מֵהלכות הדיו לכתיבת סת"ם
* הלכה למשה מסיני, לכתוב את ספרי התורה, התפילין, והמזוזות, בצבע שחור. ואף גוון כחול כהה הדומה לגוון השחור, פסול; ויש להחמיר בכך אף כאשר הוא הופך לשחור לאחר התייבשותו.
* ששה חומרים מוזכרים בפוסקים בקשר לייצור הדיו לכתיבת סת"ם: קליפות עצים, מֵי עֲפָצִים, עשן המופק מעצים, שְׁמָנִים, גוּמָּא, וקַנְקַנְתּוֹם. לדעת הרמ"א, יש עדיפות להפקת הדיו מקליפות עצים, או מעשן עצים, או משמנים. אולם, מנהג ישראל מקדמת דנא להפיק את הדיו משלושת החומרים האחרים – מֵי עֲפָצִים, גוּמָּא, וקַנְקַנְתּוֹם, כיון שדיו זה אינו נמחק בקלות; ויש לבשלם.
מֵהלכות כתיבת סת"ם
* בכתיבת סת"ם, יש להקפיד שכל אות תהיה מוקפת בשלימותה בקלף, דהיינו, שלא תגע באותיות הסמוכות לה; ובאותיות הכתובות בסמוך לקצה הקלף, יש להקפיד שהכתב לא יגיע עד לקצה הקלף.
* בכתיבת סת"ם, יש להוסיף 'תַּגִּים' (תַּגָּא = כֶּתֶר בארמית) לשבע אותיות אלו: ש' ע' ט' נ' ז' ג' צ'. ואם לא תייג אותיות אלו – לדעת רוב הפוסקים, הרי הן כשרות.
* את ספרי התורה, ופרשיות התפילין והמזוזות, צריך הסופר לכתוב בידו הימנית. ואם כתבם בידו השמאלית – ניתן להשתמש בהם רק במקרה של העדר אפשרות אחרת, וללא ברכה.
מֵהלכות הקלף לכתיבת סת"ם
* ספרי תורה, תפילין ומזוזות, ושאר ספרי קודש שכתוב בהם שם ה', הנכתבים על קלף – מותר לכותבם על קלפים העשויים מעורות של בעלי חיים טהורים בלבד.
* מנהג ישראל, שלא להפריד את שתי השכבות שיש בעור לצורך ייצור הקלף, אלא מגרדים את השכבה הפנימית; ובמקביל, מקלפים מעט את השכבה החיצונית.
* בפרשיות התפילין, אין צורך 'לשרטט' את כל השורות, אולם, לדעת השולחן ערוך, יש לשרטט את ראש העמוד; ולדעת הרמ"א, יש לשרטט את כל ארבעת צידי העמוד. וכיום, נהוג לשרטט את כל השורות ואת ארבעת צידי העמוד.
מֵהלכות עיבוד העורות לכתיבת סת"ם
* את העור לכתיבת סת"ם, יש לעבד באמצעות השרָייה ב'מֵי עפצים', או בסיד. ולמרות שבימינו ניתן לעבד את העור באמצעות חומרים כימיים שונים, אין לשנות מהנהוג, וחובה להשרותו בסיד.
* את העורות המיועדים לקלף לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות, יש לעבֵּד 'לִשְׁמָהּ'. ושעת ההשרייה בסיד, היא תחילת העיבוד בפועל, ואז יש לומר: "אני נותן עורות אלו לתוך הסיד לשם קדושת קדושת ספר תורה, ואני מתְנה לכשארצה שאוכל לשנותו לכל דבר". ובאופן זה, ניתן לכתחילה לכתוב על הקלף הן ספרי תורה, והן פרשיות תפילין ומזוזות, או כל דבר אחר.
* בתהליך העיבוד של העורות לכתיבת סת"ם, משרים אותם בסיד, והופכים אותם בתוכו. ויש שנוהגים לעשות הפיכה זו באמצעות מכוֹנה, שהפעלתהּ נעשית 'לִשְׁמָהּ'. ויש מקום להחמיר בדבר.
* לדעת הרמב"ם, את עיבוד העור לכתיבת סת"ם, יש לבצֵע בידי ישראל בלבד. ולדעת הרא"ש, ניתן לבצע את העיבוד בידי גוי, בתנאים מסוימים. ובמידת האפשר, יש להחמיר כדעת הרמב"ם והתוספות.
* כאשר פועֵל גוי מעורב בתהליך עיבוד העורות לכתיבת סת"ם, יש לסמן את העורות המעובדים לִשְׁמָהּ באופן שיוכלו לזהותם, כדי לוודא שהפועל לא החליפם בעורות שאינם מעובדים לשמהּ.