הרה"ג ר' שמואל צבי גנץ, משגיח רוחני בישיבה לצעירים 'מבצר התורה'
התעוררות גדולה ורבתית עוררו צדיקי הדורות את שומעי לקחם על ענין מצות הדלקת נרות חנוכה, ואף את ההכנות אל המצוה, כהטבת הנרות; הכנת הפתילות; ועוד מיני הכנה לקראת המצוה המרוממת, תמיד קיימו אותה בנהירו דאנפין ובשמחת לב, כך היו מלהיבים אותם בהתעוררות נפש עצומה.
סיפר הגאון הקדוש בעל אמרי יוסף זצ"ל, שהוא למד אצל הגאון הקדוש מהר"ם א"ש זיע"א, ומנהג הגאון הקדוש מהר"ם א"ש היה שבעת שעשה והכין הפתילות לנר חנוכה לא היה נוכח שום בחור בביתו.
אביו של האמרי יוסף זצ"ל צוה על בנו שעליו לחפש עצה ודרך, להטמין עצמו בחדר בשעה שעושה את הפתילות, וכן עשה, אולם המהר"ם א"ש הרגיש בו ואמר לו: "יוסף מאיר מה אתה עושה פה, הלא אתה יודע שאני מקפיד על כך!". אמר לו מה"ר יוסף מאיר: "מה אעשה ואבי צווה עלי לעשות כן"
אמר לו הגה"ר מהר"ם א"ש: "אם כן שאתה מקיים בזה מצות כיבוד אב, אם כן תשאר פה". ובשעת עשיית הפתילות נפל מורא גדול עליו. וסיפר זאת לאביו זצ"ל שהיה לו מורא גדול, אמר לו אביו: "מחמת שרבך הוא בעל יראה גדולה, המשיך גם עליו מורא". (ליקוטי אמרי יוסף).
הבורא שציוה לדליק; אף הורה לא לכעוס
מסופר על הרה"ק ה"דברי שמואל" זי"ע מסלונים, שפעם הכין בערב שבת את המנורה שלו כדי להדליקה, ובנתיים הלך אל זקנו מרן הרה"ק בעל "יסוד העבודה" כדי לעמוד אצלו בשעה שמדליק נרות חנוכה, ובדעתו היה לשוב מיד להדליק הנרות. ביני לביני, ראה מאן דהוא מהאורחים שבאו לשבת, שעומדת חנוכיה מוכנה להדלקה, וכיון שלא הייתה לו חנוכיה משלו לא חשב פעמיים, הצית אש והדליק את הנרות, כשהוא מסתלק מיד מהמקום. כעבור כמה רגעים, כשחזר רבי שמואל ופנה להדליק את הנרות, גילה את אשר עשו לו. שתק ולא הוציא הגה מפיו. הביט על הנרות ואמר: כי ה' שצווה לנו להדליק נר של חנוכה, צווה גם שאסור לבא לידי כעס, חלילה. כיוון שהייתה השעה מאוחרת לשבת ולא היה סיפק בידו להכין נרות אחרים, הסתובב ופנה אל בית המדרש וקיבל את השבת בשמחה כאילו לא קרה מאומה.
חבר בית דין של ה'חשמונאים'
בחנוכה נסע פעם הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בעל ה"בני יששכר" אל רבו ה"חוזה" מלובלין זי"ע. בדרך הרהר לעצמו: – מדוע תמיד בהגיע ימי חנוכה מרגיש אני בתוככי נפשי קדושה נפלאה, הרי לא יתכן שמזרע החשמונאים אני שהרי אינני כהן, אם כן מנין לי ההרגשה המיוחדת והנפלאה בחנוכה? כשסיים את הרהוריו החליט ה"בני יששכר" שכשיבוא ללובלין אל ה"חוזה", ישאלו על כך לדעת מה זה ועל מה זה. כשנכנס ל"חוזה", עוד בטרם הספיק לפתוח פיו בשאלתו, הקדימו ה"חוזה" ואמר לו: – דע לך כי מקור מחצבתך, משבט יששכר, ומה שהנך מרגיש בחנוכה תוספת קדושה יתירה, זה מפני שהיית אז בבית דינם של החשמונאים. מטעם זה קרא הרה"ק רבי צבי אלימלך לספרו שחיבר על חגים ומועדים, בשם "בני יששכר".
