סוחר גדול היה ר' פייביש מהעיירה קולישקוב שבגליציה. הוא קנה כלים מכלים שונים, מהם יקרים ומהם פשוטים ואותם היה מוכר בערים רבות לכל המרבה במחיר. את הכלים הללו לא מכר רק בתוך גליציה אלא גם מחוץ לגבולות הארץ. הוא היה חוצה את גבולות פולין ומוכר את כליו גם במדינות אחרות, ומכך היה מתפרנס בשופי ובכבוד רב.
ואולם, הצלחתו היתה לצנינים בעיני אנשים שחפצו לרדת לחייו. בשל כך הלכו ושיברו את אזניהם של שוטרי הגבול, אלו שממונים להחרים סחורות מפוקפקות, ואמרו להם: "האמנם חושבים אתם כי פייביש הסוחר היהודי מציג בפניכם אישור רשמי. להוי ידוע לכם שכל אישוריו מזוייפים, כך שכל הכלים הללו לא הגיעו אליו ביושר, אלא בוודאי גם בגניבה. ולכן צריכים אתם להחרים את הכלים הללו. כל זמן שאינכם מטפלים בו", אמרו להם, "להוי ידוע לכם כי אתם מסייעים לו לחצות את הגבול עם סחורות מזוייפות וגנובות".
כדרכם של גויים, הדברים קנו שביתה בלבות השוטרים. והיה, כאשר הגיע ר' פייביש בפעם הבאה אל מעבר הגבול, עצרו אחד השוטרים בבקשו לבדוק את האישור שבידיו. הלה נטל את האישור ומבלי לחון אותו במבט נוסף הכריז למול עיניו המשתאות של ר' פייביש: "האישור מזוייף מתחילתו ועד סופו! משמע כל הסחורה שבידך גנובה היא".
אלא, שר' פייביש נזעק לעומתו: "אישור מזוייף? מעולם לא זייפתי אישורים! מאז החילותי לסחור האישורים שלי הינם רשמיים ותקינים, ולמה נטפלתם אלי? גם הסחורה שלי סחורה טובה ולא גנובה, ומה רצונכם ממני?" ואולם, מנגד, אותו שוטר ואף שוטרים נוספים שהוזעקו למקום המשיכו לעמוד על דעתם כי האישור מזוייף, ורגע כמימריה החרימו את כל הסחורה מעגלתו של ר' פייביש, בהזהירם אותו לבל ימשיך לעסוק בסחורות גנובות.
משך שעה ארוכה עשה ר' פייביש מאמצים רבים להתחנן בפני השוטרים ולשבר את אוזניהם כי הסחורה אינה גנובה כלל ועיקר, אלא שכל תחנוניו נפלו על אוזניים ערלות. השוטרים שכנראה קיבלו מתת שוחד, שלמונים רבים מאותם צרי לב ועין אטמו אוזניהם משמוע, נטלו את הסחורה, וכשהם מתרחקים ממנו קראו אליו מרחוק: "השמעת?! מעתה ואילך אסור לך לסחור בסחורה זו, וקל וחומר שלא להעביר סחורה במעבר הגבול! ראה הוזהרת!"
אלא, שלא סוחר כר' פייביש יתן לשוטרים הערלים להשים אותו לחוכא ואיטלולא. במוחו הנבון הבין כי היתה זו הלשנה מצד אותם צרי עין שעינם צרה בהצלחתו. אבל הלשנה חמורה אשר עלולה להוריד את כל הונו לטמיון. ימים אחדים חשב כדת מה לעשות, עד שרעיון נאה עלה במוחו: 'הרי לגבול ישנם מעברים רבים. מהיום ואילך לא אחצה את הגבול במקום זה בו חציתי עד היום, אלא במקום אחר, והרי השוטרים האחרים לא יודעים מאומה. ואם כן, מהיום ואילך אעביר את הסחורה בביטחה במעבר גבול אחר, מה גם שהכל יודעים כי הסחורה שלי מצויינת, משופרא דשופרא, ואין כל גניבה במסחרי'.
ואולם, באם חשב ר' פייביש כי הצליח בכך, הרי שהתבדה… אותם מלשינים עשו את 'מלאכתם' נאמנה, ולא רק באותה תחנת גבול הלכו וסיפרו בפני השוטרים אודות הסחורה 'הגנובה' של ר' פייביש, אלא, שבכל מעברי הגבול כבר ידעו השוטרים כי פייביש הסוחר אינו אלא גנב שסוחר בסחורה גנובה, ואף מזייף אישורים. שוב ושוב ניסה את מזלו להעביר סחורה מהכא להתם, אבל לכל מקום אליו הגיע נתקל באותם שוטרים חמורי סבר, אשר עצרו בעדו והחרימו את כל סחורתו מהחל ועד כלה. ור' פייביש נותר לעמוד כאוב ומיוסר, סר וזעף לצד עגלתו הריקה.
