איך מצליחים גם בימים טרופים אלו להתאבל על חורבן בית המקדש? – יש עצה טובה וקלה מאוד:
בכל מקום שאתה כבר בלאו הכי מזכיר את ירושלים ואת בית המקדש, תחליט שאתה מכוון בזה עם כל הלב.
לא, לא ביקשתי ממך לומר תיקון חצות. לא ביום ולא בלילה. לא ביקשתי ממך ללמוד את האגדות של החורבן. לא ביקשתי ממך לנסוע לכותל. לא ביקשתי ממך לעשות דברים מיוחדים. רק מה? את המילים שאתה ממילא אומר מדי יום, את הנוסח הקבוע שאתה כבר בלאו הכי אומר, תחליט שאיפה שמוזכר ירושלים ובית המקדש אתה מתאמץ לומר את זה בכוונה.
תנסה לעשות את זה. רק את זה. והלוואי ותחזיק מעמד.
אתה לא תאמין כמה פעמים ביום אנחנו מזכירים את ירושלים ובית המקדש. אתה אפילו לא מדמיין כמה. שלוש פעמים ביום יש לנו שלוש ברכות: 'ולירושלים עירך', 'ואת צמח דוד עבדך', וברכת 'רצה… ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'. בקיצור, תשע ברכות ביום!
הלאה. בברכת המזון יש לנו ברכה אחת, 'ובנה ירושלים'. כמו כן בברכת מעין שלוש, 'והעלינו לתוכה ושמחנו בבניינה'.
הלאה. "יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" שלוש פעמים ביום אחרי התפילה ועוד אחת בסוף הקרבנות.
אם את כל זה נצליח לומר בשלושת השבועות עם כל הכוונה ועם כל הלב, זה כבר הרבה מאוד!
ויהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון.
(מתוך מאמר בגיליון 'אז נדברו')