מאת: הרב ישראל היימן
זה היה לפני כמה שנים בליל ל"ג בעומר בשעת ערב מאוחרת, כבר סיימנו לשיר ולרקוד, אפילו כבר הספקנו להשוות את גודל המדורה עם השכנים והידידים.
ובעוד אני עסוק בכיבוי שאריות המדורה פניתי לילדי היקרים והסבתי את תשומת ליבם לדבר מעניין, אתם רואים, אמרתי להם, ככה הם החיים, כמו מדורת ל"ג בעומר, עבדתם קשה חודש שלם לאסוף לבנות ולהעמיד את המדורה לשם ולתפארת, והנה, עברה שעה קלה מאז שהדלקנו אותה בששון ובשמחה בשירים וריקודים ועמל כל כך קשה עבר חלף לו ומה שנשאר זה ערימה של אפר קטנה, תדעו לכם, המשכתי, ככה זה גם בחיים, אנשים עובדים, אוספים נכסים, רבים ומתקוטטים, מנסים פה ושם, ובסוף…. מה שנשאר להם מכל העמל המפרך, רב השנים, זו רק ערימה של גזעים מפוייחים.
חשבתי שסיימתי עם המסר המוסרי הקטן שצץ לי פתאום לאור הנסיבות.
אז חשבתי…
כי בני הקטן הסתכל עלי בעיניים עייפות ומרוצות, אבא, הוא אמר, זה לא ממש אותו דבר, הרי עם הגזעים האלו עשינו מצווה, הדלקנו מדורה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, נכון שלא נשאר מהמדורה כלום, אבל לנו נשארה המצווה, (כמובן שלא נכנסתי איתו לגדרי המצווה, אם זה מדרבנן או מדאורייתא, ומה פרטי ההלכות של מצווה חשובה זו….. את זה השארתי לשנים מאוחרות יותר בהם הוא יוכל להבין ולחלק בין מצווה למנהג ובין עניין הלכתי לשאר עניינים…. אבל את ההבנה שלו כילד ניצלתי עד תום)
מדורה קטנה נדלקה בליבי באותו רגע כשהבנתי את עומק המשמעות של מה שילדי הטהור אומר, אכן, ילדי היקר, עניתי לו, ממש כך הם פני הדברים, גם בחיי החולין, כולם אוספים ומקימים מדורות, אלו אוספים מדורות של כסף, אלו משקיעים על מדורות של כבוד, אלו עוסקים במדורות של עסקים ואלו בסתם מדורות של גשמיות מכל הסוגים, ואכן, הכל נשרף בסוף, הכל נעלם ולא נותר ממנו מאומה.
אבל, וזו השאלה הגדולה באמת, מהי הכוונה של כל אחד, יש האוסף וכונס ומכוון לשם עצמו צרכיו והנאתו, הוא באמת לא זוכה להנות מהערימה אותה הוא יצר לאורך זמן, אבל יש המעמיד לעצמו אפילו מדורה של גשמיות, אבל כוונתו היא לשם שמים, כל גזע וקרטון, כל כסף או מאכל, הרי הם אצלו היכי תמצי לקיום עוד מצווה או בסיס לריבוי כבוד שמים.
לאדם הזה אמנם לאחר מאה ועשרים נשרפת המדורה אבל זכויותיה ננצרות ונשארות לו, לעד בוערת המדורה הגדולה שלו ומאירה לעולם לו לבניו ולצאצאיו עד סוף כל הדורות.
אשרינו ומה טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי!!!