כל אותה סחורה אותה היה ר' פייביש מעביר בעגלתו במערבי הגבול והיא הוחרמה ממנו, לא ירדה לטמיון. אותם שוטרי גבול החליטו כי לא די בכך שהחרימו את כל הכלים מהסוחר היהודי, אלא שהם גם יכולים להתפרנס מהסחורה הזאת ולגרוף לכיסם שלמונים רבים. משכך, העמידו את כל הסחורה הזאת למכירה פומבית באחד ממעברי הגבול, כאשר כל אחד יכול לקנות את הכלים הללו, והתשלום מהכלים הנמכרים יכנס היישר לכיסיהם של השוטרים.
גויים רבים בעודם חוצים את מעברי הגבול, ראו לנגד עיניהם ביתן ובו כלים מוצגים למכירה. הללו, לא חשבו פעמיים, ואם היו צריכים לאי אלו כלים היו רוכשים אותם, ושילמו עבורם טבין ותקילין לכיסיהם של השוטרים. ואולם, לצד הגויים שחצו את הגבול, הרי שגם יהודים היו חוצים את הגבולות, וגם הם נתקלו באותו ביתן ובו כלים נאים מוצגים למכירה. אלא, שלא כגויים – היהודים. אותם יהודים שחוש תבונה במוחם המה ראו כן תמהו. עיניהם נפערו בתמהון למראה הכלים הללו, כשהם שואלים את עצמם מה טיבם של כלים אלו, ומנין הגיעו לכאן? ובכלל, מאימתי שוטרי גבול נהפכים למוכרי כלים?
רבות ביררו וחקרו כמה וכמה יהודים אודות טיבם של כלים אלו, עד שהעלו בחכמתם כי מדובר בכלים אותם החרימו שוטרי הגבול מהסוחר הגדול ר' פייביש מהעיירה קולישקוב. בשומעם כן הצטערו האנשים ביודעם כי ר' פייביש איש כשר וישר הוא והנה כל הסחורה בה סחר הוחרמה ממנו. אלא, שהיו גם יהודים שחפצו לרכוש מהכלים הללו, אבל ליבם לא היה שלם עמהם. משכך נכנסו כמה יהודים לביתו נאוה קודש של הרה"ק רבי אברהם מסטרעטין זי"ע, כדי לשאול אותו האמנם מותר להם לרכוש מהכלים הללו אשר הוחרמו מסחורתו של ר' פייביש.
בשמוע הרה"ק רבי אברהם מסטרעטין זי"ע את שאלתם של היהודים, נצטער אף הוא צער רב על שכך עלתה לו לר' פייביש. שכן מיום עומדו על דעתו מסתופף היה ר' פייביש בצל אדמו"רי סטרעטין. בראשית שנותיו נסע אל הרה"ק רבי יהודה צבי זי"ע, ומשנסתלק רבו זה, המשיך להסתופף בצילו של בנו הרה"ק רבי אברהם זי"ע. וכיון ששמע הרבי כי נתרגשה על חסידו זה צרה גדולה זו נצטער צער רב. ואולם, יחד עם זה הורה ליהודים ששאלוהו לבל ירכשו מהכלים הללו. שהרי לא נאה ליהודים יראי שמים, מקיימי מצוות להשתמש בכלים אשר נחטפו בזדון על ידי ערלים מידי יהודים, כפי שלא נכון לבני שבט לוי להתשמש בכלים אשר נחטפו מן הביזה. ואכן אותם יהודים נמנעו מלרכוש את הכלים הללו.
השמועה אודות מכירת הכלים הללו על ידי השוטרים הגיעה גם לאוזניו של ר' פייביש עצמו, וצערו הלך וגבר מנשוא. בצר לו, שם מיד את פעמיו לסטרעטין שם סיפר לרבו הרה"ק רבי אברהם ככל אשר קרהו, ואף ביקש מלפניו שיעתיר בעדו כדי שינצל מהרה מצרה זו, ואף יכול להשיב אליו את כל הסחורה אשר הוחרמה ממנו.
משסיים ר' פייביש את דבריו אמר לו הרה"ק רבי אברהם כי אכן כבר שמע מכל זה, ואמר לו: פייביש! מן הסתם חפץ אתה שאתן לך אישור רשמי שהסחורה שבידך תקינה. סע לביתך, ותחזור לכאן שוב לקראת "זאת חנוכה", אז אתן לך אישור רשמי כי אתה סוחר ישר. או אז לא יחרימו ממך שום סחורה, וגם ישיבו לך את הסחורה שכבר לקחו ממך".
