"ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (י"ז, י')
סיפר לי מחותני כ"ק מרן אדמו"ר מבראד שליט"א: "לפני הרבה שנים היה בירושלים תלמוד תורה אחד, שהתנהל על פי דרכה ושיטתה של העדה החרדית בירושלים. יום אחד התקשר אלי מנהל התלמוד תורה, ושאל אותי אם אני יכול לכתוב ספר תורה מהודר ולתורמו עבור התלמוד תורה, והסכמתי לכך בתשואות חן.
"כשספר התורה היה מוכן, נסעתי לארץ ישראל, והכנסתי את הספר אצל מרן הגאב"ד כדי שיכתוב אות בתוך ספר התורה. לפתע" – מספר מחותני – "שאל אותי הגאב"ד: 'מה הולכים לכתוב על המענטעלע [מעיל] של הספר תורה?'
"השתוממתי לשמוע שאלה כזאת, והשבתי שהולכים לכתוב על המעיל שאני תרמתי את ספר התורה עבור התלמוד תורה. הגאב"ד שמע את תשובתי ואמר: 'לא כך יכתבו על המעיל, שכן הספר תורה שייך לך, כי יש לך מצוות עשה דאורייתא של כתיבת ספר תורה, הנכון הוא – אומר הגאב"ד – שיכתבו על המעיל שהספר תורה שייך לך ואתה 'משאיל' אותה להתלמוד תורה'.
"אמרתי להגאב"ד: 'יש לי כבר ספר תורה וכבר קיימתי את המצוה', אמר לי הגאב"ד: 'עם כל זאת, הספר תורה שייך לך, מען געט נישט אוועק א ספר תורה, ותכתבו על המעיל שהספר תורה שייך לך, ואתה רק משאיל אותו להתלמוד תורה'. המנהל של הת"ת היה נוכח שם, וכמובן שלא היה נוח לו לשמוע את הדברים האלו, אמנם בהיות שכך יצא מפיו של קודש הקדשים, לא היתה לו ברירה אחרת וכך כתבו על המעיל והעצי חיים של הספר תורה".
מספר האדמו"ר מבראד שליט"א: "עברו הרבה שנים – בערך עשר שנים – מאותו יום, ויום אחד קיבלתי טלפון ממנהל הת"ת, שמספר לי שהוא התפטר מעבודתו, ונתמנה מנהל חדש לנהל את המוסד, והוא מרגיש חוב להודיע לי שמעכשיו הת"ת כבר אינו מתנהל על דרכה של העדה החרדית. והמשיך המנהל ואמר: 'הנני מודיעך, שהיות ובעת שתרמת את הספר תורה למוסד הזה, והיות והמוסד כבר אינו תחת ידי, ומהיום והלאה זה מתנהל באופן אחר, אז אם אתה רוצה אתה יכול להוציא משם את הספר תורה'.
"אמרתי לו" – מספר האדמו"ר מבראד – "שבאמת אני צריך לבית מדרשי עוד ספר תורה, ולאחר שהמוסד כבר אינו מתנהל על דרך הסלולה מרבותינו זי"ע, אני הולך להוציא את ספר התורה ולקחתו לבית מדרשי.
"אמר לי המנהל: 'אני איני בעה"ב שם, כי יצאתי כבר מהמוסד, אך אינני בטוח שהמנהל החדש ייתן לך את הספר, כי הספר שייך לתלמוד תורה'. אמרתי לו" – מספר האדמו"ר מבראד – "האם אינך זוכר שבעת שהגאב"ד כתב אות בספר התורה הזה, הוא אמר שיכתבו בפירוש על המעיל שהספר שייך לי, ואני רק משאילו לתלמוד התורה? וכך אכן עשו, על עצי החיים כתבו שהספר שייך לי, ועל המעיל כתבו שאני משאילו לתלמוד תורה"…
המנהל נזכר מיד והשתומם על מה שקורה כאן, שכן כל הענין היה דבר פלא גדול, הגאב"ד מדעת עצמו 'שאל' מה שהולכים לכתוב על המעיל, ולא ששאלו אותו מה לעשות, ועמד על כך שיכתבו כן בפירוש…
מיד התקשר המנהל הזה למנהל החדש, ואמר לו שיש יהודי אחד שהוא תרם את ספר התורה לתלמוד התורה שלו, והוא רוצה את זה בחזרה. שאל המנהל החדש: "מנין לי לדעת שהספר שייך לו, אולי זה שייך לתלמוד תורה שלנו?". אמר לו המנהל: "לך תבדוק על הספר תורה ותראה מה שכתוב שם"…
ואכן לאחר שראה שכתוב מפורש שהספר שייך לי, שלח אותו אלי בחזרה תיכף ומיד…
***
וכך סיפר לו הגאב"ד
סיפר הרה"ג המפורסם, רבי שמואל דוד הכהן פרידמאן שליט"א, בעמח"ס 'שדה צופים' ושא"ס אודות הסייעתא דשמיא של מרן גאב"ד ירושלים זצ"ל: פעם אחת בעת שבא לבקר את הגאב"ד בשנת תשע"ב כשהיה תשוש וחולה, וסיפר להגאב"ד שהוא היה עד קידושין בחופה אצל נכד מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, אמר לו הגאב"ד שיספר לו סיפור שאירע לפני חמישים שנה, וכך סיפר לו הגאב"ד:
"לפני הרבה שנים כשהתגוררתי בענגלאנד, כיבדו אותי להיות עד בחופה אחת. כשהגעתי לחופה נחרדתי לראות את אחד מעדי הכתובה, שהוא קרוב לצד אחד של המחותנים והוא פסול לעדות. הערתי את תשומת לבו של המסדר קידושין, אך הוא התווכח אתי ואמר לי שעל פי הלכה הוא כשר לעדות, ואכן הלה סידר את הקידושין בלא לקחת עד אחר".
