולחומרא אני עושה סיום גם ביום שישי, וכן נהג גם אבא זצ"ל לעשות סיום ביום שישי" [והוסיף רבינו: "אני כבר אראה איזה גמ' ללמוד ביום חמישי, בשביל הסיום של יום שישי"].
וסיפר רבינו: "שנה אחת רציתי לבדוק אם אפשר ללמוד מסכת בבא בתרא ביום אחד, ולמדתי בבא בתרא מהבוקר של יום ה' עד הערב. ופעם למד רבינו את מסכת מעילה ביום ה', והתחיל אחר שעה אחת עשרה, ובאחד וחצי כבר היה אחרי הסיום".
(מתוך הספר 'החובות של רבינו')