הרה"ח אהרן כהן
לרגע הם לא חשבו שזה יקרה, ובדיוק להם. אבל זה קורה להם עכשיו מול העיניים. מה עושים עכשיו?
"אני רץ ליענק'ל", הפטיר ברוך בעודו מתעטף במעילו ומדלג בריצה טרופה לחצר הסמוכה, כשקולות האזהרה מלווים אותו "תיזהר שלא להחליק".
בחוץ. ליד ערמת השלג-הלא מפונה נפגשו. "מה עושים?" נפלטה משניהם השאלה הבוערת.
כמו בהרבה מקומות בהם השלג מהווה חלק משגרת החורף השנתי, גם במדינתם נהוג וחקוק בדיני המדינה שכל תושב אחראי על פינוי השלג הנערם מול חצרו, כך יכולים התושבים להמשיך להלך ברחוב בלי להחליק.
ככלל, רוב רובם של התושבים, אם מחמת החוק ואם מחמת הבנת המציאות, טורחים ויוצאים מהבית המחומם ומפנים את השלג שממול ביתם, כשהקור החודר מבעד למעיל מזרזם לגמור את זה מהר.
אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל. כל תושבי הרחוב ידעו שליד חצרם של יענק'ל וברוך לא כדאי לעבור בימים המושלגים, מחמת הרגלם הקבוע שלא לפנות את השלג.
היה זה ביום 'לא בהיר', לאחר כמה ימים של שלג בלתי פוסק, כשידיד 'טוב' התקשר לברוך בבהלה: "הם מגיעים!" ברגע הראשון הוא לא קלט."מי מגיע? משיח?!"
"הפקחים מהעירייה", הייתה התשובה הלא משמחת.
עכשיו נפגשו שניהם ליד ערמות השלג הלא מפונות. "אין מה לעשות, נתפסנו", סח ברוך בתסכול, כשעיניו מוסיפות את הלא נאמר, אין אפילו את מי להאשים…
"אני רץ לפנות את השלג" הרים יענק'ל את קולו בעודו מחמם קלות את ידיו לקראת העבודה הצפויה.
"לא תספיק במילא." נזעק ברוך לעברו "בסוף. גם תעבוד וגם תשלם". השלים את דבריו כשהמרירות מבצבצת מבין המילים.
יענק'ל כבר לא 'זכה' לשמוע את דעתו המרירה והברורה של ידידו. הוא כבר היה עסוק בניסיונותיו הכושלים להזיז ולפנות את השלג, אך ללא הועיל. אחרי מאמצים חוזרים ונשנים בכל כוחותיו הצליח להתחיל לפנות, עד שפיסה קטנה של רצפה נקייה נראתה כבר ליד משטח השלג הלבן…
"כן. הנה עוד מישהו שנזכר לפנות…", גל של צמרמורת תקפה אותו לשמע קול הלגלוג משני המפקחים שהתקרבו לעברו "זה שלג של שבוע כבר" ליבו התחילו לצנוח, כיודע מה מחכה לו.
"נכון גון, אתה צודק, הוא לא בסדר. אך לפחות כעת הוא מפנה, נמשיך הלאה". במלוא המרץ המשיך יענק'ל בעבודתו-החדשה לבל יקלטו שרק מיראתם ולכבודם, לייתר דיוק, התחיל לפנות את השלג.
אחרי רבע שעה הבחין בברוך העומד לצידו. הוא לא היה צריך לדבר, פניו אמרו הכל, הוא שילם ביוקר. "ואתה?" נפלטה ממנו השאלה. "איזה קנס קבלת?" השקט של השלג הצחור התאים כתשובה.
* * *
את הרעיון הנהדר והמעשי המקביל למשל הנ"ל, שמעתי מדומ"צ וראש ישיבת בעלזא בחיפה הגאון רבי מאיר דב רכניצר שליט"א.
עומדים אנו לקראת סיום השנה ממש. ראש השנה כבר כמעט כאן. השאלה הוא; מה אנו עושים עכשיו. האם נתייאש מראש, ונמשיך במעשינו ה…
או שנהיה חכמים ונתחיל לפחות מעכשיו להיות יותר טוב, ולכל הפחות מעתה נתחזק יותר לעשות את רצונו יתברך. ובחרת בחיים!
***
ישנם כאלו שזכר הקבלות הגדולות, שכעבור תקופה לא ארוכה היה סופם עם עוד חלומות שלא התגשמו, מפריע ומקשה עליהם לקבל על עצמם איזה קבלה טובה. לצד אלו ישנם כאלו שמבינים ויודעים שכדי שהקבלות יהיו תקפות גם בכסלו-טבת עליהם לקבל רק 'קבלה קטנה' כך שבעזהשי"ת תעמוד לימים רבים. אך הם מסתפקים ומתלבטים לעצמם, תכל'ס, מה לקבל על עצמנו?
תחילת דינו של אדם בדברי תורה!
שדרוג, זו המילה. בעולם-הזה, כולם אוהבים לשדרג; זה משדרג את המכונית ורעהו מעדיף לשדרג את הסלון, כל אחד על פי שכלו ורצונו…
לא תהא תורה ח"ו פחותה מאלו! כדאי מאוד בימים אלו, לשבת ולחשוב איזה דבר כדאי לנו להוסיף ולהתקדם בלימוד התורה, בכמות הזמן או באיכות הלימוד, כך שכל אחד לפי מעלתו ודרגתו, יגיע ליום הגדול והנשגב בו נתאחד כולנו יחד ונכריז "ה מ ל ך" עם קבלת עול מלכותו יתברך שמו, ב'קבלה-מעשית' לחיזוק בלימוד ודבקות בתורתו הק' אשר העניק לנו בניו חביביו עם הקודש.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected]