כל אשר דיבר ה' נעשה! (י"ט, ח)
כמעט שנתיים שהעולם השתנה, עודנו בתוך תקופה סוערת ורוגשת, אומיקרון, דלתאקרון, תו ירוק, ועוד שלל מונחי לשון חדשים שגורים על פינו, כשהעולם כולו ממשיך לחוות טלטלת ענק בעקבות נגיף מסתורי המשוטט בעולם, ומטיל את חיתתו על תבל ויושבי בה. בתי החולים עמוסים, כתות שלימות נכנסות לבידוד, שערי מדינות סגורים, והתחושה היא שעדיין העולם כמצוי בסחרחורת לא ברורה. ככל שהיה נראה כי הנה עוד רגע קט ונצא מאפילה לאורה, גל ועוד גל מלמד שאין לדעת איך ומתי הקורונה תיעלם לצמיתות.
זה לא מקרה, בורא עולם שלח וירוס קטן ולא מוכר, שאף שאינו נראה בעין רגילה – השלכותיו ההרסניות ניכרות לעין כל. הוירוס הזה הגיח לעולם מסין הרחוקה, אך לא הסינים שלחו אותו – כי אם אבינו שבשמים שמנהל את העולם ומנווט את כל הנעשה בו, והוא ששלח אותו, מתווה את דרכו, מעניק לו את היכולת להטיל אימה ופחד בכל לב, דאגה וחרדה בכל מקום…
הרמב"ם קובע, בדבריו המפורסמים בהלכות תענית, שכאשר יהודים רואים שמשהו בעולם קורה – יש אסון, – אסור להם להניח שזה יד המקרה, שזה קורה סתם כך. יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שהקדוש ברוך הוא שולח את נגיפיו בעולם כדי לומר לנו משהו, לטלטל אותנו, לרמוז לנו כי נדרש שינוי. כשהעולם כולו מסתחרר, זהו סימן לנו, בני האדם, להתייצב, לחפש היכן טעינו, לבחון את מעשינו, לראות מה מוטל עלינו לשפר ולשנות.
אמור מעתה, הוירוס הזה אינו רק וירוס, הוא פשוט אזעקה. בורא עולם צופר צפירה עולה ויורדת, מבקשת ודורשת לחשב מסלול מחדש, לפשפש בסדר היום שלנו ולראות מה נדרש מאיתנו.
איננו יושבים בשמים ואיננו יודעי דעת עליון, איננו יודעים מה נדרש מאיתנו ומה הקדוש ברוך הוא מצפה שנשנה, באיזו דרך הוא רוצה שנתקרב אליו. אנו רק יודעים שנחוץ שינוי מהותי. השאלה היא איך לעשות את השינוי הזה?
כדי לענות על השאלה הזו, נעיין בגילוי מדהים אותו חושף הרב דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו': כל מה שנדרש מאיתנו הוא קבלה אחת, אפילו קטנה, אבל שתהא עוצמתית, חזקה, כזו שנעמוד בה בגבורה בכל עת, כזו שנתעקש עליה בכל מחיר. שינוי אחד דרמטי, בנושא אחד, בעניין אחד – זה נראה דבר בודד וקטן, אבל השפעתו עצומה!
כמו אדם שנכנס למעלית, לוחץ בכפתור אחד קטן, והמעלית ממריאה אל על, נוסקת לקומה 50 תוך דקה או שתיים. למרות שהכפתור נראה כה קטן וחסר משמעות – יש לו את היכולת להעלות לקומה 50, כי הוא יושב על מנוע חזק ועוצמתי, שמעלה את האדם שבמעלית אל על. כך גם קבלה אחת קטנה, אם היא יושבת על מנוע חזק, על כח רצון עיקש, על עוצמה יהודית שתילחם על ביצוע הקבלה בכל עת – יש לה את היכולת לרומם את האדם לגבהים נשגבים.
