"מעט ורעים היו ימי שני חיי" (מז, ט)
בפגישתו של יעקב אבינו עם פרעה ברדתו למצרים, שאלו פרעה: "כמה ימי שני חייך?". בתשובה ענה יעקב: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם". יעקב הדגיש, כי כל חייו היה בבחינת 'גר', אדם שאין לו מקום ישיבה קבוע והוא חסר מנוחה. הוא ציין כי אמנם גם אבותיו היו גרים כל ימי חייהם, אבל חייהם היו טובים מחייו שהיו מעט ורעים, מלאי סבל, ניסיונות ומצוקה.
תמיד תמהתי, מדוע יעקב בכה לפני פרעה, וכי הוא הכותל המערבי שלו, שהוא שופך לפניו את שיחו ובוכה לפניו? בנוסף לכך יש להבין, מה חשב יעקב להרוויח בכך שהתלונן והביע צער בפני פרעה?
לפני כשלושים שנים נוסד ארגון 'ערכים' המחזיר אלפים בתשובה. זכיתי להיות בין המייסדים, ונפל עלי עול כספי גדול. נפגשתי עם רבי יוסף רפול, התחננתי ובכיתי לפניו שיירתם לעזור לנו. הסברתי לו בדמעות, כי המצב הקיים מאפשר להחזיר יהודים רבים בתשובה, אלא שמחוסר מימון איננו יכולים למצות את ההזדמנות.
הרב רפול ענה לי: "הרב שכטר, ברצוני לגלות לך סוד אשר יסייע לך להצליח באיסוף הכספים. אם תלך ותבכה לפני האנשים, הם יתייחסו אליך כמו אל עני מסכן, ויתנו לך כמה פרוטות עלובות או לכל היותר חמישה דולר. עליך ללכת בראש מורם ולדרוש כמו שעשיר דורש, ואז יתייחסו אליך הכל בהתאם, יכבדו אותך וישמחו לתרום לך!".
שמעתי לעצתו הנבונה, ניגשתי לאנשים עם בטחון עצמי, ואכן הם נענו לבקשתי ותרמו סכומים גדולים, וכך העניינים התחילו לרוץ במהירות.
על סמך העצה החכמה הזו, אני שואל על הנהגתו של יעקב אבינו: מדוע הוא לא התייצב לפני פרעה בזקיפות קומה? מדוע הוא לא הציג את עצמו כאדם נכבד ועשיר, כדי לזכות להערכה בהתאם?
לא מצאתי במקורות תשובה לשאלה זו, אך לבי אומר לי כי זו היתה שיטתו של יעקב שלא להתבלט ולא להדגיש את עושרו ומעלותיו. וכפי שמבאר רש"י על הפסוק: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו" (בראשית מב, א). "למה תתראו – למה תראו את עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שבעים, שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה".
ליעקב אבינו היה שפע עצום כפי שאמר לעשו: "כי חנני אלוקים וכי יש לי כל" (בראשית לג, יא). וכפי שמבאר ה'אור החיים' הקדוש וזו לשונו: "אמרו 'כל' אולי שיכון לומר כי המנחה שהביא לו אינה מפרצת פרצה בנכסיו, ואחר שנתן לו מה שנתן במנחה, נשארים נכסיו כאשר היו מקודם, כולם בשלמות בלא מחסור…
"עוד ירמוז באמרו 'כל' שהיא בחינת הקדשה שנקראת 'כל', ובחינה זו כשתהיה משגת באדם אין החיסרון עושה רושם. והחסר נשלם מעצמו, וכברכת ישראל 'כחול' שהחסר נשלם מעצמו והיא ברכת כל".
לאבות הקדושים היתה ברכה מיוחדת. הם זכו לכל טוב ולשפע, גם בשנות הרעב לא היתה אפשרות לחסר אותם. כמה שלקחו להם – הכל התמלא כבתחילה, אך כדי שאנשים לא יקנאו בו, לימד יעקב את בניו לנקוט בדרך חכמה של "למה תתראו" ולחיות חיי פשטות.
יעקב לא רצה שיקנאו בו בגלל הברכה המיוחדת הזו, ולכן הראה עצמו בפני פרעה כגר פשוט ואמר: "מעט ורעים היו ימי שני חיי".
*
חכמת נשים בנתה ביתה
הורי ע"ה זכו לעושר מופלג. בהיותם בהונגריה היו ברשותם בית חרושת גדול לביגוד ולהנעלה, וחנות ענקית שהמתה תמיד מקונים.
כאשר אמי הנבונה ראתה, כי רבים מהשכנים מקנאים בהם מאוד עקב הצלחתם הכלכלית, היא היתה הולכת אליהם ומבקשת מהם הלוואות כספיות. כעבור שבועיים היתה מחזירה את הכסף עוד לפני השקיעה, בלי שעשתה בו כל שימוש, אך בינתיים התחילו השכנים להתלחש ביניהם: "משפחת שכטר מסכנה, כלפי חוץ נראה שהולך להם מצוין בעסקים, אבל האמת שהמצב לא בדיוק כך, עובדה שהם נזקקים להלוואות כה רבות". וכך פסקה הקנאה.
אמי נהגה בפטנט החכם הנלמד מדרכו של יעקב אבינו. "למה תתראו?" – אל תראו עצמכם ותוציאו את עיני הסובבים.
בהונגריה החנויות היו פתוחות עד חצות הלילה, והורי היו עובדים בחנות עד שעה זו. לאחר סגירת החנות היה אבי הולך עם אורחיו להתאבק בעפר רגלי חכמים. אמא היתה מנהלת את הבית ביד רמה. היתה לה עבודה רבה לטפל בששה בנים קטנים ומלאי מרץ. בלילות היא היתה יושבת ותופרת, מתקנת ומטליאה את בגדיהם הקרועים של הילדים.
כשאבא היה שב הביתה, ורואה אותה מתקנת בגדים, כשהיא עייפה ותשושה לאחר שעות העבודה הרבות, הוא היה אומר לה: "חבל שתטרחי לתקן את הבגדים הישנים. אפשר להחליף הכל בבגדים חדשים, יש לנו כל כך הרבה בגדים במפעל. צריך רק לקחת אותם!".
אך אמא הצדיקה השיבה לו: "המטרה האמיתית שלי בתיקון הבגדים אינה לחסוך כסף. חינוך הילדים הוא זה שמענין אותי. אמנם לכבוד השבתות והחגים אני שמחה לתת לילדים בגדים חדשים, אבל בימי החול – מעוניינת אני שהם ילבשו דווקא בגדים עם טלאים".
אמא סברה כי ילד הלבוש כמו בן עשירים, מרגיש מיוחד ומתגאה ומתנשא על חבריו. "אמנם רצוני שילדי יהיו מטופחים ונקיים, אך עלי להלבישם בגדים פשוטים כיתר חבריהם, כדי שיתרגלו לחיי צניעות והסתפקות ולא יתגאו", אמרה.
אמא ע"ה נהגה על פי עצתו של שלמה המלך, החכם מכל האדם: "ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב). הצניעות וההסתר הם חכמה גדולה ומביאים למידות טובות.
(מתוך 'אריה שאג')