יוחנן וסרמן
התורה הקדושה משבחת את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, בכך שהוא קינא קנאת ה', ועל כך זכה להתברך ובא על שכרו בעולם הזה כשניתנה לו ברית כהונת עולם.
האמת ניתנת להיאמר שקנאות קיימת בכל הדורות, ובכל המקומות. במובן מסוים, הקנאות היא מידה ככל המידות, אפשר לעשות בה שימוש לטובה או חלילה לרעה, אבל יש אנשים שטבעם הוא להיות קנאים גדולים יותר, ויש שלהיפך.
אבל הקנאה שקינא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, לא היתה קנאה שנובעת מטבעו שעמו נולד, זו היתה 'קנאת ה'. קנאה שהיא כל כולה שייכת לבורא כל עולמים, לא היתה בה אפילו נגיעה קלה של מידות פנימיות ורצון אישי או דחף טבעי לצאת ולמחות, לצאת ולקנא, היא היתה קנאה טהורה שהתבססה כולה, במאת האחוזים, על רצון ה' יתברך, ולא היה מעורב בה בכלל רצונו העצמי של פנחס בן אלעזר. לכן משבחת התורה כל אך את פנחס בן אלעזר, "בקנאו את קינאתי".
שוחחנו בעניין זה עם הגה"ח רבי חיים אברהם ויזל, מי ששימש במשך עשרות שנים כמשגיח בישיבת חכמי לובלין, והיה מתלמידי הישיבה בעצמו. כתלמידו של בעל 'שבט הלוי' מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצוק"ל, וכמי שעסק רבות בשנים בעבודת החינוך, תחת שרביט הנהגתו של רבינו זצ"ל, זכה הרב ויזל לשמוע ולראות אינספור סיפורים, עובדות, אמרות טהורות והדרכות, מאז קודש הקודשים, רבינו בעל ה'שבט הלוי' זיע"א.
למעשה היה ה'שבט הלוי' אחד מגדולי הקנאים בדור האחרון. הוא היה סמל לשמרנות ולעמידה העיקשת על קוצו של יוד. בכל תחומי ההלכה ובכל תחומי ההנהגה הציבורית היה הרב ואזנר עומד בעמידה איתנה ובלתי מתפשרת. הוא מעולם לא התפשר על שום דבר שהיה נוגע להלכה או להשקפה הטהורה.
ובכל זאת, רבינו הגר"ש וזאנר לא יצא מעולם כנגד אדם ספציפי, הוא לא חתם על מכתבי מחאה, לא יזם הפגנות, לא יצא לעימות עם איש. כל דיבורו ושיח שיגו היה בנועם וכל מעשיו היו בחביבות מיוחדת כלפי ישראל קדושים, שהחזירו לו אהבה בכפל כפליים.
"אני זוכר שפעם הגיע מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לבקר את רבינו", מספר לנו הרב ויזל שליט"א. "היה זה כשרבינו הגיע לגיל מאה, וכנראה שבביטוח הלאומי יש מן נוהג שכזה שבאים לבקר אנשים המגיעים לגיל זה, ולאחל להם אריכות ימים בטוב ובנעימים.
"הוא ידע שהפעם לא מדובר בעוד קשיש מבית האבות העירוני, אלא ברב גדול ומפורסם, ובהתאם לכך הוא חבש כיפה ובא בצורה מאוד מכובדת.
"כשהוא נכנס אל הרבי, הוא נדהם. הוא רגיל היה לראות אנשים בני מאה שבקושי זזים ממקומם, בדרך כלל הם ישובים על כסא גלגלים או שוכבים על מיטה סיעודית, וכאן הוא רואה אדם צעיר… הרב ואזנר קם, הולך, מוציא ספרים פותח, מעיין.. האורח הנכבד היה המום.
"כשהתאפשר לו לדבר עם הרבי, הוא ביקש לשאול שאלה, וכך זכינו לתשובה הנפלאה של הרב ואזנר: "במה הארכת ימים", זאת היתה השאלה ששאל המנכ"ל של הביטוח הלאומי… הרבי השיב לו מיניה וביה: "מעולם לא התערבתי במחלוקת", כך אמר פוסק הדור שהיה אחד מגדולי הקנאים בדור. הוא אף פעם לא רב עם אף אחד!!!
"אם היתה מחלוקת, הוא היה מנסה להשכין שלום, מאחורי הקלעים. פעמים רבות הוא גם הצליח בסייעתא דשמיא. אבל הוא מעולם לא לקח צד, הוא לא הפך ליריב של מישהו אחר.
"דעתו היתה מאוד ברורה. הוא החזיק בה ולא נכנע ולא התפשר, הוא ידע להיות אפילו תקיף במקום הצורך, אבל בלי לריב. בלי להיכנס למחלוקת חלילה וחס.
"אני אספר לכם סיפור נורא, ומפאת כבוד המשפחה הנוגעת בעניין אני מספר אותו עם שינוי מסוים של פרטים, אבל גופו של מעשה כך היה.
