יעקב א. לוסטיגמן
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (ל, טו)
מנהג נפוץ בכל תפוצות ישראל מן קדמת דנא, שלפני שסוגרים בשעה טובה ומוצלחת שידוך לבן או לבת, נועצים ההורים או המדוברים ברבותיהם, או פונים לאחד מגדולי ישראל שבאותו הדור, ומבקשים את עצתו ואת ברכתו.
עם זאת, היו מגדולי הצדיקים שסירבו בתוקף לייעץ בענייני שידוכים, ונימוקם עמהם. רק ברכת קודשם נתנו לכל הנוגעים בדבר, שהקב"ה ינחה אותם בדרך הנכונה לקבל את ההחלטה הנכונה בעצמם.
ושמעתי פעם אודות יהודי שהגיע אל כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, אשר הקפיד מאוד שלא להשיב ב'הן' וב'לאו' על ענייני שידוכים. ביקש אותו יהודי לשמוע מהרבי הוראה ברורה בעניין השידוך שעמד לפניו, והרבי דרכו סירב להשיב.
אותו יהודי לא ויתר, והפציר חזור והפצר, עד שלבסוף שאל את הרבי בצורה ישירה: "מדוע מסרב הרבי לענות לי? האם מפני שהוא יודע שהשידוך הזה אינו מתאים?…".
נענה הרבי ואמר לו: "אסביר לך את הדבר. אם אני אומר לך שאני ממליץ על השידוך, אתה תאמר שראיתי בשמים שזה השידוך הנכון ותעשה אותו מבלי לחשוב ומבלי להסתכל על החסרונות שאולי יש בו. אם אגיד לך שאני סבור שאין השידוך הזה כדאי, אתה תגיד שראיתי בשמים שזה לא השידוך ותפסול אותו לאלתר, למרות שייתכן ויש בו מעלות גדולות שאולי תשמע עליהן אם תמשיך לברר.
"אבל אני לא ראיתי בשמים אם זה השידוך הנכון או לא. לא הייתי שם ואיני יודע איך מסתכלים מה קורה שם, בשמים, ולכן אני רק מברך אותך שתזכה בסייעתא דשמיא להחליט את ההחלטה הנכונה בעצמך".
ומעשה שמעתי מבחור אחד שעמד לקראת סגירת שידוך וביקש את עצתו של הרבי. הרבי השיב שאינו נוהג לענות על שאלות כאלו, אך הבחור התחכם ואמר לרבי שהוא מבקש שיעשה עמו חסד ויעזור לו לקבל החלטה, כי הוא מתקשה לקבל אותה בעצמו. ענה לו הרבי: "תגיד לי אם מצאת חיסרון ואני אוכל לעזור לך להחליט אם זה אכן חיסרון או לא, תגיד לי איזה מעלה שמצאת ואני אוכל לעזור לך להבין אם זו אכן מעלה, אבל לאחר מכן אתה עצמך תצטרך לחשב את המעלות מול החסרונות ולהחליט בעצמך אם אתה מעוניין בשידוך הזה אם לאו".
עשיר שכזה
בהקשר זה, נביא כאן מעשה שהובא באחרונה בעלון 'אהל מועד' – לעלוב, כפי שסופר על ידי בנו כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, נעתיק את הדברים בשינויי עריכה מתבקשים, תודתנו לעורך העלון המשב"ק הרה"ח ר' אהרן לוסטיג שליט"א על טובת העין שנהג בנו.
מעשה זה עוסק בשידוך שיצא לפועל באופן פלאי:
הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע החזיק בבית גנזיו כמה מטבעות למזכרת מנס שהתרחש בעירו, והרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע היה אומר שלספר את הסיפור הזה, זאת סגולה למציאת שידוך, וכך היה מעשה:
בבית מדרשו של הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע ישב תלמיד חכם מופלג ועובד ה' גדול ושמו ר' הערשלי מריבישוב. הוא שם לילות כימים בתורה ועבודת ה', אך לרש אין כל כי אם בת שהגיעה לפרקה, ואין בידו פרוטה לפורטה כדי לשלם את הוצאות החתונה והנדוניה.