כל מה שנדרש מהאדם שנכנס למעלית – הוא ללחוץ על הכפתור הקטן. כל מה שנדרש מיהודי כדי להשתנות – הוא קבלה אחת קטנה. ובלבד שהקבלה הזו תתבסס על מנוע עוצמתי, על כח רצון חזק, על התמדה ועקשנות. אם נקבל על עצמנו קבלה אחת טובה ונקפיד עליה – הקבלה הקטנה הזו תחולל בנו את השינוי ותקרב אותנו לאבא שבשמים.
בפרשת השבוע בני ישראל מקבלים את התורה, וברגע שלפני כן, הם עונים לדברי משה במילים 'נעשה ונשמע'. זה צמד מילים בודד, בפרשת השבוע כתובה רק מילה אחת מתוך הצמד – רק המילה 'נעשה'. אבל העובדה שבני ישראל השכילו לקבל על עצמם, להחליט בכל הכח, לקבוע בעומק ליבם כי הם מוכנים להילחם כדי לקיים – הביאה להם את הזכות לחולל את המהפך הגדול, להפוך לעם מקבלי ומקיימי התורה, על מצוותיה ומתנותיה שמאירות את חיינו.
הבה ננקוט באותה דרך. כל אחד מאיתנו יודע במה הוא לקוי, מהו השינוי הנדרש ממנו. הבה נקבל על עצמנו קבלה אחת, אפילו קטנה, ובלבד שתהא עוצמתית, חזקה, ונחליט שאנו מתעקשים להתמיד בה, לא מוותרים עליה אף פעם, עומדים עליה בכל תוקף. וככל שנעשה זאת ביתר הקפדה ורצון – כך נזכה שבורא עולם יראה שהבנו את האיתות שאותת לנו, יסיר מעלינו כל נגע ומחלה, ויעניק לנו חיי אושר, בריאות ושמחה!
עיסקה שנחתמה בדרך למירון…
היה זה בל"ג בעומר תשע"ט, רבבות אלפי ישראל עלו מירונה להתפלל על ציונו ולשמוח בהילולת הצדיק. אברך חמד בשם ר' משה התעתד אף הוא לעלות מירונה, והזמין כרטיס נסיעה בחברת 'אגד' – בה הנסיעה כרוכה ברישום מראש לשעת נסיעה נקובה. טרם צאתו ביקש להתפלל תפילת מנחה ומיהר לבית כנסת קרוב, אלא שכבר בכניסתו גילה כי המתפללים כבר אוחזים ב'אשרי'…
ואם תשאלו מה לא טוב ב'אשרי', כאן המקום לערוך היכרות עם ר' משה, שתקופה ארוכה קודם לכן קיבל על עצמו שתפילת מנחה היא תפילה ככל התפילות, לא נאמרת בחטף, ולא מתחילים אותה מהאמצע. תפילת מנחה מתחילה מאמירת סדר הקרבנות 'וידבר השם אל משה', ולאחר הקרבנות אומרים אשרי, קדיש, ותפילת שמונה עשרה. אין קפיצות, אין דילוגים, ואין השלמות – תפילה היא תפילה, ונאמרת בשלמותה, על הסדר, כפי שכתוב בסידור…
בימים כתיקונם, נהג להקדים לבוא לבית הכנסת ולהתפלל כהלכה, אלא שהיום – כשהוא ממהר מירונה וסדר יומו שובש – נאלץ לחפש מניין אחר להתפלל בו על הסדר, וגילה כי זה לא פשוט. כשנכנס למניין אחד כבר אחזו בו ב'אשרי', עד שהגיע לבית הכנסת הסמוך – התברר ששם כבר מתחילים 'קדיש', ובבית הכנסת הבא כבר עמדו באמצע תפילת הלחש. לא נותר לו אלא ללכת ל'שטיבלאך' מרוחקים קמעא ולהתפלל שם לפי הסדר ובהתאם לקבלה שקיבל על עצמו, אלא שכאן יש בעיה:
אם ילך למניין המרוחק – יתכן ויחמיץ את שעת יציאת האוטובוס שנקבעה בכרטיס שלו. כלומר, יצטרך לשלם שוב על הכרטיס, ולהשיג כרטיס נסיעה לשעה אחרת, וכלל לא בטוח שישיג כרטיס כזה, שכן יתכן שכל המקומות באוטובוסים הבאים כבר תפוסים…
וכך, מתחוללת בלבו מלחמה: צד אחד אומר כי לאור נחיצות הנסיעה למירון, מניעת הפסד דמי הכרטיס וחוסר הוודאות אם ישיג כרטיס אחר, זהו בדיוק המקרה היוצא מן הכלל, בו הוא יכול לחרוג מקבלתו ולהתפלל בדילוג, להתחיל ב'אשרי' ולהשלים את אמירת הקרבנות אחר כך. והצד השני שבלב לוחש לו שקבלה היא קבלה, ומבחנה דווקא ברגעים קשים ולא פשוטים כמו עכשיו, ולכן – עליו להתעקש ביתר שאת, ולהתפלל מנחה כהלכה בכל מחיר!
