"ויאמר עשו יש לי רב… ויאמר יעקב וכי יש לי כל" (לג, ט-יא)
עשו אומר "יש לי רב", ויעקב אומר "יש לי כל"!
שתי נוסחאות! שתי השקפות עולם!
– מבאר ה'חפץ חיים' על התורה, עשו מבטא בדיבורו את השקפת עולמו, יש לו הרבה ממון, והמשמעות היא 'יש לי הרבה', ומי שיש לו הרבה רוצה עוד הרבה, יש לו מנה רוצה מאתיים! ויעקב אבינו מבטא את השקפת עולמו – 'יש לי כל', יש לי כל מה שאני צריך, אני מרגיש עשיר גדול כי יש לי כל מה שאני צריך, אני לא צריך יותר!!
הג"ר ראובן פיינשטיין היה מספר, שאביו מרן הגאון ר' משה זצוק"ל, אמר לו כמה פעמים: "אני יותר מאושר מהעשיר רוקפלר, כי אני עובד במטרה להרוויח, כדי לשים לחם על שולחני וקורת גג מעל ראשי, אבל המיליארדר רוקפלר הוא עובד בחינם, כי לא יתכן שיהנה מן הכסף שירוויח, אפילו בעוד אלף שנים, כי יש לו כבר כ"כ הרבה כסף עד סוף הדורות"…
מסופר על בחור, שלא מצא את סיפוקו בלימוד התורה, התרעם על הדלות של לומדי התורה, ופזל למעיינות אחרים לשתות מהם. דמיונו היה בשפע, והממון קרץ לו מהעבר השני.
אביו, במר יאושו, הגיע איתו למרן החזו"א, בביתו הדל והפשוט במושבה הקטנה בני ברק. כשנכנסו לבית הדל, הרגיש הבן: 'הנה צדקתי!', ואמר לאביו: "תראה, בשביל חיי תורה צריך חיי דלות ועניות…".
נכנסו לחדרו הקדוש של מרן החזו"א, ודמותו הטהורה רבת ההוד והאצילות, נצבה בפניהם. שפך אביו של הבחור בפני מרן החזו"א את התלבטויותיו של בנו, ואז הישיר החזו"א מבטו אל הבחור, כמי שקורא מחשבותיו, ואמר לו: "אתה רואה את החדר הזה? איזו פשטות, כסא, שולחן ומיטה פשוטה מעץ, והרבה ספרים. כן, דע לך! כאן זה מה שאתה רואה!", ואז הצביע החזו"א על ליבו, ואמר: "אבל כאן בלב שלי פנימה, חדרי הלב מלאים רכוש שאינו נמדד במספרים! אושר ועושר עצום ורב! אושר וסיפוק שאי אפשר לקחתם ממני! והם איתי תמיד ולעולם!".
כמובן שדבריו הנוקבים והחודרים כליות ולב של מרן החזו"א, חדרו את דלתות מחשבותיו של הבחור הנבוך, והדליקו אור פנימי בלבו שהלך והתחזק, והחזירו למוטב.
מעשה שסיפר ר' יעקב גלינסקי זצ"ל (תורת חיים על אבות עמוד ש"ג): בעיירות סיביר במחנות ההסגר, תחת תנאי חיים ירודים, כשכולנו שבורים ורצוצים, נתגלה לנו רכוש פנימי שווה יותר מכל הון דעלמא, ומעשה שהיה כך היה:
כשגלינו לגלות סיביר, עשינו את שנות הגלות יחד עם עשירי ליטא הנכרים, וביניהם יהודים ההולכים קדימה לרוח הזמן. בין הגולים נמנו שני אחים יהודים, שהיו בשעתם העשירים הגדולים ביותר בקובנה. על אף ששני היהודים היו רחוקים מדת ואמונה, ניסיתי לחזק ולעודד את רוחם שהיתה שבורה עד מאד ממצבם. לעומתם ניסו בחורי הישיבה ללמוד תורה ולהתחזק בעבודת ה' בדרכם הם.
יום אחד באו שני הגבירים, וסיפרו איך שכל ימי חייהם מסרו נפשם על רכוש שרכשו אבות אבותיהם במשך מאות שנים, אלא שפתאום נהפך עליהם הגלגל, והם אבדו את כל נכסיהם, הכל ירד לטמיון! העושר הגדול הפך לחלום…
לא יכלו עוד האחים להתאפק, והגיעו עד כדי דמע כשאמרו לי: "יעקב אתה מאושר! חינכו אותך בחיי אמונה וביטחון! בחיים של תורה! זה היה הרכוש שרכשת, ואותו אי אפשר לגזול ממך את הרכוש הזה, הוא הלך עמך עד סיביר, ואילו אנחנו", ממשיכים האחים בקול חנוק, "חשבנו שהחיים מתחילים ומסתיימים בכסף, ברצונות ותאוות, מה נשאר מכל אותו רכוש? כלום! מקנאים אנחנו בך יעקב!"…
לאחר הפסקה קלה, המשיכו האחים והכריזו בדרמטיות ובקפדנות: "אף פעם לא נמחל לרב שפירא, הגאון רבי אברהם דובער שפירא זצ"ל בעל ה'דבר אברהם' מקובנה, ולרב מפוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, על העוול שעשו נגדנו!"…
לשמע הדברים עושה רבי יעקב גלינסקי את אזנו כאפרכסת ושואל: "טענות? אלו טענות? מה לכם ולגדולי תורה ענקיים כאלו?"…
משיבים האחים: "כן, טענות! ועוד איך טענות! למה לא באו אלינו הרב כהנא והרב כהנמן, עם כלי נשק להוציא ממנו כסף לצדקה ולמוסדות התורה? כל פעם שבאו הגאונים להתרים אותנו, עד שקיבלנו אותם לפגישה, וכשכבר נערכה הפגישה כמה פשרות התפשרנו על סכומי כסף זעומים, טיפשים היינו!! הנה הקומוניסטים באו עם כלי נשק, וחמסו מאתנו את הכל, אילו הגיע רכושנו למוסדות תורה – היינו רגועים, שקטים ושלווים, היינו גם כאן בסיביר הרחוקה בעלי רכוש רב! היינו רגועים ביודעינו כי רכושנו בלתי ניתן לגניבה, והוא הולך אתנו לכל מקום! היינו רגועים כי היה לנו במה לתפוס ולהתנחם בשעות קשות אלו! היה לנו רכוש וחוסן פנימי, כדי שנוכל להתמודד בסער התקופה!"…
כך הם בכו ובכו על מר גורלם, בראותם לעומתם את בני הישיבות, השמחים בחלקם גם בשעת מיצר, מרכושם שרכשו כל חייהם ונצבר בלבם ובנפשם, והוא מזונם וחלקם בכל עת וזמן, ובכל מקום בעולם.
סיים רבי יעקב זצ"ל: "במצב זה נודע לנו איזה רכוש פנימי יקר רכשנו בישיבה, רכוש שווה בהרבה מכל רכוש שבעולם, אותו רכוש לא יוכל אף אחד ליטול מעמנו, גם בזמנים הכי קשים! האושר הפנימי שרכשנו עומד לנו לנחמנו!"…