מספר הגאב"ד: "היות והחופה היתה בלונדון, שם היה נהוג שהחופה עורכים מבעוד יום, ואחר החופה מתפזרים הנאספים איש איש לביתו, ולקראת הערב חוזרים לשמחת החתונה, אז היה לי זמן, לכן הלכתי לבית כנסת אחד ועיינתי בדברי השו"ע והפוסקים, וראיתי שהצדק עמי, ואותו עד פסול לעדות. חשבתי מה לעשות כדי שלא ידורו החתן והכלה בלא כתובה כשרה. לבסוף לקחתי עמי עוד רב אחד, וכתבנו כתובה חדשה, ואנחנו היינו עדי כתובה וסידרנו עם החתן והכלה לעשות הכל בחשאי, וכך מנעתי אותם ב"ה ממכשול".
מספר הגרש"ד, שהוסיף ואמר להגאב"ד, לאחר ששמע את הסיפור הנפלא, שיתכן שזהו הטעם שקורין את הכתובה בקול רם תחת החופה, כדי שכל המשתתפים ישמעו את מי בחרו כעדים לכתובה, ואולי ידע אחד שיש בהם איזו קירבה והם פסולים לעדות, וכך יצילו את החתן והכלה מלחיות בלא כתובה כשרה.
ואני אומר שיש ללמוד מהסיפור הזה את שפלותו וענוותנותו של הגאב"ד, שהלא היו לו את כל האפשרויות להעמיד את הדת על תילה בקול רעש גדול, ולהראות את חזותו ברבים ועל בקיאותו בשו"ע על חשבון אותו רב מסדר קידושין, אך הוא כדרכו בחר בפלך השתיקה, ובחכמתו הרבה סידר ותיקן את המכשול בלא להעליב ולפגוע בכבודו של אותו מסדר קידושין…
****
ומה מאוד נאה ויאה להסמיך כאן את שאמר הרה"ק רבי יענקעלע מפשעווארסק זי"ע על מרן הגאב"ד זצ"ל – שזכה אצלו לחיבה יתירה – בעודנו יושב על כסאות למשפט כדיין בבד"ץ בעיר אנטווערפן, היה זה בעת שרבי יענקעלע זי"ע מסר שיעור בפרקי אבות, והזכיר את המאמר חז"ל הידוע (מס' עירובין דף י"ג ע"ב) "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו", נענה ואמר "כל הבורח מן הכבוד" – מיינט מען דעם דיין [הכוונה להדיין] רבי טוביה ווייס", והמשיך ואמר "הכבוד רודף אחריו" – עוד יזכהו ה' לרבי טובי' לכך, והכבוד ירדוף אחריו…
ואכן מדבריו לא נפל שערה ארצה, והגאב"ד זכה ליקר וגדולה במדה מרובה וגדושה בירושלם קרתא דשופריא…
שמעתי סיפור נפלא
שמעתי סיפור נפלא, שפעם נכנס אברך אחד לאסוף כסף בהיכל הכולל של הגאב"ד. האברך הסתובב ואמר שהוא אוסף כסף עבור אביו, שמחתן את בנו השלוש עשרה בליעה"ר, ויש לו חובות גדולים. כשהגיע אצל הגאב"ד ואמר לו כנ"ל, אורו פני הגאב"ד ואמר לו כשחיוך של קורת רוח על פניו: "מה אתה אומר, אביך מחתן את בנו השלוש עשרה?! – ער איז דאך א גליקלעכער!" [הוא הרי מאושר]…
ובנותן טעם יש להוסיף כאן מה שהובא בעבר בגליון 'נועם שיח', שלאחרונה ניגש אלי אחד ואמר לי "אוי, יש לך חתן וכלה בבית! – השי"ת ירחם עליך!"…
נעניתי ואמרתי: "כשהייתי בארץ ישראל לאחרונה, השתתפתי בשמחת שבע ברכות לנכדו של כ"ק מרן האדמו"ר מלעלוב-ירושלים שליט"א, שהתאכסן אצלי כמה פעמים ואף ערך כמה פעמים שבתות בבית מדרשינו, ונשא שם דברים הגה"צ רבי חיים יוסף בידרמאן שליט"א מלעלוב, ובתוך דבריו סיפר את העובדא דלהלן:
הגה"צ רבי משה סופר שליט"א אב"ד פאפא ירושלים, היה פעם באמעריקא ונכנס אצל הגה"ק בעל 'תורת מרדכי' מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, והתאונן על שבכל שני וחמישי הוא צריך לנסוע לאמעריקא, כי יש לו הרבה ילדים ונכדים המתגוררים באמעריקא, והוא צריך להגיע לשם לעתים קרובות, פעם יש חתונה פעם יש שלום זכר ופעם יש ברית, והוסיף לומר: "אני על המטוס יותר מאשר בבית"…
הרבי שמע את דבריו, הביט לתוך עיניו ונענה ואמר: "איך האב נישט אויף דיר קיין רחמנות" [אין לי רחמנות עליך]…
(מתוך 'נועם שיח' מכון אפריון לשלמה)