ידוע כי אצל הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע היתה הקפדה מיוחדת למצוא תמיד זכות על כל יהודי, ולא היה יכול לדבר או לשמוע שום רע על יהודי. ומסופר שפעם אחת בא אחד מראשי הציונים לבעלזא ונכנס אליו, ולאחר שיצא חשש הרה"ק מבעלזא פן עכשיו יכנס הלה לביהמ"ד ויפיץ שם את דעותיו הכוזבות, אך לעומת זה לא רצה להוציא מפיו תיבת 'רשע' על יהודי, על כן שלח להודיע בבית המדרש שיש כאן "צדיק המדבר כמו רשע" ואסור לעמוד בד' אמותיו (כ"ק אדמו"ר מדאראג שליט"א, 'דברי תורה' פסח תשס"ד).
בעת הבחירות הראשונות לכנסת חתם מרן מבעלזא זצ"ל להצביע עבור רשימת החזית הדתית המאוחדת שכללה את כל ארבעת המפלגות הדתיות. לפני כן נשלח הרה"ח ר' בעריש אורטנר ז"ל אל הקודש פנימה כדי לבקש מהרבי שיחתום על הכרוז הנ"ל. כאשר החל ר' בעריש להסביר למרן את המצב, התבטא ואמר שכל היהודים החרדים התאחדו כדי להלחם יחד נגד ה'יידישע גויים'… בהגיעו למלים אלו הפסיקו מרן זצ"ל ואמר לו: "אסור לומר כך על יהודים", וציוהו ליטול את ידו ג"פ ולנגבם במגבת שלו. אח"כ נצטוה על ידו לומר עשר פעמים "יהודים", "יהודים", ורק אחרי כן אמר לו: "המשך בדבריך, אך אל תאמר כמו שאמרת מקודם" (אחד מנכדי הרה"ח ר' בעריש אורטנר ז"ל, המודיע כ"ח אב תשס"ו).
הרה"ח ר' ישראל פריעדמאן ז"ל מאנטוורפן הביא פעם למרן זצ"ל כובע חדש, והודיע בשמחה שהזמינו בצ'כיה במיוחד עבור מרן. הכובע היה מונח זמן רב בבית מרן, עד שפעם ביקש אחד המשמשים ממרן שיחדש את הכובע החדש שהביא רבי ישראל ז"ל. אמר לו מרן: "איך אוכל להשתמש בו, והרי הוא אמר שהזמינו במיוחד עבורי, ואולי עובדים שם במפעל יהודים וואס מיינען שבת אז ס'איז פרייטיג" – יהודים שחושבים על שבת שהוא יום שישי… הגדרה זו היתה קבועה בטוהר לשונו של צדיק זה, סניגורן של ישראל, בה כינה יהודים מחללי שבתות (עלים לתרופה, ואתחנן תשנ"ח).
סיפר הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל ('מרבה חיים' ירושלים תשס"ו): שמעתי מהרה"ח רבי אברהם חיים גרינפעלד זצ"ל שהיה משמש בקודש אצל האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל: פעם בא בעל מלאכה לתקן דבר מה בבית הרה"ק מבעלזא בתל אביב, וכשבא נזכר אחד מבאי הבית שראה את הבעל מלאכה הלזה כשהוא מעשן בשבת ברחובה של עיר. מיד פנה להאדמו"ר וגילה לו שהבעל מלאכה הזה מחלל שבת בפרהסיא. ענה האדמו"ר שלא יתכן, ובוודאי היה זה ביום חול. המשיך הנ"ל ואמר שברור לו שהיה זה בליל שבת. שאלו האדמו"ר: "מתי ראית אותו?" ענה שהיה זה כשחזר מביהכנ"ס בליל שבת. ענהו האדמו"ר: "זה היה בוודאי כשהלכת לביהכנ"ס בער"ש". אולם הנ"ל טען בעוז שזה היה בשבת.
ענה האדמו"ר ואמר: "בוא ונשאל את פיו מתי זה היה". וקרא לבעל מלאכה ואמר לו: "יש לי ויכוח עם יהודי זה. אני אומר שעישנת בערב שבת, והוא טוען שזה היה בשבת. מה דעתך?" ענה הנ"ל שזה היה בער"ש.
המשיך האדמו"ר ואמר: "היות ואתה גרמת שיהודי יאמר עליך שעישנת בשבת" – ופנה אל החסיד ואמר: "והיות ואתה אמרת על יהודי שעישן בשבת – לכן עליכם להביא כל אחד חפיסת נרות לביהמ"ד; וכן אני, מאחר ושמעתי איך שהאחד אומר על זולתו שחילל את השבת, לכן גם אני עלי להביא חפיסת נרות לביהמ"ד".
ומיד פנה האדמו"ר למשב"ק ואמר לו: "הבא נא על חשבוני שלש חפיסות נרות לביהמ"ד, עבורי ועבורם"…
(מתוך הספר 'בקדושתו של אהרן')