הרב יהושע לייבזון
באחד הימים האחרונים, שוחחתי עם חבר ביציאה מבית הכנסת, אחרי תפילת שחרית. החבר אמר לי משהו שחדר עמוק ללבי, והחלטתי שאני חייב לשתף אתכם. אולי גם לכם זה יעשה משהו…
"תשעת הימים כבר מגיעים עוד רגע", הוא אמר לי, "ואני רוצה להגיד לך שבעבר, הימים האלו היו ימים מאוד מבולבלים עבורי.
"מצד אחד אסור להתרחץ, אסור לשמוע מוזיקה, אסור לאכול בשר ולשתות יין, אפילו להתחתן אסור למרות שזו מצווה גדולה. ממש אבל כבד בעם ישראל.
"מצד שני, אני לא כל כך מרגיש שאני מתאבל. בתשעה באב מילא, המילים של מגילת איכה' והניגון הנוגה שלה, התיאורים המזעזעים שמופיעים בקינות, וגם העובדה שיושבים על הרצפה, כל זה ביחד באמת גורם לקליפה הקשה העוטפת את הלב שלי להיסדק מעט, ואני מסוגל להרגיש מעט מזעיר מהצער שאנחנו אמורים להצטער על חורבן המקדש.
"אבל בתשעת הימים??? אני אמנם מרגיש את האבל על החורבן אבל לא ממש לגמרי. קצת שאלות מתי להתרחץ, ואיזה בגדים מותר להחליף וכו וכו'. אני הולך לענייני כמו בכל יום, יש לי שיעורים קבועים של לימוד כמו כל יום, אני צריך ללכת לקניות ולבנק, לסדר את תשלומי החשבונות ולתאם תור לרופא שיניים או לאורתופד… ואני תמיד מתייסר איך אני אמור עכשיו להתחבר לאווירת החורבן ולהצטער על בית המקדש?
"אז מה אתה מציע? – כך הייתי שואל את עצמי – שכבר בראש חודש אב תשב על הרצפה ותבכה בדמעות שליש? זה הרי לא יקרה. אדם פשוט כמוני לא עושה זאת, ואותם יחידי סגולה שכן, הם אנשים בעלי מדרגה, הלוואי ואזכה להיות כמותם, אבל בינתיים אני רחוק מהם מאוד.
"כך הייתי כל הזמן הולך בתחושה שאני מרמה את עצמי, ובעצם כולנו מרמים את עצמנו. נמנעים מלאכול בשר ומשלישים עם פיצות וגבינות בולגריות…
"אבל לפני כמה שנים זה השתנה", הוא מספר, "החלטתי שאני מנסה משהו חדש, וזה עובד מצוין. החלטתי שבעשרת הימים הראשונים של חודש אב, מראש חודש ועד י' אב שהוא עדיין יום של אבל לפחות עד חצות היום, אני פשוט מקפיד לכוון בתפילת שמונה עשרה, בשלוש ברכות. אני עושה מאמץ מיוחד ומזכיר לעצמי לפני כל תפילת 'שמונה עשרה' לכוון את שלושת הברכות. אני לא מתכוון דווקא לברכות הראשונות והאחרונות שזה יש לכוון כל יום, אלא להוסיף: הברכה הראשונה היא ברכת 'ולירושלים עירך'. הברכה השנייה היא ברכת 'את צמח דוד עבדך', והברכה השלישית היא ברכת 'רצה ה' אלוקינו… ותחזינה עינינו.
"כשאתה חושב על המילים של הברכות הללו, ערב ובוקר וצהרים, כל היום שלך נראה אחרת. אתה חי את הכמיהה והתשוקה לכך שהקב"ה יבנה שוב את ירושלים עיר הקודש, אתה חי את הגעגוע לשובו של הקדוש ברוך הוא לציון עירו ברחמים, אתה מרגיש את הרצון הפנימי העמוק שבאמת נזכה לראות את צמח דוד עבדו צומח מהרה, עם בואו של מלך המשיח במהרה בימינו.
"אז נכון, אני לא יושב על הרצפה, אני לא בוכה בדמעות שליש, אני לא יושב בתוך שלולית של דמעות ולא בתוך חבית של אפר, אבל בתשעת הימים אני מרגיש אחרת, אני מרגיש כמיהה לגאולה, אני מרגיש ולו במעט את המרירות של הגלות הארוכה שתסתיים במהרה בימינו".