"הרב יכול להסביר לי מדוע ערים כל ליל שבועות ולומדים תורה?", שאל אותי בחור מישיבתנו, בלכתנו יחדיו הביתה.
"מה פירוש?", לא הבנתי, "הרי הזוהר הקדוש כותב שנהגו חסידים הראשונים להיות ערים כל ליל שבועות ולעסוק בתורה. המגן אברהם כותב ש"וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן", והוא מסביר שיש בכך כפרה על כך שעם ישראל לא השכים קום לפני מעמד הר סיני, ואתה בוודאי יודע את זה. הזוהר מגדיר את הלימוד הקדוש והרצוף הזה כ"קישוטי כלה" והספרים הקדושים מפליגים ברוממות הענין. הלא כן?!".
"כן, אבל בוא נעשה חשבון פשוט. בערב שבועות ישנים כמה שעות, כדי שיהיה לנו כח ללמוד בלילה. בתפילת שחרית אנחנו מנסים בכל הכח להיות ערניים, לא תמיד בהצלחה גדולה. אחרי הקידוש בבוקר הולכים מיד לישון כמה שעות ויש כאלו שמרוב עייפות צריכים לישון גם בצהרים. אז אם נעשה חשבון פשוט, אנחנו בעצם לומדים פחות שעות מאשר אם היינו לומדים כל ערב שבועות וכל היום של שבועות. אני טועה?".
"אינך טועה", חייכתי, "ישנה אמרה של אחד מגדולי המשגיחים בדור הקודם, שהזהיר שלא נירדם, בגלל שינוי השעון הביולוגי כתוצאה מה"משמר" של ליל שבועות, עד ראש חודש אלול…. יש באמרה הזאת מסר עמוק מאד, אבל כשאני למדתי בישיבה קטנה, המליצו לנו באמת לישון היטב אחרי חג השבועות, כדי לא לגרור חוסר שינה סתם כך. זה נכון. אך מלבד העניינים הגבוהים והרמים שמובאים בספרים הקדושים על מעלת הלימוד בליל שבועות, יש כאן גם מסר חד, פשוט בתכלית. קראת פעם בשעת לילה מאוחרת ספר סיפורים עם עלילה מפחידה ומעניינת מאד?"
"כן", אישר הבחור והודה על האמת. ב'בין הזמנים' אחד הוא קרא ספר "מותח מאד". הוא נשאר ער עד שעה מאוחרת, כדי לסיים את הספר…
"ולא ידעת שאם תסגור בשעת ליל סבירה את הספר, תוכל להמשיך ולקרוא בו מחר? לא ידעת שכל יום המחרת יעבור עליך בנמנום, רק בגלל שקראת כל כך מאוחר? לא היה יותר פשוט ללכת לישון בזמן, לשוב מהתפילה ולהמשיך לקרוא? הרי זה היה ב'בין הזמנים'. היתה לך אפשרות לסיים אותו גם בבוקר. לא?"…
"כן, אבל הייתי במתח. הספר היה ממש מעניין"…
"בדיוק. הגדרת את זה מצוין. כשאתה, וגם אני, כולנו בעצם, נהנים מאד מדבר מה, משתוקקים לקרוא, לשמוע או לראות אותו, אנחנו לא תמיד מסוגלים לחשוב האם הגיע הזמן לישון או לאכול עכשיו. רבים מגדולי ישראל לא היו מסוגלים, פיזית ונפשית, להתנתק מדף הגמרא, לסגור את הרמב"ם, להפסיק לחשוב בלימוד, לא ללכת לישון, כשהייתה להם קושיה שהטרידה אותם. אתה יודע מדוע? כי הם היו "משוגעים ומתלהטים"!!
"מה?", התחלחל הבחור, מסתבר שסבר שבינתי הסתתרה.
"לא אני המצאתי את זה" – הסברתי מיד – "ישנו לחן נפלא על המילים הנפלאות האלה. לחן המושר בכל ריכוזי התורה, ובצדק.
"את המילים הללו כתב האור החיים הקדוש (דברים פכ"ו): "גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה, כאומרם ז"ל (ברכות ה, א) "ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". האור החיים מסביר במקום אחר (אוה"ח ויקרא פט"ז) שהצדיקים זוכים, כאן, בעולם הזה, ל"דביקות, נעימות, עריבות, ידידות, חביבות, חשיקות, מתיקות, עד כלות נפשותם מהם"…. השל"ה מתאר את מי שזוכה להידבק בתורה ובנותן התורה ברוך הוא, וכותב שהוא ו"לא ישגיח בענייני העולם הזה וחמדותיו, ויהא נבזה בעיניו נמאס, עד אשר יגיע להתגברות הכח השכלי מידי יום ויום יותר".