הדאגה גדלה מיום ליום מאין יבוא עזרו להשיא את בתו… הוא נועץ עם ידידיו הנגידים, חסידי הרבי מאפטא, והם אמרו לו שהיות שהם מתכוננים לנסוע בקרוב אל היריד הגדול שיתקיים בעיר ברוד, ושם מתאספים הרבה נגידים חשובים, הם מציעים לו להצטרף אליהם: "אנחנו נלביש אותך מלבושי פאר וכבוד כאחד הגבירים ותתאכסן יחד אתנו באכסניא כבודה", הם אמרו לו.
"אבל יש לנו תנאי אחד, שאתה תמעט בדיבור כדרכך, ותעשה כל מה שנגיד לך לעשות, אנחנו נשתדל למצוא זיווג הגון בעבור בתך ואתה אל תתערב במעשינו ובדיבורים שלנו".
ר' הערשלי הסכים לעצתם באין ברירה. הוא נסע עמם לברוד, והסוחרים הורו לבעל המלון שבו התאכסנו, שיכין חדר נכבד ומרווח עבור 'הגביר המפורסם' ר' הערשלי מריבישוב, שזה עתה הגיע לכאן.
לא נחה דעתם של הסוחרים עד שפרסמו בכל העיר ברוד את בואו של הגביר מריבישוב שבא למצוא זיווג הגון בעד בתו היחידה ושמוכן לתת נדוניה הגונה כיאות לעשיר כמוהו.
ואכן, הגיעו השדכנים והציעו לפניו שידוך הגון עם בחור עילוי גדול, מאחת המשפחות העשירות והמיוחסות בברוד. בחן ה'גביר' את הבחור בלימודו ומצא שהוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים. אכן, הוא ישמח להתברך בחתן שכזה לבתו היקרה.
אבי הבחור ראה גם הוא שאבי המדוברת הוא אכן יהודי תלמיד חכם מופלג, ובנוסף שמע אודותיו שהוא אחד מגדולי העשירים בעיר ריבישוב, מצא השידוך חן בעיניו, וכעת נשאר רק לסגור את העניין הכספי, שהוא כידוע עניין של מה בכך כששני המחותנים הם עשירים מופלגים…
"יאמר לי כבודו, האם הנו מסכים לתת סכום כך וכך עבור הנדוניה?", שאל אבי הבחור ונקב בסכום מפולפל שרבי הערשלי מעולם לא חלם להחזיק בידו…
רבי הערשלי ה'גביר' הניף ידו בביטול והשיב: "נו, מהיכי תיתי…". בדעתו חשב על הדברים כפשוטם, מהיכן יוכל להביא כזה סכום עצום, כמובן שהדבר אינו בהישג ידו בכלל, אבל העשיר שכנגד בטוח היה שרבי הערשלי מסכים להצעה ומבטל את הסכום הפעוט, כשבכוונתו לתת הרבה יותר…
המשיך העשיר לשאול את ה'גביר' שאלות נוספות אודות הוצאות החתונה וכדו', ור' הערשלי השיב על כל שאלותיו תשובות דומות: "מהיכי תיתי", "בלי נדר" וכן על זה הדרך, כשהוא נמנע מלהתחייב מפורשות על סכומי כסף ומתנות, ומנגד אבי החתן בטוח היה שהוא מסכים לכל התנאים בלי שום היסוס.
משראה כי טוב, שאלו את פי החתן שהסכים לשידוך המיוחד, ומיד לחצו שני הצדדים ידיים ואיחלו 'מזל טוב' בקול גדול, ואף הסוחרים שהביאו את ר' הערשלי הצטרפו לשמחה הגדולה, ודרשו שיכתבו הצדדים שטור תנאים מפורט כמקובל בכל תפוצות ישראל.