בעת רצון עניתיך
גדולים המה ימי החנוכה, ימי קירבת אלוקים בהם מהללים לבורא יתברך שמו על כל הניסים שעשה הבורא לאבותינו ולנו. מעניין להביא את מה שח פעם כ"ק אדמו"ר רבי איציקל מפשעווארסק זצ"ל (מובא בספר י"ג אורות ח"ב (שראה דברי תורה בכתי"ק מהרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע שהיה מונח אצל הגה"צ רבי דוד הורוויץ אבד"ק פשעצלאוו, והיה כתוב שם בשם הרבי ר' אלעזר מליז'ענסק זיע"א:
יש בשלשה זמנים בשנה עת רצון להתפלל )היינו על דברים גשמיים). הא' בעת סעודת מלוה דמלכה, הב' ביום שמיני עצרת, והזמן הג' הוא חנוכה )או אחרון של פסח).
סיפר אחד מתושבי קוממיות ת"ו, שיום אחד התעורר משנתו והנה ראייתו אינה צלולה והוא רואה את הכל כפול ומטושטש, מיד הלך לדרוש ברופאים ומומחים שימצאו מזור למכאובו, אך לאחר בדיקות קצרות וארוכות נאלצו כולם להשיב את פניו ריקם, כי לא היה בידם לרפואתו בדרך הטבע.
הימים ימי חנוכה, ובלב נשבר ניגש להדליק נרות חנוכה וכשהוא יושב אל מול פני המנורה, שפך פלגי דמעות לפני אבינו שבשמיים שירפאהו בתוך שאר חולי ישראל ויזכה לראות כאחד האדם, כשבכל אותו הזמן לא הסיר עיניו מהביט בנרות הקדושים, ואכן תפילתו התקבלה, וראייתו החלה להשתפר עד שנתרפא לגמרי למול עיניהם המשתאות של הרופאים והמומחים… והאמת שאין זה פלא כלל, כי הימים הם ימי ניסים והנהגת הבריאה היא למעלה מדרך הטבע, לכן בקל אפשר לפעול ישועות ונפלאות. (באר הפרשה).
להיות בחנוכה אצל הצדיק
מסופר כי בעיר בריסק התגוררו כמה מחסידי הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע, וכיון שבימי החנוכה היה רגיל רבם לשהות בעיר 'קאברין', היו עוזבים מדי שנה בשנה את עירם בימי החנוכה ונודדים ל'קאברין'. אחד מאותם חסידים היה הג"ר חיים יוסף אריה פרגער ז"ל ששימש כשו"ב בעיר בריסק, והוא בעל מחבר ספר "מנחת יוסף" על שחיטה ובדיקות, אשר רב העיר הגאון יוסף דוב מבריסק זצ"ל בעל ה"בית לוי" לא היה אוכל אלא משחיטתו, ומכיון שהיה עוזב את העיר לכל משך ימי החנוכה, נמצא שלא היה לה"בית הלוי" בשר לאכול בכל הימים האלו, ואף ב'שבת חנוכה' אכל מאכלי חלב בלבד.
כשחזר הג"ר יוסף מ'קאברין', אמר לו ה"בית הלוי" בצחות: רבי יאשע! חיפשתי הדק היטב בכל ספרי הפוסקים והמנהגים בחנוכה, בשום מקום לא מצאתי שצריך לאכול ב'שבת חנוכה' דוקא מאכלי חלב.. ואף גם זאת, בקי אני בכל הלכות חנוכה, ולא מצאתי מי הפוסקים שירמוז שנרות חנוכה, יש להדליק דוקא ב'קאברין'..
הגיב רבי יאשע ז"ל מיניה וביה: וכי דבר פשוט שכזה [להיות אצל הרבי], צריך להכתב בשולחן ערוך?!?..
(מתוך מאמר "וציונו להדליק נר חנוכה")