"ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם" (לא, יד)
ב'נשמת' אומרים: "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינו, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד". שואל הזוהר הקדוש: הנשמה והרוח מברכים, משבחים ומפארים את שמו של הקב"ה, ומה עם הגוף? אומר ההיליגער זוהר: "האי יומא לאו יומא דגופא" – שבת אינה יום של הגוף, זה יום של הנשמה!
המשגיח שלנו בישיבה היה תלמיד מובהק של הגאון רבי אברהם גרודז'ינסקי הי"ד. פעם אחת הלך עמו אל אחד האדמו"רים הידועים בפולין. שאל האדמו"ר את רבי אברהם: חז"ל אומרים (ביצה טז ע"א): "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי שבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם". ולכאורה – כך שאל הרב'ה – לשם מה היה צריך משה להודיע? הרי מצות השבת כתובה בתורה כמו שאר מצוות התורה!"
הוא שאל והוא תרץ. "הקב"ה ביקש ממשה: לך והודיעם שלא יחליפו את השבת בקוגל!…" כך אמר אותו רב'ה, א מוראדיגא זאך!
ה"בן איש חי" בספרו "בן יהוידע" מביא משל נפלא בענין:
היה פעם עשיר אחד שלצורך עסקיו נאלץ לנסוע למרחקים, ואת משפחתו השאיר בעירו. לא היה אז טלפון, והקשר עם משפחתו נותק לתקופה ארוכה.
באחד הימים הוא רואה יהודי עני מעירו שהגיע למקום במטרה לאסוף נדבות. ניגש אליו וברכו: "שלום עליכם", וגם הלה שמח לראותו: "עליכם השלום".
"אולי אתה יודע מה נשמע עם המשפחה שלי, מה שלום כולם?" – שאל העשיר את ההלך העני.
"אני מבקש ממך שתעזבני לנפשי כי חבל לי על הזמן", אמר העני, "עלי לאסוף כסף ואם אתחיל לספר לך מעשיות מהנעשה בעירנו יכלה הזמן ולא אצליח לגייס אפילו פרוטה אחת לפרטה!"
"אתה יודע מה", אמר העשיר, "אעשה איתך עסק. כמה הוא הסכום המרבי שהנך מרויח ביום בקיבוץ הנדבות?"
זרק לו סכום.
"ובכן, מחר אתה לא הולך לקבץ נדבות כל היום, ובמקום זה תשב איתי ותספר לי בפרטי פרטים מה נשמע עם המשפחה ומה נשמע בעיר. את הכל אני רוצה שתאמר. עליך להיות פנוי בשבילי כל היום".
העני הסכים.
למחרת בבוקר, כשהגיע הזמן לקום, חשב העני לעצמו: "א מחיה, יש זמן. היום לא צריך לעשות "שנור", אין צורך למהר לעבודה… קם מאוחר, בקושי התפלל, וזמן קצר אחרי כן כבר הלך שוב לישון. הרי לא צריך היום לעבוד, משלמים משכורת ללא עבודה…
העשיר מצידו לא רצה להעיר אותו, הניח לו לישון במנוחה.
בשעת צהרים מאוחרת התעורר העני ופנה בנחת לבית העשיר.
כשראהו העשיר הוכיחו קשות: "אני משלם לך על היום הזה כדי שתהיה בחברתי ותספר לי על עירי ועל משפחתי, ובסוף אתה הולך לישון?! בשביל זה נתתי לך את היום הזה שלא תצטרך לעבוד בו?!
וכך – אומר ה"בן איש חי" – הקב"ה נתן לנו את השבת בכדי שנהיה עמו במחיצתו, בתפילה ובלימוד תורה, ואנחנו מבזבזים את השעות היקרות הללו למנוחה?!
"ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם" – זהו יום קדוש. הבה ננצל אותו כראוי!
אנשים חושבים שחילול שבת נוגע רק לבורים ועמי ארצות שלא יודעים מהי שבת; שמחלל שבת נחשב רק זה שנוסע ברכבו ברחוב ז'בוטינסקי ביום השבת קודש… אבל אלי? מה זה נוגע? אני הרי דתי, שומר שבת…
הבה ונקרא מה כותב ה"חפץ חיים" בהקדמתו להלכת שבת: "וכבר העיד בנו הגאון בעל אורים ותומים בספרו יערות דבש, כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא ילמד את כל הדינים על בורים היטב היטב".
רבים מאיתנו אוכלים בשבת "בצל עם ביצה". ובהכנת המאכל הזה אפשר חלילה, להיכשל בכמה וכמה איסורים כמו זה שנוסע בשבת ברחוב ז'בוטינסקי… צריך לדעת באיזו צורה לחתוך את הבצל, מתי לחתוך אותו, איך לערבב את הבצל בתוך הביצה, ומי שלא בקי היטב בכל פרטי ההלכה נכשל בחילול שבת.
בעיני ראיתי, כשהזדמנתי באחת השבתות לביתו של יהודי אחד, ממש א ערלעכער איד, והיה זה בעת שהגישו את העוף לשולחן. היהודי הזה לקח את הקערה והתחיל להוציא מתוכה את כל העורות והעצמות… תפסתי אותו בידו ואמרתי לו: "זה איסור גמור של מלאכת בורר"! והיהודי לא ידע מה אני מדבר…
כמה פעמים ראיתי אנשים שהגישו לפניהם מנת דגים. דבר ראשון הם מוציאים את העצם ואחר כך מכניסים את הדג לפה, לא לפני שהם אומרים "לכבוד שבת קודש"… ואין להם שמץ של מושג שהם עברו על איסור בורר לכבוד שבת קודש…
הוא אשר כתב ה"חפץ חיים" בהקדמתו הנ"ל: "וכן באיסור בורר מצוי מאד להכשל מפני חסרון ידיעה וכו', וכן במלאכת דש ולישה ומלבן, ומי שלא למד יוכל בנקל להיכשל בהן, שנמצא כל אחד מכה פרטי הלכות שנוגע באיסור דאוריתא, ובפרט בישול ושהיה והטמנה, הוא הלכתא רבתי מאד בהרבה חלוקי דינים הנוגע למעשה"!
חילול שבת, כאמור, הוא לא רק בכביש השחור… הוא עלול, חלילה, להמצא על שולחן השבת שלנו, במטבח שלנו…
(מתוך הספר 'יחי ראובן')