דבריו של הרבי נשמעו באוזניו של ר' פייביש סתומים ובלתי מובנים. וכי מה קשר יש בין 'זאת חנוכה' ובין אישור רשמי לסחורה שבידיו? ואולם, הוא לא הרהר אחר רבו, ובהגיע 'זאת חנוכה', הגיע ר' פייביש לסטרעטין, ונכנס אל הרבי לקבלת שלום. אז אמר לו הרבי: "אתן לך סגולה ושמירה לבל יאונה לך כל רע. אישור רשמי שהסחורה שבידך כשרה, כך שתוכל תמיד לעבור את מעבר הגבול ללא כל חשש".
נתרומם הרה"ק רבי אברהם ממקומו, נכנס לחדר השני, וכאשר יצא משם הושיט לר' פייביש צלוחית של שמן באומרו לו: "השמן הזה הוא מנותר קנקנים, ממה שנותר לי לאחר הדלקת נרות בשמונת ימי חנוכה. בשמן זה יש כידוע סגולות מיוחדות. הא לך צלוחית זו, והיא תהוה עבורך כסגולה ושמירה, לכל הסחורה אותה מעביר". לאחר מכן נטל הרבי פיסת נייר, רשם עליה כמין מספר מילים, הושיט אותה לר' פייביש, ואמר לו: "את האישור הזה תראה לשוטרי הגבול, ואז הם לא יחרימו ממך שום סחורה, ואף ישיבו לך את כל הסחורה שהחרימו ממך".
ר' פייביש לא הבין מאומה. אבל ידע כי אין לו לסור מדברי רבו ימין ושמאל ואף לא כקוצו של יו"ד. סמוך ובטוח בברכתו של הרבי יצא ר' פייביש מהחדר, כשהוא שם את פעמיו לביתו כדי להתחיל לסחור שוב ולהעביר שוב סחורות אל מעבר לגבול.
כאשר הגיע ר' פייביש בפעם הבאה אל מעבר הגבול ולצידו עגלה מלאה כל טוב, נתכעס השוטר לעומתו: "מה? האמנם הגעת שוב? הרי כבר נתפסת מספר פעמים בעוון נסיון להברחת סחורה גנובה? הפעם כבר לא תמלט מידינו". אלא שר' פייביש סמוך ובטוח היה בברכתו ובהבטחתו של הרבי, בשל כך פנה שוב אל השוטר ואמר לו: "האמנם סחורה גנובה? האם בכלל בדקת פעם את האישור? אנא, בדוק את האישור שבידי, ואם באמת תמצא בו זיוף, אזי תוכל לעשות עימי ככל אשר תחפוץ".
השוטר נטל את האישור לידיו, אבל… לא ראה מאומה. כמי שנסתמאו עיניו. הוא בדק שוב ושוב את האישור מכל צדדיו, ואז הפטיר: "אכן אתה צודק! האישור רשמי! אבל יש גם לבדוק את הסחורה". השוטר הרים את כיסוי העגלה, וראה את כל הכלים לנגד עיניו ואז הפטיר ואמר: אכן אתה צודק! סחורה טובה ומעולה! בכלל לא גנובה!" באותו רגע, בשמוע ר' פייביש את הדברים הללו, פנה אל השוטר ואמר לו: באם גם אתה מודה כי האישור שלי רשמי, וכי הסחורה טובה, למה החרמתם לי בזמנו את כל הסחורה ואך כל הכלים? הבו לי בחזרה את כל מה שהחרמתם לי". והשוטר, בשומעו כן, הבין כי אכן ר' פייביש צודק… הוא הוליך את ר' פייביש לעבר הביתן בו היו כל הכלים, ועד מהרה השיב לו את כל הכלים שלו אשר נותרו בביתן.
כבר למחרת היום נסע ר' פייביש שוב לסטרעטין, אל רבו הרה"ק רבי אברהם וסיפר לו את כל הנס שאירע לו. נענה הרה"ק רבי אברהם ואמר לו: "אכן ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, הכל יודעים כי בשמן שנותר מנרות החנוכה יש ניסים גדולים, והוא פועל ישועות לכן נתתי לך את השמן הזה. וגם את האישור נתתי לך, וכך נתקיים בך 'ומנותר קנקנקים נעשה נס', נעשה לך נס לכל הקנקנים והכלים שנותרו שם בביתן, הם שבו אליך בשלמות".
(עטרת צדיקים)