"צדק צדק תרדף" (ט"ז, כ')
בפסוק זה יש ציווי לדיין על עשיית צדק במשפט, וגם ציווי לכל אדם ואדם להרבות צדקה וחסד בעולם.
האדמו"ר הקדוש רבי חיים מצאנז זצ"ל נודע כגאון מופלג ופוסק, וחיבר ספרים חשובים. הוא מכונה על שם ספרו 'דברי חיים'.
פעם התארח בביתו של גבאי צדקה, ואמר לבעל הבית: "מרגיש אני ריח גן עדן בביתו של מר. האם יכול אני לבדק מהיכן ריח זה מגיע?"
אמר לו בעל הבית: "בכבוד רב, כל הבית לרשות רבנו".
התהלך הרבי כה וכה, עבר מחדר לחדר ומפינה לפינה, עד שעצר ליד ארון אחד, ואמר: "מכאן מגיע אותו ריח גן עדן. האם תוכל לפתוח את הארון, כדי שאראה מה מקורו של הריח הנפלא?"
החווירו פניו של בעל הבית, ובושה גדולה אפפה אותו.
פתח את הארון, וגלימה של כומר נגלתה לעיני האדמו"ר.
גלימה של כומר בביתו של יהודי ירא שמים?
"אספר לרבי, כיצד הגיעה אלי גלימה זו", אמר בעל הבית, ודמעות זלגו מעיניו. "יום אחד הגיע אלי אדם עני, והתחנן שאעזור לו מאחר ועומדים להשליכו מהבית אל הרחוב. קופת הצדקה היתה ריקה, אך לא יכולתי להשיב פניו ריקם. הלכתי לאסף בבתים, דפקתי על הדלתות, והתחננתי בפני יהודים רחמנים שיעזרו. נתנו לי חמש פרוטות בבית אחד, ועשר פרוטות בבית אחר, ולאחר שעה ארוכה יכולתי לנשום לרווחה ולתת ליהודי העני את הסכום הדרוש לו.
זמן קצר לאחר מכן הגיעה אלמנה, וביקשה בתחנונים מעט כסף לקנות מזון ליתומים האומללים. יצאתי ועברתי שוב בין הבתים.
לא כל-כך שמחו לראותי שוב.
"עוד פעם אתה בא?"
"ומה אעשה? אי אפשר לתת לילדים אומללים להישאר רעבים. אנא, תרמו בעין יפה וביד נדיבה".
ושוב התאמצו יהודים יקרים, ותרמו מהמעט אשר היה להם.
רק סיימתי את הסיבוב השני, הגיע סיבוב שלישי. באו שני תלמידי חכמים ואמרו בהתרגשות רבה: "למען ה', עזור לנו בפידיון שבויים! יהודי אחד נתפס על ידי הגויים על לא עוול בכפו, ואם לא נפדה אותו מידיהם יהרגו אותו בייסורים קשים, רחמנא ליצלן!"
מנין אשיג עתה כסף למטרה החשובה הזאת?
הרי כבר דפקתי פעמים על כל הדלתות, וכבר בקשתי והתחננתי. יהודים כבר נתנו מעבר ליכולתם, ומה אעשה עכשיו?
ניסיתי בכל זאת לדפוק על דלתות, ולא פתחו.
עברתי ליד בית מרזח, וראיתי אורות דולקים, ואינשי דלא מעלי יושבים בחבורות, שותים ומשחקים בקלפים.
פתאום עלה במוחי רעיון מוזר. החלטתי לבקש מאותם פורקי על, משחקני הקלפים השיכורים, צדקה לפדיון שבויים.
כל העיניים הופנו אלי בתדהמה כשנכנסתי לבית המרזח, והתדהמה גברה כשדפקתי על אחד השולחנות.
"חייו של אדם בסכנה", הכרזתי. "יהודי שבוי בידי הגויים, ואם לא יצליחו לפדות אותו – יהרגוהו. אנא, תנו בעין יפה לפידיון שבויים זה!".
"מהו הסכום החסר?", שאלו יושבי בית המרזח.
אמרתי להם את הסכום.
"אנחנו מוכנים לתרום את כל הסכום", הכריז אחד בשם כולם, "אבל בתנאי שתמלא משימה מסוימת".
"ומהי אותה משימה?"
"יש פה גלימה של כומר. אנחנו נלביש אותך בגלימה, ואתה תעבור בין הבתים ותדפוק על הדלתות בלבוש של הכומר. אנחנו נבוא אחריך, ונצפה במחזה המעניין".
לבוא בלבוש של כומר?! ביזיון שאין כדוגמתו! כל אנשי העיירה יחשבו שיצאתי מדעתי.
אך קבלתי את הדבר על עצמי, על אף הקושי הנורא. עברתי בכל בתי העירה, כשאני לבוש ככומר, וספגתי בשתיקה את מבטי הבוז והתמיהה של כל יהודי העיירה.
יושבי בית המרזח קיימו את חלקם בהסכם. הם נתנו את הסכום הדרוש לפדיון שבויים, ואת הגלימה השאירו אצלי. החלטתי להשאירה לזיכרון על מצוות צדקה שקיימתי במסירות נפש גדולה".