אבי החתן מיהר להפקיד בידי מחותנו מתנות יקרות עבור הכלה, מתוך מחשבה שמיד כשיגיע לביתו ימהרו הורי הכלה לקנות מתנות יקרות לכלה כמקובל וישלחו במהרה לביתה שבברוד.
כך נפרדו שני המחותנים איש מעל אחיו מתוך קרבת חיתון, ר' הערשלי נסע בחזרה לאפטא שם התגורר, וכבואו לביתו סיפר לאשתו ולבתו שבחסדי שמים הוא מצא חתן, בחור תלמיד חכם מופלג ובעל מדות, עשיר ומיוחס.
האם והבת התקשו להאמין לדבריו, איך ייתכן שהצליח למצוא חתן שכזה כשאין בידו אפילו פרוטה אחת? אבל ר' הערשלי הראה להם את שטר התנאים והשמחה בבית רבתה עד מאוד.
מקבץ הנדבות
לאחר ששב לביתו, פשט ר' הערשלי את בגדי העשירים שהלבישו לו סוחרים, ולבש בחזרה את בגדיו הטלואים. הוא שב לבית המדרש ושקד על תלמודו ועל עבודת הבורא באין מפריע.
המחותן העשיר מברוד המתין למתנות היקרות שאמורות היו להישלח לבנו החתן, ומראה שהמתנות לא מגיעות החל להתרעם בלבו על המחותן ששכח את החתן שהותיר מאחוריו, מה גם שעדיין לא סיכמו באופן סופי על תאריך החתונה והיה צורך לנהל חילופי מכתבים כדי לסדר את הטעון סידור לפני החתונה הגדולה.
כיאה וכיאות לבר אוריין ובר אבהן, למידה הגביר מברוד זכות על ר' העשרלי, שבוודאי הוא טרוד עד מאוד בעסקיו המסועפים, ולכן לא מצא זמן. החליט להמתין עוד קצת, ומשראה שאין קול ואין עונה שיגר מכתב מכובד אל הגביר רבי הערשלי מריבישוב…
אכן, רבי הערשלי מריבישוב התגורר בכלל באפטא באותם ימים, אבל בעיר ריבישוב עצמה אכן היה גביר גדול בשם ר' הערשלי, ונושא המכתבים סבר שאליו ממוען המכתב.
קיבל ר' הערשלי הגביר את המכתב, פתח את המעטפה וכשקרא את המכתב חוורו פניו: הרי ילדים מעולם לא היו לו, הוא היה חשוך בנים ל"ע, ומעולם לא סגר שידוך בברוד. ברי היה לו שבוודאי אחד משונאיו החליט להתל בו ולהציק לו. הוא קימט את המכתב והשליכו אל פח האשפה.
המחותן מברוד ראה שהוא לא מקבל תגובה למכתבו, ישב וכתב מכתב נוסף, כשהפעם כבר לא הצליח לכלוא את רגשותיו ואת כעסו, בדברים חריפים פנה אל המחותן הנכבד מריבישוב, ודרש ממנו להשיב לאלתר למרות עיסוקיו הרבים, לשלוח מתנות לחתן כמקובל ולסכם את הטעון סיכום לפני החתונה, אבל גם הפעם לא התייחס ר' הערשלי הגביר למכתב.
ויהי כי ארכו הימים והמחותן מברוד לא קיבל תשובה, התייעץ עם בני ביתו והחליטו בדעתם שיסעו בעצמם לריבישוב ושם יעמדו על שורש הדברים לדעת מה זה ועל מה זה.
בהגיעם לריבישוב, הכווינו אותם תשובי המקום לביתו המפואר של הגביר ר' הערשלי, אך כאשר דפקו בפתח והכניסו אותם אל הגביר נבהלו מאוד, הם הבינו שזה הוא לא אותו ר' העשרלי שאתם הם השתדכו.
הם התנצלו בפני הגביר על המכתבים החריפים, והסבירו לו את הטעות. הגביר סלח להם ברוחב לב אבל אמר להם שהוא אינו יודע מי הוא זה ואיזה הוא שהתחזה אליו והשתמש בשמו, ועל כן אינו יכול לעזור להם בעניין.
