הגאון המקובל רבי שמואל דרזי זצ"ל מנצל היה כל דקה מיותרת ללימוד התורה והעמקה בסודותיה. אמנם היה נאלץ גם לעסוק בענייני העולם, כמנהג חכמי בבל שלא רצו ליהנות מכתר תורה ופרנסו את עצמם בעמל כפיהם. ה' זימן לידו משרת ניהול חשבונות בבית משפחת העשירים חלגיצ'י, והוא עבדם באמונה וביושר.
באחד הימים ראה למול עיניו את ראש הממשלה העיראקי בכבודו בעצמו ששאל בנימוס בשלומו והתעניין על טיב ואופי עבודתו. לאחר זמן התברר כי אלו לא היו שאלות סתמיות; לראש הממשלה נודע על העובד החדש והמבריק של חלגיצ'י והחליט כי שווה להתעניין ולבדוק אם מוחו החריף יוכל לעזור למדינה. ואכן, ראש הממשלה התרשם עמוקות מחכמתו של רבי שמואל והחליט לקחתו למזכירו האישי, לא פחות.
*
שעת ערב מאוחרת. דממה כמעט מוחלטת מלכה ברחובות בגדד. דפיקות שנשמעו על דלת משפחת דרזי הבהילו במקצת את האב רבי יצחק, שניגש במהירות אל הדלת והופתע לראות שם את רחמים לולו (שם בדוי) מהרחוב הסמוך. רחמים היה כאוב ומפוחד. בקצרה הוא גולל באזני רבי יצחק כי רשויות החוק נטפלו אליו והחליטו כי עבר עבירות חמורות. "בתחילה הייתי סבור כי אצליח להפריך את ההאשמות במהירות" אמר בקול שבור, "אך מיום ליום התברר לי כי הראיות תפורות עלי הרמטית, אין כמעט סיכוי שאוכל להחלץ מהם בשלום".
רבי יצחק שמע ונחרד. סכנת מות מרחפת על יהודי, השם ישמור. הוא נכנס אל הבית, קרא לבנו רבי שמואל שבאותה עת ישב ועיין בסוגיא מסובכת, ותיאר בפני הבן בקצרה את העלילה ועונש המות שתלוי ועומד מעל ראשו של רחמים. "שמואל" אמר האב בהתרגשות, "אם לא תצליח לבטל את גזר דינו הרי דמו תלוי בראשך, אתה תהיה אשם במיתתו!".
רבי שמואל עמד נדהם. "אבא רחימאי", ניסה רבי שמואל להסביר, "במדינה עם שלטון דמוקרטי כשלנו אין לראש הממשלה השפעה על ניהול משפטים. גם אם אצליח לשכנע את מעבידי בנחיצות ההצלה והוא אף מאד ירצה, אין לו דרך להצילו. לא אני הכתובת!". אך האב מיאן להקשיב. "אם תרצה באמת – תצליח!" טען בתוקף. ברירה אחרת לא נשארה בידי רבי שמואל, אלא לנסות.
למחרת צעד רבי שמואל לכיוון בניין בתי המשפט, ובירר היכן יוכל לדבר עם שופט פלוני הממונה על משפטו של רחמים לולו. "אם תרצה לדבר עם כבוד השופט על משפט ספציפי, תצטרך לרדת למרתף, שם תבקש מהמזכיר את תיקו של האיש", אמרו לו. רבי שמואל עשה את אשר נצטווה, והנה בעודו עולה במדרגות עם התיק העמוס ומעלעל בו, לפתע הוא רואה את הדף בו נרשמו ההוכחות המרכזיות למעשה העבירה של רחמים. בלא להסס תלש רבי שמואל את הדף, קיפלו והכניסו לכיסו. בהגיעו אל השופט התיק היה חף מראיות מהותיות.
"ראה נא" פנה רבי שמואל אל השופט, "הלא רואים בחוש כי אך שקר טפלו זדים על רחמים, ואין ראיות רציניות בידיהם". השופט הטיב את משקפיו ועלעל בחומרים בתיק, ואכן ראה כי אין כל הוכחות נסיבתיות הקושרות את רחמים לעבירה שנעשתה… בלב שלם הוא הסכים עם רבי שמואל והודיעו כי בעת המשפט יפטור את רחמים לולו מכל אשמה.
ששון ושמחה נשמעו בבית משפחת לולו כשנודעה להם הבטחתו המשמחת של השופט, אך אחד מאותם שידע על התחבולה המסוכנת שנעשתה לא היה יכול להתאפק: "רבי שמואל, הלא אם היו תופסים אותך על חם בשיבוש הליכי המשפט בצורה שכזו – גזר דינך היה חמור מאוד, עד מות. איך לא פחדת לתלוש את דף הראיות?".
ורבי שמואל ענה: "פסוק יש בידי, וכה הוא אומר: "מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן, ותשכח ה' עשך נוטה שמים ויוסד ארץ, ותפחד כל היום תמיד מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית, ואיה חמת המציק". קודם כניסתי לבניין בית המשפט שיננתי את מילות הפסוק, וכשאני אומר את המילים המרוממות האלו בטחון חזק בבורא נכנס בליבי, והוא מגרש כל פחד ומורא מבני תמותה!".
(גיליון 'נחלי נצח' מתוך ספר תולדותיו "עבודת שמואל")