"אם כך, אתה מבין למה מצאו בבוקר אחד את אחד מגדולי ישראל, שאינני זוכר את שמו, על סולם ב"אוצר הספרים", באותה תנוחת עיון בה ראו אותו בתחילת הלילה? אתה מבין מדוע מרן הגרא"מ שך זיע"א בכה בכי תמרורים לנכדו, באמצע הלילה, אחרי שעבר ניתוח בעיניו, שיעשה לו טובה ויתן לו לרגע להציץ בספר הרשב"א? אתה מבין למה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה מסוגל ללמוד בעיון עצום, גם כשהפרופסור שבדק אותו אמר שברגעים אלו ממש, הרב סובל מכאבי תופת?"….
"יהודי שבאמת אוהב את התורה, אינו מסוגל לפעמים לסגור את הגמרא. הוא מרגיש שהוא חייב לסיים את הסוגיה, שהוא לא מסוגל ללכת לישון בלי להבין את דבר ה', הניבט לעיניו משורות הגמרא. כשעדיין נותרה קושיה מטרידה שהוא אינו מסוגל ליישב. האם זה תקין להישאר ערים כל כך הרבה שעות וללמוד עד שקורסים מתשישות? לא. אין ספק שצריך לשמור על הבריאות, לאכול ולישון בשעות סבירות. אך מה נאמר למישהו שקושיה טורדת את מנוחתו? וכי נוכל לבוא בטענות לתלמיד חכם שלא מסוגל להתנתק מדף הגמרא?".
"אז נלמד כל לילה, כל הלילה"…, טען הבחור.
"לא. אנחנו מנסים לשמור על גופינו בצורה נאותה. ישנם זמנים ללמוד וישנם זמנים לישון. אין ספק שאנחנו משתדלים לחיות באופן נורמלי. זה רצון ה'. אבל אם יקרה לך שתצליח לעבור את כל חייך בלי שסוגיה כל כך תרגש ותסעיר אותך, עד שלא תצליח ללכת לישון בלי לברר אותה כמו שצריך. אם אף פעם לא תצליח להיות שקוע כל כך בתורה, עד שתעשה משהו לא שגרתי בחיפוש ובעיון שלך אחרי החכמה האלוקית, אז סימן שמשהו חסר אצלך. אולי תהיה למדן מוכשר, אבל לא באמת תאהב את התורה ואת מי שנתן אותה".
"ומדוע בחרנו דווקא בליל שבועות להוכיח שאנחנו "משתגעים ומתלהטים אחריה"?
"כי דווקא בלילה הקדוש הזה, בו קיבלנו את התורה הקדושה מפי הגבורה, והוא גם הלילה בו שבים ומתעוררים כל אותם השפעות נוראות הוד של קבלת התורה, כפי שכותב לנו הרמח"ל ועוד רבים, אנחנו מראים שגם אם לא תמיד אנחנו מצליחים "להשתגע ולהתלהט אחריה", בעצם אנחנו שייכים לזה. אנחנו מסוגלים לשיר לילה שלם ורצוף את "שירת בת השמים התורה הקדושה", כלשון מרן החזון איש זצוק"ל באגרותיו. אנחנו נשארים ערים בליל שבועות, משום שלילה אחד בשנה אנחנו מצהירים בדיוק את זה: הקב"ה יתברך, נותן התורה, הענקת לנו את המתנה המושלמת ביותר, את התורה שלך, ואנחנו "משוגעים" עליה.
אנחנו רוצים להבין אותך ולהכיר את דרכיך. ונעשה הכל כדי להגיע לשם. אולי במשך כל השנה נחיה באיזון בריא ונלך לישון בזמן, אבל בלילה הזה של השנה, ביום קבלת התורה, שום דבר לא יספק אותנו, לא יעצור אותנו. אנחנו נלמד עוד ועוד ועוד. וכן, גם אם קשה לנו לפעמים ללמוד, אפילו בלילה הזה, תמיד מגיע רגע, בדרך כלל אחרי כבר שלמדנו ברציפות כמה שעות נפלאות, שאנחנו לא מסוגלים להתנתק מהגמרא. ככה, משתגעים ומתלהטים אחריה, אנחנו באים לשמוע את עשרת הדברות"…