יצאו הגביר ובני ביתו בפחי נפש, כשהם אובדי עצות, והנה העלתה אמו של החתן רעיון. הרי העיר אפטא קרובה מאוד לריבישוב, שם קבורים אבותיה, אולי ייסעו לשם, יפקדו את קברי אבותיה ויתפללו לישועת ה' שתבוא בקרוב.
נסעו לאפטא, פנו לבית העלמין, והנה הם רואים ששם, בפתח בית העלמין עומד יהודי ומקבץ מעות לצדקה.
כשעברו על ידו קרא האיש לעברם "אנא הרימו תרומתכם בנדבה הגונה למצוות הכנסת כלה, עבור רבי הערשלי ריבישובער, שהוא איש קדוש, עובד ה' ותלמיד חכם מופלג".
קפץ הגביר ממקומו ואמר: "רבי הערשלי ריבישובער??? רבי הערשלי מריבישוב, בוודאי אתן לך תרומה הגונה רק תגיד לי היכן הוא מתגורר ואיפה הוא נמצא שאוכל לפגוש אותו פנים אל פנים".
השיב מקבץ הנדבות: "תוכל למצוא אותו בקלות. גש לבית המדרש של הרבי ה'אוהב ישראל', כאן בעיר אפטא, ותמצא אותו במהרה. הוא יושב שם יומם ולילה והוגה בתורה".
נשא הגביר את רגליו בריצה לבית המדרש, ומיד כשנכנס ראה את המחותן שלו, כשהוא לבוש בבגדים טלואים, וכל כולו אומר עוני ומחסור.
הבין מיד הגביר שהוא נפל קרבן למעשה הונאה. הוא סב על עקביו, וניגש לביתו של הרב אב"ד הלא הוא הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל', וביקש להזמין לדין תורה את מחותנו העני שהתחזה לעשיר.
ר' הערשלי מצדו שמח לקראת מחותנו, וכשראה שבא לבקר בעיר עם זוגתו, מיהר לביתו וביקש מאשתו ובתו שיכינו ארוחת צהרים מכובדת עבור האורחים הנכבדים, המחותנים מברוד.
תרנגול משמים
כששמעו האם והבת את בקשתו המבוהלת של האב, פכרו את אצבעותיהן בחרדה: הרי הבית ריק מכל. אין שום מצרך שאפשר לבשל או להכין עבור ארוחת הצהרים.
"הרי יש לנו תרנגול אחד", הזכיר להן רבי הערשלי, "תיקח הכלה את התרנגול אל השוחט, ולאחר מכן תכשירו אותו יחד ותכינו ממנו מטעמים לכבוד המחותנים. אם איננו יכולים לכבד אותם ביותר מכך, לפחות נגיש להם עוף ומעט תוספות לארוחת הצהרים".
לא איחרה הנערה לעשות את דבר אביה, היא תפסה את התרנגול ומיהרה אתו אל השוחט, אלא שמרוב חופזה נשמט התרנגול מידיה והחל להימלט מפניה.
כך רץ התרנגול והנערה אצה רצה אחריו, שוחה כדי לתפוס אותו, אבל הוא חומק מבין אצבעותיה וממשיך להימלט אנה ואנה, עד שנכנס אל תוך אחת מחורבות העיר…
היתה זו חורבה שאיש מבני העיר לא העז להיכנס אליה. שנים רבות היא עמדה בשיממונה, וכולם נזהרו מפני הסכנה שלא להתקרב אל ד' אמותיה. התרנגול נכנס פנימה והכלה המבוהלת והלחוצה שכל כך רצתה לכבד את המחותנים לארוחת הצהרים, לא שמה לב להיכן היא נכנסת, וכך בעודה חדורת רצון עז לתפוס את התרנגול היא נכנסה אחריו, חדר לפנים מחדר עד שבאחד החדרים נגלה לעיניה אוצר גדול של דינרי זהב.