"היה יהודי בבני ברק, שהקים עסק מסוים בעיר, שהרב ואזנר סבר שאין לו מקום על פי ההלכה. סביר להניח שאם הוא היה שואל רבנים רבים אחרים, הם היו מתירים לו, ואולי הוא אפילו שאל, אבל הרב ואזנר החזיק בדעה שזה לא ראוי שיהיה דבר כזה בבני ברק, ולכן הוא קרא לאותו יהודי שכמובן מיהר לבוא.
"הרב ואזנר הסביר לו, "מה שאתה עושה לא מסתדר עם השולחן ערוך, ולכן אתה צריך להפסיק לעשות את זה".
"היהודי הזה השקיע בעניין כסף רב, וכאמור מדובר במשהו שעל פניו לא נראה בעייתי, ולכן הוא החליט להתחמק מהוראתו של הרבי, לשכוח אותה…
"כעבור שבועיים בירר רבינו אם היהודי הזה שמע בקולו, ומשנענה בשלילה ביקש שיקראו לו בשנית. ואכן היהודי שב והתייצב, כדי לשמוע פעם נוספת שהוא צריך להפסיק את העיסוק בנושא הזה. ושוב… היהודי החליט להתחמק ממילוי ההוראה.
"מה אתם חושבים? הרב ואזנר יצא למאבק חריף ולמלחמת חורמה? לא ולא. תושבי בני ברק לא מכירים את הסיפור כי הם לא שמעו עליו בכלל. הרב ואזנר עשה דבר אחד ויחיד: הוא שתק!
"חודש לאחר מכן, אותו יהודי כבר אץ רץ כל עוד נפשו בו, כדי להתחנן לסליחתו של הרבי, ולהתחייב שהוא עוצר מיד את העניין שעורר את מורת רוחו. מסתבר שאירע משהו במשפחה שלו, שממנו הוא הבין היטב שלא כדאי להתעלם מהוראותיו של הרב ואזנר".
***
"זכורני שלפני כמה שנים עשו עצרת גדולה, כינו אותה 'עצרת המיליון'. כל קהילות ישראל הצטרפו וקיימו עצרת ענק בירושלים, במחאה נגד הממשלה והרצון לגייס את בחורי הישיבות.
"באותה העת היה הרבי זצ"ל בחו"ל, ונבצר ממנו להשתתף באותה עצרת. אבל ממקום שבתו בחו"ל הוא שמע שהעצרת התנהלה בסדר מופתי, לא היו שום קריאות גנאי נגד איש, לא היתה אלימות, לא היו עימותים, התפללו אמרו סליחות ותהילים, השמיעו מחאה שקטה ומאופקת והתפזרו בכבוד איש איש לביתו. רבינו התקשר לרב מנחם פרוש, והודה לו על העצרת. "כך בדיוק צריכה להיראות מחאה יהודית", הוא אמר, "בלי אלימות ובלי עימותים".
"כמו כן ידועה היתה ההנהגה שלו לעורר על עניינים הצריכים חיזוק, בדרשות של שבת הגדול ושבת שובה. בכל פעם הוא היה מעורר על נושאים שונים, אבל הוא תמיד אמר את דבריו בנועם.
"המסר היה תקיף. הוא היה מדבר בחריפות, אבל זה לא היה דוקר, זה לא פנה נגד אף אחד. הוא דיבר באופן כללי, מה צריך לעשות ומה אסור לעשות, בלי לתקוף אנשים או קהילות. העניינים עליהם עורר היו מוזכרים בקצרה, אולי עשרים או שלושים שניות הוא היה מעורר על נושא מסוים, ומיד אחר כך היה ממשיך עם איזה דרוש נפלא ומתוק מדבש, ורק אחרי חמש דקות שהוא כבר ריכך את הרושם של העניין הקודם, הוא היה משחיל פתאום עוד איזה עניין שצריך לעורר עליו, שוב היה מדבר על זה בתקיפות ובלי משוא פנים, אבל מיד שב לדרוש הנפלא, באומנות מיוחדת במינה שגרמה לכך שאנשים לא הרגישו שהוא מתקיף אותם או כל אחד אחר.
"ואם אירע שרבינו שמע שהיה מישהו בקהל שחשב שהוא מתכוון אליו באופן אישי, הוא מיהר לקרוא ולבקש את סליחתו. הוא היה אומר: "אני לא חוזר בי ממה שאמרתי, כך ההלכה וכך צריך לנהוג, אבל לא היתה לי שום כוונה לפגוע בך ולא התכוונתי אליך כשאמרתי את הדברים".
***
בתקופה שבה חוק הגיוס עלה לדיון סוער ודרשו מכל הבחורים להתייצב בלשכת הגיוס ולחתום על הצהרות שונות כדי שיוכלו להמשיך ללמוד בישיבה, היה ויכוח בין גדולי ישראל איך צריך לנהוג. חלק אמרו שצריכים להתייצב ולשחק את המשחק ומשמים ירחמו, וחלק היו בדעה שיש להילחם בכוונות הזדון הללו, ולהימנע מלהתייצב בכלל בלשכת הגיוס.
