אני רוצה לספר לכם מעשה אמיתי שהיה לפני כמה חודשים:
ידוע מה שכתב בספה"ק 'נפש החיים' (מהרה"ק ר"ח מוואלאזין זיע"א) שער ג' פרק י"ב: "ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה, להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל – כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו ית' שום כוח בעולם בכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש, ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא – כן יספיק הוא ית' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".
ובקיצור תרגום דבריו הקדושים, שיש סגולה לבטל דינים ורצונות של אחרים (שזה כולל כל סוג של בחירת אדם ורצונו), שאם האדם מדבק מחשבתו לה' שאין שום כוח בעולם רק כוחו ית' ואין עוד מלבדו, לא רצונות של אחרים ולא כוחות למיניהם, גם ה' מבטל מעליו כל כוח ורצון שלא יכלו לשלוט עליו.
סגולה זו נמצאת באמתחתי מזמן, וכבר ראיתי מופתים גלויים ולמעלה בדרך הטבע. אבל מה שקרה לפני כמה חודשים עולה על כולם:
הייתי באיזו עיירה באירופה לסדר איזה ענין דחוף, ואחרי כן יצאתי לתחנת הרכבת כדי להגיע לשדה התעופה. יצאתי עם מונית לרכבת, אבל הנהג טעה בדרך ולא מצא את הפתח הראשי של התחנה, שלשם רציתי להגיע כדי לקנות כרטיס, וכך פספסתי את הרכבת בדקות בודדות.
שאלתי מתי יוצאת הרכבת הבאה ואמרו לי בעוד שעה עגולה. כלומר, אני אגיע 23 דקות לפני ההמראה, 7 דקות אחרי הזמן הרשמי שסוגרים את שער העלייה למטוס (זה שדה תעופה קטן שמספיק להגיע לשם כשעה וחצי או שעה ורבע לפני הטיסה כשאין לך מזוודה). אם כך לכאורה אין מצב שאספיק את הטיסה. להגיע לשדה התעופה 7 דקות אחרי זמן סגירת השער; לעבור את הדלפק של האירליין עם מסמכי קורונה, ואחרי זה לעבור את הביטחון, ואחרי זה לתפוס את השער שנסגר מזמן…
אבל נזכרתי באין עוד מלבדו, שאין שום כוח בעולם שיעצור אותי לתפוס את המטוס, רק ה' אחד, וזה בכלל לא תלוי ברצונו של האחראי בדלפק. החלטתי אפוא לקנות כרטיס ולעלות על הרכבת.
כעבור שעה הגיעה הרכבת, עליתי והתיישבתי, יהודי אחד ברכבת מלאה גוים. ופה התחילה מלחמה פנימית. השכל אמר: השתגעת? אתה פספסת בוודאות את המטוס, אין מצב שהאירליין יתן לך לעבור אם כבר סגרו את השער, וכי הם יפתחו לך במיוחד את השער?? אתה מצפה לניסים?
אבל קול אחר אמר: אין עוד מלבדו, אין פה אחראי בדלפק שלא ירצה לפתוח לי את השער, אין פה אחראי של האירליין שיעצור בעדי מלהיכנס, יש כוח אחד בעולם, ה' אחד ושמו אחד. חוץ מזה הכל הבל הבלים. יש אחד שאחראי על הרצונות של כולם, אני בוטח בו שהוא יפתח לי את השערים.
קרב פנימי השתולל בתוכי, היה זה ניסיון לא פשוט, אבל האמת ניצחה: בלבי גמלה ההכרה הברורה שאין עוד מלבדו.
הרכבת הגיעה ליעד. קפצתי החוצה והתחלתי לרוץ בכל כוחותיי לכיוון הדלפק. הנחתי את ה'בורדינג פס' על המחשב שיתן לי לעבור לכיוון הביטחון, אבל כמובן זה לא נפתח. ניגשתי אל הצוות שיפתחו לי. בתחילה הם אפילו לא ענו לי, הרגע הזה היה שיא הניסיון, להאמין שהכל תלוי אך ורק באבי הרחמן שבשמים.
וניגשתי שוב וביקשתי: בבקשה, תפתחו לי.
ואז זה קרה!
אחד מהצוות מרים טלפון, ואחרי שיחה קצרה מרמז לי: 'בא אחריי'. הוא בודק את מסמכי הקורונה, ופותח לי את השער לגשת לעמדה של הביטחון.
העמדה כבר היתה סגורה לאותו יום, כי הטיסה שלי היתה האחרונה באותו יום, וכל הנוסעים כבר היו במטוס. אבל המלווה שלי סידר את העניין ופתח את שער הבידוק במיוחד בשבילי. כשעברתי שם, הגלאי צפצף, והבדיקה ארכה עוד כמה דקות יקרות.
ואז ראיתי מרחוק שאנשי הביטחון שבודקים את הפספורטים של הנוסעים כבר הולכים לכיוון היציאה משדה התעופה. אבל איש הצוות שליווה אותי סימן להם לחכות, כי יש עוד נוסע.
הם חזרו וליוו אותי לעמדת המשטרה, שני שוטרים מימיני ומשמאלי, ואיש הצוות מאחוריי. הרגשתי כאילו זה ליווי של כבוד, כראוי לבן של מלך מלכי המלכים. הם בדקו את הפספורט ונתנו לי להמשיך הלאה. והגעתי לשער הסגור, איש הצוות אותו בפני. נכנסתי למטוס, ומיד נסגרה הדלת מאחורי והמטוס יצא לדרכו.
אין לי שום הסבר למה פתחו לי את כל השערים, אלא זאת, רק שמי שמאמין בלב ובנפש שאין עוד מלבדו, שום שער לא עומד בדרכו ושום פתח לא חוסם אותו – הכל נהפך למישור, הכל נפתח בפניו.
יהודים יקרים, זה לא נס ולא פלא. מי שמאמין שאין עוד מלבדו – גם הקב"ה מבטל את הכל בשבילו, ומראה לו שבאמת אין שום דבר מלבדו!
א.ר.ג
לונדון