רבי חיים יוסף גולדברג זצ"ל היה תלמיד חכם גדול, יגע בתורה, וגם חילק סכומים עצומים לצדקה, אבל היה נראה כאדם פשוט, לבש בגדים פשוטים ונסע במכונית ישנה. לאור ההיכרות שלי איתו אני יכול להגדירו כאחד מגדולי אנשי החסד בעולם!
בחורים מהישיבה התחתנו, ולא היה להם כלום. הוא היה נכנס לביתם, רואה מה חסר ואומר: "אין לך מכונת כביסה? לך לחנות, תגיד ששלחתי אותך, ויתנו לך מכונה על חשבוני".
לאחר אמר: "אין לך מקרר? תקבל מקרר חדש".
"אין לך ספות? אני קונה לך".
תמיד הייתי משתומם מהאדם הזה, כזאת גדלות של חסד!
יש אינספור סיפורים על החסד שלו.
פעם 'עמידר' רצו למכור דירות באופקים ובירוחם במחירים מוזלים מאד, מחמת מלאי הדירות הגדול. למשל, דירה ששווה מאה עשרים אלף דולר, הציעו למכירה בשבעים אלף דולר. אך היה להם תנאי: שהתשלום יהיה דווקא במזומן, לא באמצעות משכנתא.
רבי חיים גולדברג עזר לכל אברך שרצה להתגורר שם, להשיג את הסכום הנחוץ. "כמה יש לך? חמישים אלף? תקנה, ואני אוסיף את החסר". לאברך אחד היו רק עשרת אלפים שקלים, ורבי חיים נתן לו את כל הסכום החסר!!
לפני כמה שנים חלה רבי חיים לא עלינו, אבל המשיך לעשות חסד כמו שעשה בהיותו בריא, ולא זו בלבד אלא שהתאמץ ועשה פי כמה וכמה ממה שהיה עושה לפני כן.
הלכתי לבקרו. הוא שכב חלש מאד, בקושי דבר, אבל אמר שכל הסיבה שהוא רוצה להמשיך לחיות היא כדי לעשות עוד חסדים בעולם… חסדים עצומים שאין כדוגמתם.
בניו סיפרו לי שבערב פסח, כששכב חולה וחלוש, הוא ביקש מה' יתברך שיעזור לו לעשות חסד עצום, שאף פעם בחיים לא הצליח עדין לעשות.
הקב"ה שמע את תפילתו.
היה אדם אחד, עשיר מופלג, שהיה לו סכום כסף גדול בשווייץ. הוא הוכרח לחלק את הכסף, כדי שהממשלה לא תיקח לו זאת, והעדיף כמובן, לתת את הכסף לרבי חיים, עבור מעשי הצדקה שלו.
בכמה כסף מדובר? ספרו לי הבנים שהוא חילק עשרים וחמישה מיליון דולר בין אלף משפחות נצרכות ביותר, לכל אחת נתן עשרים וחמשה אלף דולר!"
לא נקלט בשכל. איך אדם יכול לזכות לעשות חסד כזה?
סיפר לי אחד האברכים שנולדה לו בת, ולא היה לו כסף לקנות מיטה.
ביום הפורים נכנס אליו רבי חיים. "פורים שמח, מה נשמע? מה חסר לכם?"
אמר לו האברך: "ברוך ה', לא חסר לי כלום!".
אבל רבי חיים לא ויתר. "אולי בכל אופן אתם צריכים איזשהו דבר?"
אמר לו: "נולדה לנו בת, ולא קנינו לה מיטה. היא ישנה בעגלה".
אמר רבי חיים: "אין בעיה, ביום ראשון יבוא נגר וייקח את המידות. תוך כמה ימים יביא לכם בעז"ה מיטה".
אחרי פורים בא הנגר ומדד, והביא את המיטה הטובה ביותר שאפשר להשיג.
אי אפשר לתפוס בשכל את גדלות החסד של האדם הזה. לא נתפס! אנשים היו אומרים לי: "איך הוא ידע לבוא ולעזור לי בדיוק כשהייתי צריך את העזרה? בדיוק כשלא יכולתי להסתדר בשום אופן, פתאום הוא הגיע וסידר לי את העניינים".
לא היה לו כסף משל עצמו, הוא היה מתרים בני משפחה וקרובים בארצות הברית, אבל גם באמצעותם לא ניתן היה להשיג את הסכומים העצומים שנצרכו לו לצורך החסדים שעשה.
מהיכן, אם כן, היה הכסף?
אנשים רבים שראו את הנהגת החסד המופלאה שלו, שמחו לתת לו מכספם, כדי שיהיו שותפים בחסד. הרבה מאד אנשים העריכו אותו ונתנו בו אמון. בהתחלה התחקו אחריו, בדקו וראו כי טוב, ואז הביאו לו כסף לצורך החסד. בהמשך הוא כבר היה מתקשר אליהם ואומר: "פלוני אלמוני זקוק בדחיפות לעשרים וחמישה אלף דולר", והיו שולחים לו.
על ידי החסדים האלה היה גם מחזיר בתשובה משפחות שלמות!
עם ישראל זקוק שימצאו בתוכו אנשים בעלי לב, שיבינו שבלי החסד אין העולם יכול להתקיים, וכפי שנאמר: "עולם חסד יבנה".
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'משכני')