"באו אלי בחורים בישיבה, ושאלו אותי, משגיח יקר, תגיד לנו מה לעשות. שנלך להתייצב בלשכת הגיוס או לא? כמו מי אנחנו צריכים לנהוג. כמובן שאני נכנסתי למרן זצ"ל והצגתי בפניו את השאלה. נענה רבינו ואמר לי כך: "להתייצב בלשכת הגיוס בוודאי שצריכים, מה אנחנו נרוויח מזה שסתם נתגרה בהם. אם אפשר לקבל דיחוי כחוק צריכים לעשות מה שצריך כדי לקבל את הדיחוי. אבל לקחת בחורים לצבא הם לא יקחו, אל דאגה. אני קיבלתי ממרן החזון איש זצ"ל, שלעולם לא ייקחו בחורי ישיבה לצבא, עד ביאת המשיח!".
"לאחר מכן אמר לי, שאני צריך להתעניין מה עמדתו של מרן הגראי"ל שטיינמן בעניין, וכפי שהוא מורה לנהוג בעניין זה, כך צריך לנהוג: "הוא הגנרל של עולם הישיבות", אמר לי הרבי על מרן הרב שטיינמן זצ"ל.
"פעמים רבות באו אליו במשך השנים ורצו לארגן כל מיני עצרות מחאה בבני ברק. אם דובר על עצרת התעוררות קטנה ומצומצמת יחסית בכיכר ברטנורא, הוא עוד הסכים לפעמים, אבל כשדיברו על סגירת רחובות חזון איש ורבי עקיבא לצורך עצרת מחאה הוא התנגד לזה בתוקף.
"שכל קהילה תתכנס בבית המדרש שלה, ותקיים יום תפילה", הוא היה אומר, וכך גם היה נוהג בעצמו. בכל פעם שהיה איזה עניין של גזירה לעקירת הדת או פגיעה בלומדי התורה וכדו', היו תולים פתק בישיבה ומכריזים על יום תפילה, וביום זה היו מתכנסים אנשי הקהילה ואומרים יחד תהילים לביטול הגזרה.
"כמו כן, בפעמים האחרונות שהסתלקו הגאב"דים של 'העדה החרדית', הוצע לו פעם אחר פעם למלא את התפקיד הנכבד הזה ולעמוד בראש 'העדה החרדית'. הוא תמיד דחה את ההצעות אלו על הסף. פעם אחת הוא גם אמר בדרך צחות לבחורי הישיבה "העצמות הירושלמיות כבדות מדי עבורי", כלומר, הוא רוצה להיות רגוע יותר, ולא כל כך מסתדר עם המזג הסוער של הירושלמים.
"אגב, הוא היה בטל ומבוטל כלפי הרה"ק מסאטמאר זצ"ל, כעבד בפני רבו. הרבה יותר מביטול של תלמיד רגיל בפני רבו.
"רבינו אמר על הרבי מסאטמאר דבר נורא. אני ראיתי את זה כתוב בכתב ידו ב'קונטרס החלומות' שהוא כתב, וכמדומני שזה גם מודפס בדרשות שלו, שהוא "העמיק בנשמה של הרבי מסאטמאר", כך הוא כותב, ושהוא ראה שהרבי מסאטמאר מליץ יושר בפני כסא הכבוד על כל אחד ואחד מישראל".
"אגב, מעניין לציין שכשהרבי הגיע לנחם את משפחתו של כ"ק אדמו"ר מלובלין זצ"ל שהתגורר בבני ברק, והיה בן אחר בן לגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, אמר רבינו לבניו של האדמו"ר מלובלין, שהוא מאוד אהב לראות את זיו פניו של אביהם, כי הוא הזכיר לו את מראה פני קדשו של רבי עקיבא אייגר זצ"ל.
"בעודו מדבר, התלחששו שניים מהנוכחים שם, וניסו לחשב את התאריכים… הרי הגרעק"א נפטר הרבה לפני שהרב ואזנר נולד…
"רבינו זצ"ל המשיך את דבריו, וכשסיים פנה לשני האנשים שתמהו על דבריו ואמר: "אני יודע מה אמרתם שם, אני יודע מתי רבי עקיבא איגר נפטר ומתי אני נולדתי, אבל מה אעשה שפעם התקשיתי מאוד בהבנה של תשובה שכתב רבי עקיבא אייגר זצ"ל, ובמשך שלושה ימים התייגעתי בדבריו עד שהצלחתי להבינם לאשורם, ולאחר מכן בא אלי רבי עקיבא איגר בחלום והודה לי על כך, ואמר לי שבאותם שלושה ימים היתה לו נחת רוח עצומה בשמים מכך שהתייגעתי להבין את דברי תורתו… ומאז אני יודע איך היה רבי איגר נראה…
"כמו הסיפור עם הרבי מסאטמאר, גם את הסיפור הזה עם רבי עקיבא איגר כתב רבינו ב'קונטרס החלומות', ויש שם עוד כמה וכמה דברים נפלאים מאוד אבל לא רבים זכו לראות את הקונטרס הזה".