כל המלחמה הזו לא ארכה אלא שברירי שניות, בסיומם הכריע נכון: קבלה היא קבלה, והוא יעמוד בה בכל מחיר. הוא שוכח מהכרטיס, מדמי הנסיעה, מהלו"ז המוקפד שתכנן, וממשיך ל'שטיבלאך' קרובים. מתפלל מנחה לפי הסדר, בניחותא, מילה במילה, כמנהגו מדי יום, ורק כשסיים להתפלל – הוא שב לתחנת היציאה של האוטובוסים, וביקש לרכוש כרטיס חדש.
הכרטיס נרכש, בכסף מלא כמובן, ור' משה אפילו לא הצטער. נכון, הוא רחוק מלהיות אדם מבוסס, הוא אברך שכל מחייתו ממילגת כולל זעומה, שלעתים מדייקת בתאריך ולעתים לא… ובכל זאת, הוא עשה את המוטל עליו, עמד בקבלה שלו, וזה הכי חשוב, הכי יקר בעיניו!
הוא עולה על האוטובוס, ולצידו מתיישב יהודי, שניכר עליו כי אינו מקומי. במהלך הנסיעה נקשרה ביניהם שיחה, ולקראת סוף הנסיעה חלה התפתחות מפתיעה: היהודי שלצידו, כך התברר, הוא אורח מארצות הברית, אדם אמיד למדי. במהלך השיחה תהה על קנקנו של ר' משה, והתרשם ממנו עמוקות. לפיכך, פנה אליו בהצעה: 'שמא תרצה לעשות אתי עסק?'
'אני לא איש עסקים, רחוק אני מכך מאוד', הצטנע ר' משה, 'אני אברך שיושב ולומד, זה כל עיסוקי. אני לא האדם המתאים…' – השיב להצעה בנימוס. אולם האורח מחו"ל – דווקא שמח לשמוע: 'נו, הלא זו העיסקה בה אני חפץ! אני רוצה לאמץ אברך שיושב ולומד תורה, ולעשות אתו עיסקת 'יששכר וזבולון'. אני רוצה להעמיד לרשותך תקציב חודשי נדיב, ולהיות שותף איתך בתורתך! התסכים לעשות אתי את העיסקה הזו?!'
עד שהשניים הגיעו מירונה, העיסקה סוכמה היטב. הם החליפו מספרי טלפונים, וקבעו להיפגש כדי לחתום על העיסקה במסמך מסודר, עיסקת יששכר וזבולון נפלאה. האורח מחו"ל אימץ את ר' משה בתקציב חודשי קבוע, והפך לשותף בתורתו לנצח נצחים!
רק מאוחר יותר, הבין ר' משה מה קרה: הרי את השותף שאימץ אותו ומשלם לו מאז תקציב חודשי נדיב – פגש באקראי, הכי באקראי שיש. אם חלילה היה מוותר על הקבלה שלו ונוסע באוטובוס בו היה אמור לנסוע – כל העיסקה הזו לא היתה מתרחשת! רק הודות לעמידתו האיתנה על קיום הקבלה בכל מחיר – חתם על עיסקה כה חלומית!
