מה קורה אם אתה כבר לומד שנה, שנתיים או חמש, ועדיין לא נמשך לשום חלק בתורה? זה אומר אחת משתי האפשרויות: או שלא חיפשת מספיק טוב, או שנגזר עליך לחפש עוד. כי החלק שלך בתורה – בוודאי קיים! אלא שהוא מטמון, ומטמון יש לחפש.
כך כתב החפץ חיים ('שם עולם', חלק א, פרק יג):
"הנה ידוע שלכל איש ישראל יש לו חלק בתורה, וכאשר כתב הגר"א ז"ל שלפיכך אמרו חז"ל 'יגעת ולא מצאת אל תאמין', שהוא כעין מציאת איזה דבר, שמתחילה קודם שמצאה היתה גם כן בעולם אלא שמחפש אותה ומוצאה, כן ענין התורה, שלכל איש ואיש ניתן חלק בתורה הקדושה בעת מעמד הר סיני שהיו כל הנפשות שם.
"ולפיכך אנו מבקשים כולנו מהשם יתברך 'ותן חלקנו בתורתך', וכל אחד ואחד בבואו לזה העולם כאשר מתייגע בתורה הוא מוצא החלק שניתן לו. ולזה החלק מושך לו לבו, ולפיכך אמרו חז"ל (ע"ז י"ט) 'אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ שנאמר ובתורתו' וגו'. וזה החלק הוא כמו מטמון שהטמין השם יתברך עבורו בתורה, כי אב רחמן הוא ורוצה שלא יתבייש שום איש בבואו שם. ועל כן לעניין התורה צריך לחפש היטב היטב ולייגע עצמו, שבוודאי ימצא המטמון שהטמין השם יתברך עבורו.
מהוראותיו של החזון איש
סיפר רבי דב יפה זצ"ל: פעם כשהזכרתי לפני החזון איש דבר מסדר הלימוד שקובע 'בעל התניא' בהלכות תלמוד תורה שלו, אמר: "יש הרבה דברים לקניית התורה. כל גדול שמפרסם סדר לימוד, מועיל לאלו שמשורש נשמתו". ושמעתי שאמר, שה'שואל ומשיב' קנה את מדרגתו על ידי שעבר ארבעים-חמישים פעם על הש"ס מהר (מעשה איש ח"ג עמ' טו).
צעיר אחד אמר לרבינו, שהוא מאד נהנה מהר"ן על מסכת סנהדרין. אמר לו מרן: "אם כן עליך ללמדו" (מעשה איש ח"ג עמ' טז).
אחד שאל לרבינו איזה ספרים מהמונחים בארון צריך ללמוד? השיבו רבינו: "לכל ספר יש את הנשמה שלו. ספר שנמשך אתה אליו, הוא מיוחד בשבילך!" (מעשה איש ח"ג עמ' צ).
רבי שלום שבדרון זצ"ל שאל את החזון איש: יש לי תאווה מיוחדת להתייגע רבות על הגהות זקני המהרש"ם מברעזן זצ"ל, האם ראוי לי לעסוק בהן? השיב לו רבינו: "תאווה כשרה היא" (מעשה איש ח"ב עמ' עו).
לכל יהודי יש 'אזור אישי'
מי מנסה להפריע לאדם למלא את תפקידו הייחודי? ישנם יהודים טובים שאינם מודעים לעקרון זה, והם יודעים בדיוק מה אתה אמור לעשות תמיד. יהיה מי שיאמר לך – רק לימוד גמרא. אחר יאמר – העיקר לימוד הלכה. השלישי יאמר – מוסר או חסידות. הרביעי – יגביר את מעלת החסד. והחמישי – קירוב רחוקים. הצד השווה שבכולם שהם סבורים שהם יודעים בוודאות שאתה אמור לעשות מה שהם חושבים.
אולם האמת היא, שכל היהודים הטובים האלו, גם צודקים וגם טועים. הם גם צודקים – משום שיש אמת בכל אחת מהדרכים. והם גם טועים – משום שאין שום דרך לקבוע לאדם אחר מהו בדיוק תפקידו. לכל יהודי יש "איזור אישי" משלו שאסור להתערב בתוכו, וכאשר מתערבים בו גורמים נזק הן למוכיח והן למוכח, כי נוצרת תערובת לא בריאה.
וכמו שכתב רבי נתן מברסלב זיע"א: "כי תשא את ראש בני ישראל וכו', ולמה לו למנותם, שלא יתערבו יחד ולא יכנוס אחד בגבול חברו, כי צריכים לצמצם התלהבות הלב שלא יצא מהגבול שלו לגבול חברו, כי אף על פי שכל ישראל נחשבו כאיש אחד, אף על פי כן כל אחד ואחד מישראל יש לו צמצום וגבול בפני עצמו, כי כל אחד יש לו שיעור בלבו לפי מדרגתו… וכן כל אחד עובד אלוקים כפי מידותיו הטובים… ואסור להרוס את הגבול שלא יתלהב יותר מדי לכנוס לגבול חברו. כי פעמים גם בני ישראל הכשרים יכולין להפיל אחד את חברו על ידי שינוי דעותיהם, ובשביל זה נצטווו למנותם שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפני עצמו" (עפ"י ליקוטי הלכות, הלכות תפילת המנחה, ז, יד).
(הרה"ג ר' יחיאל פליסקין שליט"א, מכון 'שתולים'. הובא בגיליון 'אספקלריא')