כמובן שבאותו הרגע כבר שכחה הנערה את התרנגול והחלה לאסוף את דינרי הזהב, כשהיא ממלאת את כליה ואוספת עוד ועוד דינרים, ולאחר מכן שבה לביתה כברשותה הון עצום!
הוריה שהבחינו בעדרו של העוף השחוט נבהלו לרגע, אבל כשראו איזה אוצר היא מביאה עמה שמחו שמחה גדולה, ופתחו בשירות ותשבחות לבורא העולמים שהקרה לידיהם עושר עצום שכזה.
והנה נשמעות דפיקות על הדלת. שליח בית הדין הגיע להזמין את רבי הערשלי לדין תורה אצל המרא דאתרא. כמובן שרבי הערשלי לא התמהמה מלעשות את מצוות הרב, ובתוך זמן קצר התייצב לדין תורה.
עמד המחותן מברוד וסידר טענותיו לפני הרב: "איש זה הונה אותי" אמר בעודו מצביע על ר' הערשלי, "הוא התחפש עם בגדי עשירים ובא לברוד בעודו מתחזה לגביר עצום, הוא התאכסן באכסניה יקרה, השתדך איתי בהציגו את עצמו עשיר גדול והבטיח נדוניה גדולה לבני.
"עכשיו מתברר לי שהכל היה שקר ורמייה", הוסיף העשיר. "האיש הזה הנו עני מרוד וגם אם היה רוצה למלא אחר כל הסיכומים שסיכמנו, אין בידו את האפשרות לעשות זאת. לכן אני רוצה שבית הדין יורה על ביטול השידוך ויחייב את האיש להחזיר לי את כל המתנות היקרות שנתתי לבתו, מתוך מחשבה שהוא עשיר מופלג ושיוכל להחזיר לי כהנה וכהנה.
"לא זו בלבד, אלא שאני גם מבקש שבית הדין יטיל עליו קנס כספי, אותו יידרש לשלם כפיצוי לבני החתן על הבושה הנוראה שגרם לו כידע והכל שהוא נפל קרבן למעשה רמייה שכזה".
משסיים המחותן מברוד להרצות את טענותיו, פנה הרבי מאפטא אל ר' הערשלי תלמידו וביקש לשמוע האם יש מענה בפיו לטענותיו החזקות של המחותן.
נענה ר' הערשלי ואמר, האם המחותן הנכבד מצא איזשהו חיסרון או פגם חלילה בבתי הכלה??? לא. הוא לא מצא שום חיסרון ואין לו שום טענה עלי. אני יכול ללבוש כל בגד שאבחר ואיני מחויב ללבוש בגדי עשירים, ובאשר לנדוניה והוצאות החתונה אני מתחייב בעז"ה לשלם את הכל עד הפרוטה האחרונה.
הרבי מאפאטא התפלא עד מאוד לשמע דבריו של ר' הערשלי. הוא ידע שאין בידו אפילו פרוטה לפורטה ומהיכן יביא סכום כסף נכבד שכזה, אבל מאחר והכירו כאיש אמת שאינו מוציא שקר מפיו, קיבל את דבריו ופסק שיש לקיים את החתונה עד שלושה חודשים לכל המאוחר, והצדדים יעמדו בהבטחות והסיכומים שסיכמו ביניהם.
המחותן מברוד דרש שר' הערשלי ישלם לפחות את ה'פסק געלט', המעות שהיה נהוג לשלם לדיין עבור פסק הדין, ושאותו שילם הצד המפסיד בדין התורה. הוציא ר' הערשלי מכיסו עשרה זהובים והניחם על שולחנו של הרב, כתשלום 'פסק געלט', והרבי מאפטא שמר אצלו במגירה כמה מאותם זהובים למזכרת עולם, שיזכירו את הנס שאירע לר' הערשלי, אשר זכה ועשה עמו הקב"ה נס ופלא וזימן לידו את המעות להן נזקק בעת שעמד להשיא את בתו.