ועד היום, כמעט שנתיים אחר כך, העיסקה עודנה בתוקף. מדי חודש בחודשו עובר סכום משמעותי מחשבון הבנק של היהודי האמיד מחו"ל, היישר לחשבון הבנק של ר' משה. בינתיים, אותו יהודי כבר סידר לר' משה מגוון הטבות נוספות, כמו להכניס אותו לכולל נחשק שהוא מתורמיו, ועוד ועוד…
וכל זה – בזכות עמידה איתנה ועיקשת על הקבלה שלו. התברר, כי העמידה הקפדנית על הקבלה להתפלל מנחה כהלכה ולפי הסדר, אולי עלתה לו שקלים בודדים, אך הביאה לו רווחה כלכלית עצומה. בורא עולם מסובב כל הסיבות סידר את העניינים בצורה כזו, שהעמידה שלו על הקבלה השתלמה שבעתיים!
את הסיפור שמענו מר' משה, שהוסיף את המסר האישי שלמד מסיפורו: בעוד אנשים נוטים להמעיט בערכן של קבלות טובות קטנות ושגרתיות, כאלה שלא דורשות אלא כמה דקות, מתברר שבשמים יש לקבלות הללו כח עצום, על טבעי ממש. הסוף הטוב של הסיפור מוכיח, כי בורא עולם ביקש לאותת על חשיבות העמידה על הקבלה והשמירה עליה מכל משמר, ולכן העניק רווח כספי כה גדול בזכות ההקפדה על הקבלה.
אחים יקרים, עמידה על הקבלה דורשת מחירים, היא אינה קלה. לפעמים רואים בעיניים עד כמה היא משתלמת, וגם אם לא – עמידה בקבלות נותנת לנו כוחות, מעניקה לנו עוצמות. קבלה אחת, ועמידה איתנה על קיומה בכל מחיר – הן מפתח להתעלות רוחנית, מקפצה של התקרבות לאבא שבשמים. הבה נקבל על עצמנו קבלות כאלה, ונזכה להתקרב לאבינו שבשמים ולעשות לו נחת רוח!
40 ימים, שני סיפורים…
בגיליון פרשת 'חיי שרה' – גיליון מס' 305, פרסמנו בשם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א את סגולת 40 ימי תפילה, בסדר הקבוע הבא: במשך 40 יום, יש לבוא לבית הכנסת לצורך סגולה זו, לומר בקשה, לתת צדקה, לומר את אחד מספרי התהלים המחולק לחמישה ספרים, ולהבטיח לומר 'נשמת' בהגיע הישועה.
הסגולה פורסמה, וזכתה להדים נרחבים. שני סיפורים הגיעו לידינו: האחד על בחור מעוכב שידוך זה עידן ועידנים, שביצע את הסגולה וזכה להתארס במזל טוב. והשני – על יהודי נכבד שהועמד למשפט מסובך בארצות הברית, ונטען כנגדו כי הוא חייב למעלה ממיליון דולר לרשויות המס. עורכי דינו אמרו כי אין כל סיכוי שייחלץ מהעניין מבלי לשלם לכל הפחות כמחצית מהסכום, והשבוע נערך המשפט והוא זוכה לחלוטין!
מתברר, שלפעמים די בארבעים יום של קבלה טובה שיש בה סגולה, כדי לחולל שינוי, כדי לפתוח שערי שמים. כי זה הכח של קבלה, זו עוצמתה, יש בה את היכולת לחולל מהפך, יש לה את העוצמה להרעיף ישועה. גם אתם יכולים וזה אפילו די פשוט: הגעה לבית הכנסת במשך 40 יום במיוחד לצורך ביצוע הסגולה, אמירת הבקשה, נתינת צדקה, אמירת אחד מספרי התהלים, והבטחה לומר 'נשמת' בהגיע הישועה! – זה הכל, והישועה כבר בדרך!
ובשם אותם יהודים שנושעו בזכות הסגולה, אנו מודים לשותפי הגיליון – מזכי הרבים, אשר בזכותם מגיעים דברינו לאלפים רבים מבתי ישראל בארץ ובחו"ל. אשריכם ואשרי חלקכם, יהודים מחוללים שינויים בחייהם וגם נושעים – הכל בזכותכם!